הגן פועל כקהילת ילדימות בה כולם מכירים את כולם

06/07/2019

שבת של שלום

נתחיל באמירת תודה. שוב אנחנו צופים בסרטוני הזוועות, מראות מטלטלים, ויחד איתם אתם בוחרים דוקא לשתף אותנו בחוית הבטחון שלכם בנו, ובתחושת אמון. זה מרגש עד דמעות. דעו שזה לא מובן מאליו. זו הזדמנות להזכיר לכם שאנחנו מאמינים במדיניות הדלת הפתוחה. אתם מוזמנים להציץ עלינו תמיד, או לשתף אותנו בתחושות אי נוחות שלכם. אנחנו מאמינים באמון, אבל לא עיוור וגם אנחנו מקפידים תמיד על בדק בית!

את הגישה שלנו והדרך שלנו להמנע מגילויי אלימות בגן כבר שלחתי לכם בעבר, אם בכל זאת למישהו מכם יש משהו שיושב על הלב, תהייה, חשש, שאלה, אנחנו כאן תמיד, ואני כאן תמיד כדי לתת לכם את התחושה הבטוחה והמוגנת ביותר.

שוב, תודה ענקית על האמון.

מפגשים אחר הצהרים- אנחנו נמצאים בשלב בו כל הילדימות כבר מאוד בוגרים וזקוקים לגרייה חברתית. יש הבדל משמעותי בין הקשרים החברתיים הנוצרים בגן, כאשר הילד/ה חלק מתוך קבוצה, לעומת המשחק שאחר הצהרים, בבית, בגינה. יש לכך משמעות עצומה! אנחנו מאמינות כי מפגשים עם חברימות מהגן אחרה"ב או בסופשים הם חשובים וחיונים להתפתחות המסוגלויות החברתיות והעצמת הבטחון העצמי. אנחנו גם ממליצות לכם להתיעץ איתנו עם מי כדאי להפגש, ואיפה. החיבורים מחוץ לגן יכולים להעצים מאוד את הילד/ה שלכם וזה בדיוק הזמן!

ביקורים בקבוצות אחרות- בגן שלנו אמנם מחולק לקבוצות לשכבות אבל הוא פועל כקהילת ילדימות בה כולם מכירים את כולם. כן, ממש הרוב המוחלט של הילדימות בגן מכירים זה את זה מכל השכבות והקבוצות. אנחנו כמעט כל יום "מארחים" ילדימות, מערבבים בקבוצות, לפי רצון או לפי צורך. אם יש ילדימות שמבקשים ללכת לבקר בקבוצה אחרת, זה קורה בשמחה. בנוסף, אנחנו "משתמשים" בביקורים האלו לצורך תהליכים חינוכיים, למשל אם רוצים לעצים מי מהילדימות או לתת מענה לצורך מסויים שקיים בקבוצה אחרת. הביקורים יכולים להיות למפגש, לשעה אחת, ליום שלם ולפעמים גם לכמה ימים. המעברים האלו לא מתקיימים ללא הסכמת הילדימות! זה נחשב בגן כסוג של פינוק, חוויה מאוד חיובית ומעצימה, כך שאין מה לפרש ביקור של ילד/ה בקבוצה אחרת מעבר לכך. אנחנו נהנים להתערבב בגן בכל מיני סיטואציות ורגעים ביום... זה חלק בלתי נפרד מהאקלים הזורם שבגן שלנו 

חצר בסוף היום- לא נעים לראות אתכם משאירים חצר מבולגנת בסוף היום, אחרי שהצוות מסדר אותה בצהרים. אנחנו ממש מבקשים לשמור על הסדר בחצר, אפשר לגמרי לבקש מהילדימות להחזיר משחק למקום, שהרי הם עושים זאת כל יום, כל היום בגן . הוו להם דוגמא אישית. ובאותה נשימה, השתלו לא להשהות בגן בסוף היום.

אורטל לא תהיה השבוע בגן,

בצעירים כרגיל התקשורת מול המובילות,

בבוקר אפשר לעדכן את דור בבוקר על אחורים/ חיסורים,

תקווה ויעקב בכל שינוי או תהליך יש לידע את אחי :) זמינה לכם

תודה רבה לכל ההורים שהגיעו לפורום המוצצים! הייתם נהדרים, שמחנו לקבל מכם בסופש עדכונים טריים על התחלת תהליכים. אין כמוכם :)

באהבה

אחי

**צעירים א'- שמוליק

**

הפעם המסע שלנו בעולם החושים לקח אותנו לחוש מיוחד המסתתר לו אי שם במרכז הפנים ... באיזור מיוחד ביותר - האף שלנו!

נשימות וריחות

האוזניים שומעות, הידיים ממשות, והאף מה הוא עושה? איך בכלל נראה האף? ומה הם שני החורים שיש בו? לכולם יש אותם ומה תפקידם?

להכניס אוויר פנימה ולהריח...

התחלנו את השבוע מתירגול נשימות, שאיפה ונשיפה, הכרנו את תירגול "נשימת הדבורה". מכניסים הרבה אוויר פנימה דרך הנחיריים, שאיפה, בהוצאת אוויר החוצה מזמזמים כמו דבורה "בזזזז..." בעזרת הגרון. בהתחלה זה היה מעט מאתגר, המשכנו לנסות שוב ושוב עד שהתחלנו להרגיש רטט עדין שנוצר בגרון.

תחושת הוויברציה שהגוף שלנו יצר בעזרת הנשימה גורמת לתחושת רוגע וירידת מתחים.

זה היה רק עניין של זמן עד שהפכנו כולנו לדבורים חרוצות והתעופפנו לנו בשדות הפרחים הריחניים אותם מצאנו בעזרת חוש הריח שלנו.

למחרת שוב יצאנו למסע חיפושים בעקבות ריחות מן הטבע.

הפעם הסתרנו במקומות שונים במרחב הכיתה לימון חתוך, עלי מרווה ונענע, ריחות די דומיננטיים.

על החברים היה להפעיל את חוש הריח שלהם ולמצוא את מקומות המסתור. דבר נדרש מאיתנו לא מעט ריכוז, חיבור לעצמנו ולנשימות שלנו. חיפשנו וחיפשנו, הרחנו והרחנו, והנה ככל שהתקרבנו הריח הלך והתחזק! סימן שאנחנו קרובים! התקרבנו עוד ועוד והנה תחת הארגז הסתתר הלימון, תחת שטיח הדשא עלי המרווה ונענע השובבה הסתתרה תחת שטיח אפור ועגול.

"על טעם וריח אין להתווכח"

ריחות נעימים ופחות נעימים.

הכנסנו לכיתה אדנית עם אדמה ויבשה וצמחי תבלין. כוסברה, פטרוזיליה ומרווה.

ישבנו במעגל סביב האדנית חקרנו והרחנו את הריחות השונים, איזה ריח לפטרוזיליה ואיזה למרווה? זה ריח חזק או חלש? הוא נעים לנו או לא? ומה עם האדמה ... איזה ריח יש לה? גילינו שכאשר האדמה יבשה בקושי אפשר להריח אותה, הריח שלה מאוד חלש, אז השקנו את האדמה במים ומיד ריח חזק של אדמה טרייה ורעננה התפזר באוויר. חלק מהחברים אמרו שהריח נעים להם ולחלק זה לא היה נעים בכלל ואפילו גרם להם לסובב את הפנים.

מה יקרה אם נקטוף את צמחי התבלין גם הריח שלהם יתחזק? קטפנו מעט מהעלים וריחות חזקים מילאו את הכיתה, גם פה נוצר שיח שלם בעקבות הריחות, נעים או לא נעים.

למדנו משפט חדש "על טעם וריח אין מה להתווכח" . אנחנו אנשים שונים ואוהבים דברים שונים יש אנשים שאוהבים ריחות חזקים ויש כאלה שאוהבים יותר את החלשים, יש כאלה שאוהבים טעמים חמוצים ויש כאלה שמעדיפים מתוקים ... כל אחד ואחת והעדפותיהם.

כל ההתעסקות הזו בריחות ולנשימות גרמה לנו להבין כמה האף שלנו חשוב וצריך לשמור עליו ועל דרכי האוויר נקיים.

איך נוכל לעשות זאת?

לשים לב שלעיתים באף שלנו מצטברת נזלת , ומקשה עלינו לנשום. אז מה עושים? מקנחים! בגן שלנו כמעט בכל פינה אפשר למצוא מגבונים ונייר טישו מונחים במקומות נגישים לילדימות, והאמת שרובם הגדול כבר יודעים לחלוטין לקנח את האף לגמרי לבד.

הפעם הטישו הפך לנייר הרחה, כמו מקלות הרחה.

חתכנו את הנייר לרצועות וטבלנו אותם במי לימון, קירבנו לאף ו... "אוייי איזה ריח חמוץ!", מה חמוץ כמו הטעם שלו? אין ספק שחוש הריח והטעם מאוד קשורים ומשפיעים זה על זה , הקשר הזה הכי הורגש כשטבלנו את הטישו במי קינמון. אחחח איזה ריח נהדר! הבטן של הילדימות מיד התחילה לעבוד "זה כמו ריח של עוגה!" אמרה לילי, "אני רוצה עוגיות!" אמרה לולו. אין ספק שכאשר אנחנו מריחים ריחות נעימים וטעימים, החשק בלטעום מן המאכלים האלה גובר ולדעתי גם גורם להם להיות טעימים יותר.

ואת זה אתם וודאי חווים בעצמכם מדי יום חמישי בהם ריחות השקשוקה מתעופפים באוויר ואתם הולכים לעבודה עם חשקים 

בעקבות פרוייקט החושים אנו יוצרות שיח המחבר את הילדימות לכל החושים עליהם דיברנו עד כה, לאורך כל היום בגן. למשל, בבקרים אנחנו חותכים ירקות לארוחת הבוקר ומריחים את ריחם הטרי, בשטיפת ידיים עוצרים ומריחים את הידיים שלנו השטופות היטב במים וסבון.

כמובן שכל זה נעשה בתיווך מצידנו, כאשר אנו מסבות תשומת ליבם לפרטים הללו אנחנו למעשה מלמדות אותם להיות יותר עירניים לסביבה שלהם ולעצמם.

" מממ... מה אני מריחה?... מרק עדשים מתבשל במטבח!", "אני שומעת את צפצוף המשאית ברחוב!", "אני מרגישה את החול בכפות הידיים, הוא לח/יבש!" וכו'.

ארוחה בסגנון בופה

השבוע התקדמנו עוד צעד אחד קדימה לעבר ארוחת בוקר שלמה שתתנהל כבופה, השאיפה שלנו שזה יקרה עד סוף השנה. ההתקדמות שלנו היא הדרגתית ונעשית בשלבים. כרגע נבחרו בכל פעם 4 ילדים להתנסות. הילדימות ניגשו לשולחן בחרו את צבע הצלחת שהם רוצים, משם המשיכו יחד עם הצלחת למגש הירקות. את הירקות בוחרים בקפידה, שמים לב שמשאירים לחברים ולוקחים רק את אלה שאנחנו רוצים לאכול, משם ממשיכים לבחירת פשטידה/חביתה, בהתאם לכל יום, פורסת לחם ומזיגת טחינה לצלחת. הכל מסודר בשולחן אחד בקערות נפרדות והילדימות פשוט עוברים עם הצלחת שלהם ובוחרים לעצמם את ארוחת הבוקר שלהם מתוך המבחר. בסיום מחפשים מקום פנוי באחד השולחנות ומתיישבים בזהירות ליד השולחן.

חייבת לציין שזה עבד פשוט מדהים, הילדימות הבינו מיד את הרציונל ופשוט עבדו לפיו.

בשבוע הקרוב נמשיך לעבוד על הטכניקה הזו בקבוצות קטנות, על מנת לתת לילדימות את הזמן והדרך ללמוד את הדברים באווירה נעימה ומכילה וכך למעשה ליצור בסיס איתן אצל כל הילדימות .

שמולה בקטנה

פעילות בקבוצות קטנות והפעם בפינת יצירה והגשת חומרים, גילינו עם אלינור את נפלאות החימר.

ללא ספק חוש המישוש והריח קיבלנו חיזוק משולב. בהתחלה הכרנו את החימר, נגענו, מעכנו, לשנו ורידדנו, לאחר מכן כיסינו את החיות בחימר. כאשר החימר החל קצת להתייבש הכנסנו את החיות לפיילה מלאה במים ושיפשפנו את החיות בעזרת סקוצ' עד שכל החימר ירד , אפילו אי שם מבין החריצים, לבסוף ניגבנו אותם מהמים והקצף של הסבון הריחני והנחנו לייבוש תחת השמש שבחצר.

בפינת הספר המחשנו את הסיפור "כובעים למכירה" מאת אספיר סלובודקינה. מיום ליום הסיפור הפך להצגה רבת משתתפים, אשר במהלכה למדנו שלא חוטפים - אפשר לבקש אם רוצים , כיצד מסבירים שזה לא נעים ואיך חולקים.

בכיתה הגדולה משחק חופשי.

לכיתה הוצאנו מטבח עם סלסלה פירות וירקות, קרשי חיתוך וכפות עירבוב ומזיגה. כמובן לא לשכוח סירים וצלחות שעבדו קשה מאוד בהכנת הארוחות .

עמדת התחפושות והתיקים הם כלי משחק נהדרים המאפשרים לנו לצלול לעולמות מלאי דימיון ובעיקר הליכות מרובות ל"עבודה" וטיסות לחופשה ביעדים אקזוטיים.

החצר שלנו גדולה ופעילה

בה בכל יום אנחנו חווים דברים נפלאים...

הקיץ איתנו בכל הכוח והימים חמים חמים... משחקי המים שלנו הולכים ומשתדרגים.

מים וכדורים צפים.

פעילות נהדרת לחיזוק המוטוריקה הגסה.

הכדורים הצבעוניים שלנו צפו בתוך פיילה מלאה במים. היה עלינו לתפוס את הכדורים בעזרת כפות הרגליים שלנו ולהעביר אותם לפיילה הריקה לייבוש. כל המהלך כמובן נעשה בישיבה.

אם כבר בחוש הריח עסקינן אז בתוך פיילה גדולה הכנו בועות סבון ענקיות!

את הבועות הפרחנו ברחבי החצר ורדפנו אחריהן עם כי לפעמים הן אלה שתפסו אותנו.

עוד דרך נהדרת לפרוק אנרגיות היא קפיצה על טרמפולינה! רגע לפני שאנחנו עולים עליה חשוב להבין כיצד היא בנויה, ממה היא מורכבת, היכן קופצים וכיצד נוחתים.

אחרי שניהלנו שיח שלם על ככלי ההתנהגות והזהירות שאנו נוקטים במהלך הקפיצה בטרמפולינה אפשר להתחיל לקפץ כל אחת ואחת בתור !

שירים ונהנים...

במהלך ההתארגנות שלנו לשנת הצהריים אנחנו נשכבים במזרנים ומאזינים צלילי בייבי פינק פלויד , השירים מכניסים אותנו לאווירה שינה רגועה ונינוחה.

ולאחורנה גם גילנו שזה נורא נחמד להתעורר מהשינה כאשר יש שירים ברגע שאנחנו אוהבים במיוחד, עומר תמיד מציע שנשמיע את השיר "אונייה" ודניאל מאוד אוהב את "גלגלי האוטובוס מסתובבים"

גם אני שיתפתי את החברים בשיר שאני מאוד אוהבת להתעורר איתו "ציידת הנמשים"/ענן על מקל

הודעות

* בבקשה להקפיד על סירוק מדי ערב ושימוש באמצעים למניעת הידבקות בכינים רק כך נוכל למגר את התופעה הלא נעימה הזו.

* לא לשכוח להביא מגבונים לחודש יולי

* מזכירה ומדגישה שהחל מהשעה 16:00 הכניסה לכיתה הגדולה היא אך ורק דרך החצר. הבקבוקים מחכים לכם כבר שם.

* מפגשי חברים אחה"צ... כתבתי לא מעט על תרומתם האדירה של מפגשי החברים אחה"צ מחוץ לגן , זה מקדם מגבש ומקרב בין הילדימות וכמובן שזה ניכר במהלך היומיום בגן ...מוזמנים לפנות אלי להמלצות לזיווגים מיוחדים :)

* שמחה לבשר שאספנו מספיק קופסאות תמל וקופסאות נעליים למסיבה שלנו! תודה רבה לכל ההורים על שיתוף הפעולה!

* נוהל ימי ראשון - בקבוקים מלאים וסדינים רעננים...

שיהיה שבוע מדהים!

ויקה וחולוד.

צעירים ב'- שולה

את החודש האחרון של השנה אנחנו מקדישים למעבר לשנת הבוגרים.

קבוצות הלו יעקב ותקווה הבוגרות הבלתי מעורערות של הגן בעצב רב נפרדות מאתנו בקרוב ועוברות לגנים אחרים, ואנחנו מתכוננים להיכנס לנעליהן..

בתקופה האחרונה התחלנו בתהליך "העברת מקל" של משימות ופעולות שונות שמוגדרות תחת אחריותה של שכבת הבוגרים, אלינו הצעירים וזאת כדי להכין את עצמנו לשנת הבוגרים המתקרבת. מה למשל?

  1. בופה ארוחת הבוקר שלנו (שבו אגב אנחנו כבר ממש אלופים) עליו הרחבנו וסיפרנו שבוע שעבר, הוא אלמנט משמעותי מהויותינו כבוגרים.

  2. חיתוך ירקות לארוחת בוקר. כל בוקר כיתה בה הילדימות אחראים יחד עם מחנכת על חיתוך הירקות וחלוקה למגשים. השבוע עסקנו בהקניית הרגלים וכללי זהירות סביב ישיבה בשולחן בה מונחת סכין. כמובן שהילדימות לא משתמשים בסכין בעצמם, אך עדיין חשוב להסביר ולהבין את הסכנות, מה יקרה אם נשלח יד לעבר קרש החיתוך בזמן שחולוד חותכת את הירקות?

יש המון עניין בשולחו מעבר לכללים. הגדלים, צבעים, מינים, טעמים. כמה למידה בשולחן אחד, אל תפספסו:)

  1. סידור החצר. בעבר יכולנו לסדר רק משחק אחד או שניים במקביל, היום אנחנו כבר מסוגלים לסדר יותר דברים במקביל ולבצע פעולות מורכבות. סידור החצר מאתגרת אך אנחנו לומדים ממנה המון, מפתחים ראייה מרחבית ואפילו נהנים לסדר.

הילדימות כבר יודעים בדיוק איפה צריך להיות כל דבר (במאמר מוסגר, יותר טוב מאיתנו) אנחנו כמובן שם לעזור, לדרבן ולמקם את הדברים הכבדים כמו הג'ימבורי למשל. והם כמו נמלים קטנות בעבודת צוות המסורתית, מתרוצצים בחצר ומסדרים בכיף ובשמחה. לנו המבוגרים פעולת ה"סידור" לא תמיד מקבלת קונוטציה חיובית, אך אם מנגישים אותה בצורה משחקית ונעימה, זה בכלל לא נורא ואפילו חוויה.

עייפים אך מרוצים אנחנו מתיישבים לשתות מים על הדק ומתכוננים לארוחת הצהריים שלנו.

  1. על טעם ועל ריח אין להתווכח. השבוע גילינו הפתעה בארוחת הצהריים שלנו! עד לא מזמן הילדימות היו רגילים לצלחת עם קוסקוס ומעליו מרק ירקות או אורז עם תבשיל עדשים מלמעלה... אז כבר לא:) הילדימות מספיק בוגרים בשביל להחליט בעצמם כיצד ובאיזה דרך הם רוצים לאכול את ארוחת הצהריים שלהם. השיח שלנו השבוע התמקד בסוגיית הטעם, במובן הסובייקטיבי שלו. יש חברים שאוהבים לערבב את האוכל שלהם, יש כאלה שמעדיפים לאכול קודם מהאפונה ואח"כ מהבורגול ויש כאלה שהפוך. הילדימות בשולחנות שיתפו אחד את השני בהרגלי האכילה שלהם, מה הם אוהבים יותר ומה פחות ונוצר ביניהם שיח מקסים ומעניין.

אין זה אומר שאנחנו אוכלים פחות או נמנעים כעת מתוספת מסוימת, להיפך, כמויות האוכל גדלו וכעת כשהבחירה בידיים שלנו, אפשר מיד לראות כיצד זה משפיע על ההנאה והסיפוק מהארוחה.

מפגשולה

יש הרבה עניינים בבוקר... אנחנו מדברים המון על התארגנות הבוקר שלפעמים מאתגרת אותנו, יש הרבה דברים להספיק ואין הרבה זמן.. את הראש בטעות הכנסנו לחור הלא נכון של החולצה, אוי אוי אוי, זה מתסכל נורא.

צחצוח שיניים הפך לנושא השיחה הקבוע של הבוקר, החיידקים הקטנים והשקופים האלה, מי ראה אותם?! אנחנו לא רוצים אותם בשיניים שלנו, הם עושים לנו חורים כואבים.

השבוע אתגרנו את הפה שלנו עם צקצוקים!

הכרנו שיר חדש , "לא רוצים חורים בשיניים". בו אנחנו מצקצקים ואומרים לחיידקים שאנחנו לא רוצים אותם, ומראים להם איך אנחנו מצחצחים ומסלקים אותם מהפה שלנו.

השבוע במסגרת ההפלגה שלנו דיברנו על הצד הפחות נעים של תאילנד, אך גם ממנו הפקנו דברים טובים. נזכרנו בפילים שפגשנו ובעוד כל מיני חיות, קופים, נמרים וטיגרסים ותהינו למה הם מלוכלכים ועצובים כל כך. סיפרנו שהחיות עייפות מהביקורים והטיולים והם זקוקות כבר לזמן של מנוחה ו...מקלחת מרעננת! החברים הסכימו איתי פה אחד ששולה חייבים להתגייס לטובת הפילים ושאר החיות.

כהכנה למסיבת הסיום שלנו (ספויילר) עבדנו השבוע בתחנות. אנחנו מתחילים פעולה אחת, מסיימים אותה ועוברים לפעולה השנייה. שרשרת של פעולות שחשוב מאוד סדר הפעולות, אנחנו לא יכולים להתחיל מהסוף להתחלה או מהאמצע לסוף.. הקבלנו אותה לבופה שלנו, בו יש סדר פעולות הגיוני וברור. עוד אלמנט חשוב בפעילות בתחנות הוא הצורך להבחין האם יש מקום פנוי או שצריך להמתין? מה יקרה אם ניגש כולנו יחד לתחנת ייבוש החיות...יהיה שם עומס ולא נצליח לעשות כלום.

חילקנו את הכיתה שלנו למספר תחנות:

  1. בחירת החיה בה אני רוצה לטפל היום

  2. קרצוף החיה שלי עם מים וסקוצ'

  3. ייבוש עם סמרטוט

  4. מניחה בעדינות את החיה שלי לנוח ולהתייבש

  5. תליית סמרטוטים במתלה.

כל יום התמקדנו בשתי תחנות, הבנו מה עושים ואיך, עד שבסוף השבוע כבר יכולנו לשלב את כל התחנות יחד וביצענו את המשימה מתחילתה ועד סופה.

  1. בסוף המפגש שלנו אנחנו עושים מעגל חברים גדול, אנחנו מזמינים זוג חברים שיבוא לרקוד סלסה באמצע המעגל ושאר החברים שרים ומעודדים:)

השיר של שולה

הלהיט החדש של הקיץ

השבוע בחצר הכרנו את חברתנו הטובה, ה ט ר מ פ ו ל י נ ה. כן כן, יש לנו בגן טרמפולינה.

כמו בכל פעילות חדשה, אנחנו מתמקדים קודם כל בהיכרות והקניית הרגלים, ובטרמפולינה לא חסר...

אנחנו מתיישבים במעגל גדול סביבה, הרי רק חבר אחד קופץ כל פעם ואיפה השאר נמצאים? כיף לנו להסתכל על החברים קופצים ולא רק לקפוץ בעצמינו, אבל בשביל זה צריך לשבת מספיק רחוק מהטרמפולינה כדי שלא נקבל בטעות מכה.

אנחנו עולים לטרמפולינה כמו על מדרגה, רגל רגל. אחרי שבדקנו שאנחנו יציבים ועומדים במרכז אפשר להתחיל לקפוץ.

אנחנו קופצים עם שתי רגליים רק על החלק השחור ולא בצדדים שם יש ברזלים שיכולים להכאיב לנו. קופצים קופצים ולא מתעייפים ואיך נוחתים? על הטוסיק כמובן. אנחנו רוצים לשמור על הרגליים והברכיים שלנו ולא לנחות בצורה שתסכן אותם לכן על הטוסיק זו הדרך המומלצת.

אנחנו מנסים לקפוץ גבוה לפחות עד העננים וכשמסיימים מזמינים חבר אחר שיבוא לקפוץ במקומנו.

ספרים רבותיי ספרים

השבוע קראנו את הספר המקסים "יותר מדי גזרים" של קייטי הדסון שהצחיק אותנו מאוד.

תמרי הביאה לנו את הספר "מפלצת סגולה" של רינת הופר, ספר מלא ברמזים וחרוזים כיפים שאנחנו מאוד אוהבים

ועומרון הביא לנו את הספר המוכר והאהוב "שאול החתול- אני אוהב לצעוד בנעליים לבנות" אריק ליטווין, אותו אנחנו כבר שרים ומספרים בעל פה.

הודעות ועדכונים

היה כיף לפגוש נציגים משולה בפורום המוצצים!

• מזכירה, איסוף הילדימות בסוף היום דרך התריס בחצר. (נפתח בשעה 16:00). הבקבוקים תמיד בחצר על שולחנות הפיקניק.

• מפגשי אחה"צ בין הילדימות... הם ממש צריכים את זה, עשו מאמץ והפגישו ביניהם יותר. מוזמנים כמובן לפנות אליי לצימודים אפשריים.

• נוהל יום א'- סדינים, בקבוקים מלאים ותמונה מהסופ"ש שלכם.

שבוע צונן,

שירז ואלינור

בוגרים א'- תקווה

שבת שלום לכם/ן!

מזל טוב ליהונתן המכונה "ג'ונם" לכבוד חגיגות יום ההולדת בגן וכמובן על הפיכתו לאח גדול לרוני! מרגש!

(שימו לב, הודעות חשובות לקראת מסיבת הסיום בסוף העידכון)

תקווה במדבר

החום שהביא איתו הקיץ הוא הזדמנות ללמידה על שמירת הגוף שלנו קריר וצונן, לכן נושא המדבר התאים כל כך השבוע.

המחשנו באמצעות המדבר את החום והיובש שעוברות חיות המדבר, למדנו על חיות כמו השועל- חיה שבוחרת לצאת רק כשחשוך ושהשמש מסתתרת.

למה דווקא בלילה?

ארבל שלנו אמר שבלילה פחות חם, הוספנו שגם פחות יבש.

כדי ללמוד על אורח חייו של השועל הבאנו לכיתה אבנים וניסינו לבנו לו יחד מסתור, כזה שיוכל להכנס אליו, ולשהות בצל , ובמקביל להשאיר חורים של הצצה כדי שיוכל לראות מתי כדאי לצאת מהמסתור.

ניסינו לבנות ולחשוב מה הדרך הנכונה כך שהאבנים לא יפלו, קודם להניח את האבנים הרחבות ורק אז את הקטנות. מה קורה אם הבסיס קטן? פשוט מאוד, המגדל קורס...

עוד חיה שלמדנו עליה היא הגמל, ובמיוחד על הדבשת שלו. למדנו על הגמל שהוא שונה מהשועל, הגמל דווקא הולך ביום במדבר, בכל החום והשמש וההרים של המדבר...

יש לו כל מיני תכונות מיוחדות לשרוד במדבר, הוא אוגר שומן בדבשתו שמאפשר לו לצעוד מרחקים ארוכים, עורו עבה ומבודד חום וכך הוא מסוגל לשרוד בתנאים הקשים.

מה קורה לנו בני האדם אם אנחנו בשמש החמה? אנחנו הופכים אדומים ומזיעים. הזיעה, מטרתה לצנן אותנו מהחום! ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להשמר משמש והחום? לשהות בצל . בחצר ניסינו לבדוק אילו אזורים מוצלים יותר והאם באמת נעים שם יותר? מודעות ושיח של בוגרים שכבר מתקיים בחצר ומעביר את האחריו אליהם.

ספרים רבותיי, ספרים! – "דוד קוסם", מאת: לאה גולדברג

"דוד קוסם מארץ כשף

בא לעיר החלומות

דוד קוסם מארץ כשף

הוא קוסם גדול מאוד!"

השבוע עשינו מעבר מספרים בנושא אמפטיה וקבלת האחר לספר שונה לחלוטין.

לעולם החלומות והדמיון.

"דוד קוסם" הוא ספר חוויתי, עם איורים מלאים בפרטים מעניינים, השולח אותנו לחלום בו דוד קוסם מפעיל את קסמיו ויוצר עולם מעניין וקצת מבולבל ומצחיק.

הספר הוביל אותנו לשיחה על חלומות. החברים בתקווה סיפרו שחלמו על סמי הכבאי, על טרקטור ואמבולנס רועש (מאוד אוהבי כלי תחבורה אצלנו בתקווה).

השיא של הספר הגיע ביום חמישי כאשר זכינו לשמוע את השיר על דוד קוסם. בחור בשם אלעד קורן הלחין את הספר כולו, הקליט ועיבד וזכינו לשמוע את השיר יחד. הילדים היו מרותקים וביקשו לשמוע אותו שוב ושוב. מדהים כמה מוזיקה מרתקת ומעניינת את הילדים.

תקווה בחצר – תופסת תנין

בוקר אחד כשהילדימות התחילו להיכנס לגן, בין הדחיפות של ההורים אל מחץ לגן והריצה ליצירה, הגיעה עידודי שלנו עם בובת יד של תנין!

החברים שהיו בחצר נורא התלהבו וביקשו לגעת ולהסתכל, הזכרנו לעידו שכשמביאים משחקים מהבית אנחנו מתחלקים ואם לא רוצים אפשר לשים במגירה, ועידו בחר לחלוק.

עודדנו את הבחירה שלו במשחק תופסת תנינים! התנין של עידו רדף אחרי הילדימות והילדימות הסתתרו בבית, אמרנו לחברים שמסתתרים שעכשיו לילה אז אנחנו ישנים בבית ותכף כשתצא השמש נצא מהבית! חיכינו חיכינו... ושוב הילדימות ברחו מהתנין! המשחק דרש תיווך לכל מי שהשתתף במשחק, למשל, מי שהיה התנין התופס צריך לדעת שאנחנו תופסים ואז מיד עוזבים, כדי לשמור על החברים. ומי שרץ צריך לשים לב איפה הוא רץ, למשל כרגע אין הרבה ילדים בחצר כי עוד מוקדם, אבל יש המון משחקים בחצר, מה עושים כשמתקרבים למכשול או לילד? מאטים בקצב. ואז כשעוברים את המכשול אפשר שוב לרוץ, המשחק הזה עוזר לילדימות ללמוד על שליטה בגוף,

כששמנו לב שהורים וילדים באים וממלאים את החצר עצרנו. גם זו למידה, כשצפוף אולי כדאי להמתין ולעצור את הריצה, כי הכי כיף לרוץ במרחב.

כישורים חברתיים בגיל הרך

לאחרונה אנו נתקלים בחששות של הורים לגבי קונפליקטים המתרחשים לעיתים בקבוצה.

הוא לקח את המשחק, היא דחפה, הוא צעק...

הגן שלנו הוא הרבה מעבר ל"בייביסיטר". הגן שלנו הוא חממה של למידה.

בגן יש לילדים ולילדות הזדמנות להפגש עם סוגים שונים של ילדים, עם אופי וטמפרמנט שונה, עם רצונות שונים, עם דרכי התמודדות שונות.. ובעצם ללמוד איך להתאים את עצמם למצבים חברתיים שונים. ואנחנו, הגננות והגננים, שם כמובן בשביל לתווך – שזאת המהות של חינוך.

כן, ילדים לפעמים צועקים, דוחפים, חוטפים... אבל רק כך הם יכולים ללמוד מה ההשלכות של כל פעולה שהם עושים ורק כך הם יכולים להבין, דרך התיווך שלנו, מה כדאי לעשות אחרת בפעם הבאה.

גם אנחנו, המבוגרים, חווים בחיי היומיום שלנו תסכולים, קונפליקטים, וויכוחים, ותתפלאו לדעת שהלמידה כיצד להתמודד איתם מתחילה כבר בגיל הרך.

יש בכך ערך חשוב מאחר והילדימו מבין מה ההשלכות של ההתנהוגות והבחירות שלהם, כל תופעת השמיינג נגרמת, בין השאר בשל ניתוק חברתי, הנערים לא בממשק פיזי אחד עם השני ולכן רשים לעצמם לפגוע, הם לא מקבלים את ריקושט הפגיעה ויש כהות חושית ורגשית.

פה, בגן, בגיל הרך, לכל התנהגות ההשלכה היא ישירה. אני רואה שהחבר שלי כועס, בוכה, מתלונן... זה גורם גם לרגש ולאמפתיה להתעורר בנו. אנחנו משאירים את האחריות החברתית בידיים של הילדימות, כאשר אנחנו סביבם מלווים ועוזרים ללמוד, איך אני מרגישה כשחבר פוגע בי? מה אני יכולה לעשות כשזה קורה? איך אני פותרת את הבעיה? מה החבר שלי מרגיש כשאני פוגע בו? וכדומה. רוב הקבוצה שלנו ממשיכים מכאן לגנים עירוניים, כך שכישורים חברתיים הם קריטיים כדי להתמודד בתוך קבוצת ילדים גדולה יותר. אחת הבעיות הגדולות של העידן שלנו היא ההמנעות. במקום להתמודד עם הסיטואציות וללמוד מהן, אנחנו נוטים לגונן ולברוח מהמצב כדי שחלילה לא יווצר חיכוך או אי נעימות. מה הדבר יוצר? הוא יוצר ילדימות ואנשים/ות שאין להם כלים, כי הם לא התנסו. הגן שלנו הוא מרחב בו הילדים יכולים ללמוד את הדברים מעין "מעבדה חברתית" בה אפשר לצמוח ולקבל כלים שונים מבלי להחשף לפגיעה ממשית. דבר נוסף שכדאי להגיד הוא כי הלמידות האלו קורות אך ורק דרך התנסות. אפשר ללמד שבועות שלמים במפגשים ערכי חברות אבל אף אחד מהם לא ישתווה לסיטואציה מוחשית שקורית בחצר, מה שנקרא "קוגניציה חמה", הלמידה "חמה" היא מוחשית וחזקה ולכן גם מעמיקה ורלוונטית יותר.

השתדלו להעביר לילד/ה שלכם מסר שאתם סומכים עליו, בגילאים שלנו, כבר אין צורך להתערב בכל חיכוך, יש לילדימות כלים וככל שאנחנו נמצאים שם יותר בתווך כך אנחנו מצמצים את העצמאות והמסוגלות החברתית של הילדימות שלנו.

מוזיקה ללב היא חודרת

השבוע נהננו מהשיר של "דוד קוסם" אותו שלחנו בקבוצת הוואטסאפ.

ולכבוד מסיבת הסיום שלנו הקרבה ובאה אשר תעסוק בנושא המדבר, נהננו מהשיר הקלאסי של מאיר אריאל ודיויד ברוזה:

בצהרי היום

הודעות חשובות

# לא לשכוח סדינים ובקבוקים מלאים

# תמונה מהסופ"ש לאדריאן עד יום ראשון ב8:00 

# חודש יולי ואחרון מתחיל- לא לשכוח להביא מגבונים.

ולקראת מסיבת הסיום:

הוריםות יקרים! בשבועות האחרונים אנחנו עוסקים בפרויקט הרי המדבר שלנו ותוך כדי צוות תקווה עובדים ומתכננים את מסיבת הסיום בנושא זה,

במסיבת הסיום יהיו תחנות שונות בנושא הרי המדבר, התחנות השונות זקוקות לעזרתכם!

רשימת הדברים שאנחנו צריכים מכם- סמסו לאדריאן מה אתם יכולים לתרום:

  1. חלוקי נחל בגודל של כף יד. יש לכם? מוצאים בטיולים?

  2. 2-3 מחצלות

  3. 5 הורים שיעזרו להפעיל תחנות, שהרי כל המסיבה היא עמדות פעילות. כמובן שיתאפשר לכם גם להחליף עם הורה אחר ולצאת לטייל בתחנות עם הילד/ה שלכם 

העזרה שלכם תתקבל בברכה ותה קר וכמובן חשובה מאוד להצלחת המסיבה (:

סופ"ש נעים,

רעות,אדריאן ותמר

בוגרים ב'- הלו יעקב

שמות חיבה

לרוב הילדימות יש שמות חיבה יש כאלה שהשם חיבה קצת יותר נתפס והשם המקורי נדחק קצת הצידה.

צ׳וצ׳ו, אולי ליי, נושי, אביה, ששונישון, גילי גלעד, עמיתיפאי.. לא לכולם זה מפריע.

בתקופה האחרונה יש יותר ויותר רצון מכיוון הילדימות שישתמשו בשמם המקורי(:

זה מעיד על עוד שלב שהקבוצה עוברת בגרות שכזו.... מדהים שבמהלך השנה הילדימות קיבלו את הכלים להתמודד עם קשיים חברתיים עם תיסכולים פנימיים עם חיזוקים כלפי הגוף שלנו הרצונות שלנו וכשמגיעה דרישה שכזו המגיעה ממשום אמיתי וכנה.

חוץ מהעצבות על הקטנטנים הגדלים לנו אנו מאושרים על היכולת שלהם להחליט מתי די.

ערכנו שיח בו שאלנו איך אתם מעדיפים שיקראו לכם הרוב העדיפו להשאר עם שם החיבה ואלה שדרשו שנפסיק הפסקנו.

קל זה לא, הרגלים קשה לשנות אך אנו בתהליך של שינוי ובגרות (: והילדים לומדים להציב גבולות, גם לנו המבוגרים.

החלפת ספרים בהלו יעקב

החלפה הספרים בקבוצה נעשת ע״י הילדימות בלבד.

הם מרוקנים את התיקים מניחים בצורה מסודרת על השטיח אנו דואגים למרווחים כדי שחברים יוכלו לבחור מבלי לדרוך על הספרים אנו מספרים על הספרים שלנו והאם הם מומלצים - כדאי לכם לקרוא אותו כי אני מאוד אהבתי.

אלה שלא מומלצים חוזרים חזרה לסיפריה.

אני בוחרת עוד כמה ספרי הפתעה לילדימות כאלה שהם לא מכירים ומוסיפה לתצוגה.

בצורה מסודרת אנו ניגשים בוחרים ספר כותבים את שמו בדף המעקב מכניסים לתיק ומחזירים למקום.

כל התהליך נעשה רק ע״י הקבוצה.

למה הילדימות מביאים ספרים שכבר יש בבית?

כי זה מוכר ואהוב בנוסף ההתרגשות שגם בגן יש ספר כזה מתעלה על הסקרנות לספר חדש.

הסיפריה קיימת כדי שנוכל לבחור ספרים שאנו לא מכירים, ספרים שאין בבית.

ההשאלה טובה לנו כי אם לא אהבנו אפשר להחזיר ואם אהבנו ממש נוכל לרכוש את הספר שישאר אצלנו לתמיד.

סיפריית משחקים

ההתנסות בדברים חדשים זה ממש מרענן. סיפרתי לחברימות על שירות כזה למשחקים .

בספריית המשחקים אנו שואלים משחקים מנסים אותם מחזירים ולוקחים אחרים ..

נסו את זה יש המון חברימות בקבוצה. במקום לקנות תחליפו תתנסו ותגלו עולמות משחק חדשים שמניבים רק יתרונות -

לא עולים כסף

מלמדים אותנו לחלוק

שומרים על הכדור שלנו מפלסטיק מיותר.

קפיצה למרחק מנקודה לנקודה

פעילות כיתה והפעם קפיצה למרחק מנקודה אחת לשניה .

סימנו קו התחלה .... מפה אנו קופצים .

איך עושים את זה מכופפים את הברכיים ודוחפים חזק למעלה אם נשתמש גם בידיים תהיה לנו תנופה והקפיצה תהיה יותר רחוקה.

התנסנו וסימנו לאן הגענו.... בפעם השנייה והשלישית אפילו השתפרנו זה מדהים לגלות מה תירגול עושה ללמידה ולביטחון בעצמך.

כל הפעילויות האלה.

ריקוד ומשחק בקבוצה

השבוע הקשבנו לאגדודו זוכרים את השיר המציק של צוותי הבידור בכל מלון בארץ..

אז השבוע השמענו להלו את השיר המקורי יש שם המון תנועות שלי היה קשה לעקוב אחריהן, לכן החלטנו להמציא תנועות משלנו הבעיה המצחיקה היא שלא זכרנו אותם(;

מכאן הגיעה ההחלטה לתת לכל אחד ואחת מקום לריקוד שלה/ו לתנועה ולקצב.

פתחנו מעגל גדול ובכל פעם נכנס חבר/ה למעגל ורוקדים כל אחד/ת בדרך שלו/ה.

היה מצחיק, כייף וגילינו שאנחנו יודעים ויודעות לרקוד!

ספר- האריה שבפנים

כתבה- רייצ׳ל ברייט

עכבר קטנטן, שכל חייו רגיל להיות בלתי נראה ובלתי מורגש, חששן ומבויש, מחליט לקחת פיקוד על חייו ולשנות אותם.

הוא מגיע למסקנה שכדי להיות מורגש, כדי שישמעו אותו, עליו רק ללמוד לשאוג.

ומי יכול ללמד אותו כיצד לשאוג? כמובן, האריה.

אבל איך ילמד העכבר מהאריה? עליו קודם כל לאזור אומץ ולהתייצב בפני המלך המפחיד.

הספר הזה מלמד אותנו שאת המציאות שלנו תמיד אפשר לשנות אך שינויים לא מגיעים בקלות הם לעיתים מפחידים מאתגרים ובדרך כלל לוקחים אותנו צעד אחורה מלהתנסות.

ההפתעה האמיתית בספר היא שהאריה בכלל פוחד מהעכבר כך למדנו שהשינויים תמיד נראים מפחידים וגדולים אך כשמתקרבים אליהם הם יכולים להיות קטנים ומלאי הפתעות.

שניהם למדו שגודל לא קובע שום דבר:

"כי בכולנו יש, בפנים,

גם אריה

וגם

עכבר.״

בהקשר אלינו הספר הזה הגיע אחרי שיח תמים בחצר בו סיפרו החברימות על החשש מהלא מוכר (גן עירייה) מהרצון לנסות דברים ולא לדעת אם יצליח לנו או לא.

ספר מדהים לקבוצה מרגשת ובוגרת.

השבוע אני לא אהיה בגן חוץ מגעגועים השארתי צוות מופלא ואת דור לחיבוקי הלו יעקב אין סופיים.

את תמונות הסופש יש לשלוח לדור.

הודעות בוקר אפשר לשלוח לדור

תהליכים ושינויים בבקשה ידעו את אחי היא זמינה לכם.

הודעות ועידכונים

יום ראשון בנוהל סדינים רעננים ובקבוקי מים מלאים.

מגבוני חודש יולי לשים בשידת ההחתלה בשרותים ולא לשכוח לסמן את שם הילד/ה.

תודה על שיתוף הפעולה בצילומי הדחיפה והפרידה בבוקר יש כאלה שעדיין לא צולמו תתכוננו השבוע זה יקרה(:

שבוע נפלא ומרענן

אורטל ודור