ואחרון חביב- פרידה מתשע''ט

12/08/2019

מילים אחרונות לשנה זו,


זו הפעם התשיעית שאנו מסיימים שנה ואכשהו זה מרגש ומגיע בהפתעה בכל פעם מחדש. לפני כמה שניות עוד חיבקנו ילדים בהסתגלות ופתאום אנחנו כאן נפרדים מילדים וילדות שהיו חלק מהגן שלנו שנתיים וגם שלוש. יש גם משפחות שמלוות אותנו שנים ואפילו משפחה אחת שאיתנו מהיום הראשון (!!!).

זה תמיד מרגיש מוזר, לחשוב איך הגן יראה בלי הילדים והילדות מהלו יעקב ומתקווה. ילדים חדשים אמנם ממלאים את החדרים ואת ליבנו אבל כל ילד וילדה וכל משפחה תמיד נשארת איתנו. אתם חלק בלתי נפרד מאיתנו. כל ילד וילדה, תרם לנו והפך אותנו להיות עוד יותר ממה שהיינו קצת קודם. כל סיטואציה, שאלה, צמיחה, רגע מרגש, רגש של משבר, שיחות איתכם, שיחות עם הילדימות, נושאים ומשחקים שעלו, ועוד רגעים שאי אפשר להתחיל למנות, כל אלו מלמדים אותנו יום יום דקה דקה עוד משהו חדש. וזה סוד הקסם של העבודה שלנו.

בימים טרופים אלו א.נשים שואלים אותי- איך יש לך סבלנות? ואני עונה- האמת? יש לנו את העבודה הטובה ביותר בעולם. כל כך הרבה צחוק, אהבה, שמחה, למידה, חום, התרגשות. דיאלוג תמידי עם הסביבה, הקהילה, ועם עצמנו. הילדים והילדות שלכם מזמנים לנו יותר מכל התבוננות פנימית, אנו זוכים להתפתח ולגעת בעצמנו טוב יותר דוקא דרכם, ויותר מכל, כפי שאומר צחי- כל מבוגר הוא בעצם ילד קטן שגדל. דרך הילדים והילדות אנחנו מסוגלים להבין טוב יותר כל אדם, כל רגע, כל סיטואציה כי בסוף כולנו ילדים קטנים של החיים.

תודה לכולכם, לכולכן, ילדים וילדות שאנחנו נפרדים מהם, ואלה שממשיכים איתנו, משפחות נפלאות שלנו, על שבחרתם בנו. על שנתתם לנו את הבמה לעשות בפניות מלאה את מה שאנחנו הכי אוהבים. על האמון הבטחון המילים הטובות והמבטים הסומכים שלהם. זה באמת אבל באמת לא מובן מאליו וזו אינה סיסמא. אתם מאפשרים לנו את כל המרחב הדרוש. זכינו בכם! אני תמיד צוחקת שיש לנו צרות של עשירים, מתעסקים בקיפולי עגלות בזמן שבגנים אחרים ההתמודדויות מלאות אגו ותוקפנות. תודה לכם על זה.

דעו שתמיד נראה בכם שותפים וחלק מהקהילה שלנו. הילדים והילדות הבאים בתור יהנו מהחותם שאתם עצמכם השארתם פה, בזכות השיעורים שזימנתם לנו – אתם וילדיכם יום יום.


הדלת שלנו תמיד פתוחה אליכם,

והלב תמיד תמיד זוכר אתכם

לבוגרים שלנו שממשיכים לגנים אחרים, אנחנו בטוחים בכם ויודעים כי אתם ואתן יוצאים מהגן שלנו מלאי בטחון אהבה חמלה וחדוות למידה. אנחנו גאים בכם והאמת? בכלל לא דואגים. זכינו לראות אתכם הופכים מגורים קטנים לבני אדם שמסוגלים להתמודד עם כל סיטואציה בדרך של שלום ושל נועם. ראינו אתכם מחבקים כל חבר וחברה בעת משבר. ובעיקר, ראינו כמה אתם מכירים את עצמכם, כמה אתם יודעים להגיד בדיוק מה שנעים לכם, ולנהל את הרגשות שלכם- יש לכם את עצמכם וזה שווה יותר מכל דבר שיהיה לכם אי פעם.

צעירים שממשיכים- אנחנו ממש מתרגשות מהשנה הקרבה, ובטוחות שזו הולכת להיות שנת בוגרים לא פחות ממושלמת! תהנו בחופשה וחזרו עם חוויות מרעננות.


ולסיום התודה הגדולה ביותר לצוות שלנו, שבאמת, עם כמה שאתם מעריכים, אתם עדיין לא מבינים עד הסוף את מידת ההשקעה, הלמידה הרצון לצמוח, אני מעריכה ואוהבת כל אחד ואחת מכם (את מילותי אליכם כתבתי במייל אישי). תודה לכם שאתם חולמים יחד איתי והופכים את גן ילדי הטבע הדמוקרטי מפנטנזיה מוגזמת למציאות מוחשית שעולה על כל דמיון.


תודה אישית ומיוחדת לצחי שהצטרף אלי לניהול והפך את המקום הזה להרבה הרבה יותר טוב

ולצוות המנהל- אורטל שירז וויקה על שעות ארוכות של פיתוח, כתיבה, דיוקים ומחשבה אינסופית.


נ.ב.

עוד תזכורת לשלוח לנו המלצות/ להשאיר דירוג (כוכבים) והמלצה בפייסבוק. \ זה מאוד משמח ועוזר לנו.

לחצו כאן להשארת המלצה

אם הסתבכתם, יש כאן הסבר איך עושים את זה


אוהבת את כולכם קהילה מדהימה שלנו,

קהילת ילדי הטבע הדמוקרטי

חיבוקים

אחי



צעירים א'- שמוליק


מה זהו נגמרה השנה? ככה פתאום? לא להאמין שזהו העדכון האחרון…


האמת שבמהלך השבוע האחרון לא הפסקנו לחשוב על כל התהליכים שעברנו השנה כקבוצה, כשכבה וכמרכז חינוכי - הגן שלנו בכל היבטיו וכל זה לצד תהליכים אישים ופרטיים שכל אחד ואחת מהילדימות עברו.

נזכרנו שחלק מהילדימות בכלל הגיעו זוחלים, חלק גדול מהם עוד לא דיברו ונזקקו לנו בכל שלב במהלך היום. לאט לאט הם צמחו וגדלו להיות ילדים בוגרים ועצמאיים, סקרנים ואנטיליגנטיים, אחראיים ומלאי אמפטיה לסובבים אותם, ילדים שמסוגלים לחלוטין לפתור קונפליקטים לגמרי בעצם ולעמוד על שלהם במקרה הצורך.

הבנו עד כמה הם באמת רוצים ואוהבים לעשות הכל בעצמם! התבוננו בילדימות המתפקדים באופן מושלם כשכבה של ילדים בוגרים לחלוטין וליבנו התמלא ברגשות נחת ושמחה!

זו ללא ספק תוצאה של עבודה קשה שבדרך כלל נעשית מאחורי הקלעים ושיתוף הפעולה האידאלי של כל אחד ואחת מאנשי והחיבור המופלא בין כולנו.

אנצל את הבמה לומר תודה ענקית לאחי, אורטל וצחי על כל אותן שעות הייעוץ, שיחות אישיות, קידום תהליכים והושטת היד בכל מה שהייתי צריכה.

לחולוד ואלינור על שיתוף הפעולה, ההירתמות לכל והרצון התמידי ללמוד ולהתפתח אישית ומקצועית!

וכמובן לאחת והיחידה, רכזת השכבה האגדית שלנו - שירזי! אני לא יודעת כמה מכם יודעים כמה הבחורה הזו עובדת (כמעט ללא הפסקה) כדי שהכל יעבוד חלק ונכון, מדייקת, משפרת, מקדמת, מייעצת, תומכת, מעצימה, מחזקת ותמיד שם קשובה לצרכים וליכולות של כל אחת מאיתנו. תודה על שנה יוצאת מן הכלל! היה לי פשוט תענוג לעבוד איתך!

מאחלת לך ולחולודי שלנו המון הצלחה בשנה הבאה מלאה אתגרים חדשים ומעניינים!


אז מה בעצם עשינו בשבוע האחרון בגן שלנו?

דיברנו על משמעות החופשה ויצאנו יחדיו ל"טיול" בים

הכנה לקבוצת הבוגרים

משמעות הפרידה


יוצאים לחופשה!

סיפרנו לחברים שאוטוטו הגן יוצא לחופשה ארוכה.

מה זה אומר בכלל חופשה? מה זה אומר בכלל חופשה ? זה סוג של מקום? היכן הוא נמצא ומה מה עושים שם?

״אוי ויקה את נורא מבולבלת! חופשה זה יכול להיות כל מני דברים!״

״זה ממש כמו שבת!״, אה אז חופשה זה בעצם זמן שאנחנו מבלים בו עם המשפחות שלנו.

״מה אפשר לעשות בחופשה?״

נועה אמרה שאפשר ללכת לבריכה עם סבתא וזיו (אחיה), לולו הציעה לבקר בנחל להשתכשך במים ולאסוף עלים, גור שיתף אותנו בכך שהוא אוהב ללכת לים כשיש חופש, אלי סיפרה שבחופשה אפשר לטוס במטוס ולאכול ארטיק או גלידה, לילי חשבה וחשבה ולבסוף אמרה שחופשה זה יכול להיות גם מנוחה בבית על הספה עם ספר אהוב.

כך גילינו שאפשר לעשות המון דברים שונים בזמן שאנחנו בחופשה ואם נתגעגע תמיד אפשר להיפגש עם חברים מהגן.

החלטנו לצאת יחדיו לחופשה. חשבנו ארוכות על מקום מיוחד שבו נרצה לטייל והחלטנו לבקר בים!

איך נגיע לים? הים קרוב או רחוק? אפשר ללכת ברגל או לנסוע ברכב?

הים קרוב אך לא קרוב מספיק בשביל הליכה רגלית. החלטנו לנסוע לים באוטובוס כך יהיה מספיק מקום לכל החברים לנסוע יחדיו. ארזנו תיק עם כל הדברים החשובים, תפוחים ועוגיות, מים וקרם הגנה, מגבת ובגד ים!

עלינו לאוטובוס ויצאנו לדרך! נסענו ונסענו, ראינו בניינים גבוהים, עצים, המון אנשים הולכים ברחובות. עצרנו בתחנה ולפתע עלתה גברת מעט מבולבלת עם המון סלים בידייה. האוטובוס היה כמעט מלא, בכל זאת יש לא מעט שמוליקים.

האתגר למצוא לה מקום פנוי הביא אותנו למשחק הכיסאות, בכל פעם נשמע השיר של אריק איינשטיין ״גברת עם סלים״ התפננו מיד לחפש מקומות ישיבה חדשים!

המשחק היה מהנה ומאתגר. וויתור על מקום הישיבה שלי והחלפה במקום אחר הוא לא תמיד דבר שקל לנו לעשות אך אנחנו לומדים להתחשב בסובבים אותנו כפי שאנחנו מחליפים בשולחנות המשחק למשל.

והנה אחרי משחק מרתק הגענו לים!

צעדנו במורד הרחוב וראינו ממרחקים אנשים הגולשים על הגלים!

איך הם מצליחים לגלוש כך על הגלים? בזכות הגלשן! הגלשן הוא מעין לוח המשמש את הגולשים לגלישה על הגלים!

הגולשים אלופים בשמירה על שיווי המשקל המים הרי זזים ונעים כל הזמן! האם גם אנחנו נצליח?

עמדנו על גלשן (שאותו הכינה לנו חולוד בכבודה ובעצמה) העשוי מלוח קרטון ותחתיו כרית שיוי המשקל שלנו!

תרגלנו גלישה על הגלים תוך שמירה על איזון הגוף והיציבות!

פעילות מהנה במיוחד כאשר ברקע מתנגן שירו של דני סנדרסון - הגלשן שלי


הנה הם- הבוגרים!

יום אחד נכנסו למפגש והשירים שהתנגנו לא היו השירים שאנחנו רגילים והפעילויות שעשינו לא היו הפעילויות הרגילות שאנחנו עושים מדי יום! איזה מפגש מבולבל! זה בכלל המפגש של הלו יעקב! קבוצת הבוגרים שלנו בגן!

השמוליקים יצאו בהגרלה של קבוצת הבוגרים שבה הם הגרילו את הקבוצה איתה הם יתחלפו בשירי המפגש!

כך יצא שהשמוליקים עשו מפגש של הלו יעקב והלו יעקב עשו מפגש של שמוליק!

החילוף היה מרתק ובעיקר מרענן! השמוליקים למדו המון שירים חדשים בהם התעוררנו יחד לצלילי שיר הבוקר , צחצחנו שיניים והתלבשנו סביב עץ תותים גדול! וצעדנו יד ביד לגן, הזמנו חברים להצטרף אלינו בעזרת השיר האהוב אדון שוקו.

הילדימות כל כך התחברו לשירים של הלו יעקב שביקשו לשלב אותם יחד עם השירים שלנו ולשמוע אותם עוד ועוד!

למחרת נציגים מקבוצת תקווה הגיעו ללמד אותנו משחק שבו הם משחקים במהלך היום שלהם!

משחק ה״מה חסר?!״ אמנם אנחנו כבר מכירים את המשחק אך החברים מתקווה לימדו אותנו איך לתת רמזים לחבר שמחפש את החפץ החסר.

בכל פעם חבר מקבוצת תקווה הזמין חבר או חברה משמוליק להסתתר מאחורי הדלת בזמן שהוא מסתיר חפץ מסויים!

כאשר החפץ הוסתר בבטחה הזמנו את החבר לחזור לכיתה ולנסות לנחש מה חסר?

החפצים כמובן היו פרוסים מראש ונבחרו בקפידה ע״י הילדימות - שרפרף, אוזני ארנב ובובה! (בכל פעם הסתרנו חפץ אחר) השילוב היה מדהים ביותר! השמולקים שיתפו פעולה בצורה יוצאת מן הכלל והתקוות היו מורי דרך נהדרים!

המפגש בין הילדים הבוגרים יצר עניין רב!

מה יקרה כשאנחנו נהיה בוגרים? האם אנחנו נהיה גדולים יותר? האם כיתת המפגש שלנו תהיה גדולה יותר? גם כיתת השינה תהיה גדולה יותר? נכון מאוד! הכל יהיה גדול ומעניין הרבה יותר!

החלטנו לתת מקום לסקרנות של הילדימות ויצרנו שעת צפייה בסרטי סוף השנה של קבוצות הבוגרים! בסרטים ראינו כיצד הבוגרים אוכלים את ארוחת הבוקר שלהם - בבופה! ממש כמונו!

כיצד הם עושים מפגשים? בכיתה גדולה - ואו הם יוצרים רכבת ממש כמונו! רק שהרכבת שלהם ממש מבולבלת ויודעת לעשות המון דברים מעניינים וללכת בזיגזג!

מה עוד משותף בין הצעירים לבוגרים? המשחק בחצר! גם להם יש מסלול מג׳ימבורי רק שהמסלול שלהם מורכב ומאתגר יותר, והמשחק בחול מעניין ושיתופי יותר.

בעצם יש המון דברים משותפים לנו ולבוגרים רק שאצלם הדברים כבר יותר מפותחים ומתאגרים וזה מה שאנחנו נלמד לעשות כשאנחנו נהיה בבוגרים!


״זה שיר פרידה אז בואי רק אמרי שלום!״

.

נזכרנו איך אנחנו היינו כשהגענו לגן, קטנטנים ומתוקים. לא הכרנו את החברים ולא את הגננות, לא הכרנו את המשחקים והפינות השונות בגן… חשבנו על מה הרגשנו… מה הרגיע אותנו… איזה שירים שמענו… וגם מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו שפעם היה לנו די קשה לעשות…

שירזי סיפרה לנו שעוד מעט כשנחזור מהחופשה היא תחכה לנו יחד עם חולוד, עינב ומיכל.

ומה עם ויקה ואלינור?

הו! לויקה ואלינור תהיה משימה מיוחדת.

בקרוב יצטרפו לגן שלנו המון חברים חדשים, קטנטנים שאותם אנחנו לא מכירים וגם הם לא מכירים אותנו ולא את הגן שלנו. הם עוד לא יודעים לעשות את כל הדברים שאנחנו למדנו לעשות השנה כך שויקה ואלינור ישארו בצעירים כדי לעזור להם וללמד אותם את כל מה שאנחנו כבר יודעים!

חשבנו אולי יש משהו שיכול לעזור לצעירים החדשים להרגיש טוב יותר בגן שלנו…

ופתאום נזכרנו שפעם פעם, ממש מזמן, הייתה לנו בובה שהייתה איתנו בכל מפגש, שהכירה לנו את המשחקים השונים, שירים חדשים, עזרה לנו והרגיעה אותנו כשהיה לנו קשה והתגעגענו קצת לאמא ואבא.

זוכרים איך קראו לה? טיטי הבובה!

״טיטי הבובה אומרת שלום!״ מיד נזכרנו בשיר האהוב, הוצאנו את טיטי מהקופסא שלה שבה היא נחה כבר המון זמן ושרנו יחד איתה את השיר. סיפרנו לה על החברים החדשים שעומדים להצטרף ביקשנו ממנה שתעזור להם בדיוק כפי שהיא עזרה לנו!

אז אחרי פרידה מרגשת מטיטי הבובה היא הועברה באהבה רבה מלאה בחיבוקים של כל הילדימות לויקה שתשמור עליה עד שהילדים החדשים יגיעו.

סיפרנו לחברים שיש גם חלק מהחברים שלנו שממשיכים לגן חדש - מאור, תהל, גבע ואלי.

אותם אנחנו לא נפגוש בגן אחרי שנחזור מהחופשה אבל תמיד תמיד תמיד אפשר להיפגש איתם בגינה או להזמין אותם אלינו הביתה או אפילו לבקר אותם בביתם וביחד לספר חוויות חדשות, לספר על משחקים חדשים ופשוט סתם להינות ולהיזכר איך פעם שיחקנו והשתלוללנו יחד כשהיינו בשמוליקים!


זהו בזה תם הטקס!

מודה שזה אחד העידכונים הקשים שיצא לי לכתוב השנה, היה מרגש מאוד , עצוב ושמח בו זמנית!

אז בין הדמעות אומר לכם תודה ענקית על שנה פשוט נהדרת! נהננו מכל רגע איתכם ועם הילדים שלכם שמהר מאוד הפכו להיות גם הילדים שלנו!

תהנו המון בחופשה, לכו לים או לבריכה, אכלו מלא ארטיקים וגלידות ואל תשכחו לבקר בנחלים ולאסוף עלים!


אוהבות וכבר מתגעגעות

ויקה וחולוד



צעירים ב'- שולה

##


סיכום עולמי סטייל ילדי הטבע


15.9.18

" אנחנו מרגישות שהילדימות המסתגלים כבר מרגישים מאוד בטוחים עם הקבוצה וזה מאפשר לנו להתחיל להקנות הרגלים ושפה משותפים"


5.10.18

"קבלו במחיאות כפיים סוערות.....את שם הקבוצה שלנו.......שולה "


24.11.18

" השבוע עלינו מדרגה ברמת העצמאות שלנו ועשינו פעילות ספרים ראשונה בגן. התחלנו מלדבר על איך לא? כללים... מה אפשר ומה אי אפשר הם חלק חשוב בבניית העצמאות."


29.12.18

"הג'יברושים הפכו למלמולים, המלמולים להגייה של ההבהרות הראשונות או האחרונות של המילים...ואלו לאט לאט התגבשו לידי מילים שלמות וברורות, צירופי מילים ואפילו משפטים קצרים!"


5.1.19

"אנחנו לומדים שלשחק ביחד זה כיף, אבל גם לבד מותר..."


9.2.19

"דיברנו על הקבוצות בגן, ההבדלים והדמיון ביניהן, הצוות שמלווה כל קבוצה, שמלווה גם אותנו בהרבה מובנים."


14.3.19

" כל יום באותו מקום ובאותה שעה אנחנו יושבים לחברותא על הדק לפני ארוחת הצהריים...

אבל איך נדע שהגיע הזמן? שירז ואלינור יגידו לנו? לא ולא.

קבוצת שמוליק יושבים תמיד לפנינו, לכן כשהם יושבים על הדק אנחנו כבר יודעים שבקרוב מגיע תורנו.

כל יום שלושה חברים אחרים מקבלים את תפקיד מודיעי ה- ד ק פ נ ו י! "


6.4.19

"זו משימה לא פשוטה להסתובב במעגל, ולפני שנעשה את זה בפורום קבוצתי, אנחנו מתרגלים בקבוצה קטנה."


3.5.19

"הילדימות עשו קפיצת מדרגה מטורפת, כיחידים וכקבוצה. אנו יכולים לראות את זה ברמת השיח שקפצה פלאים, בתקשורת בין הילדימות ובעיקר בעצמאות שהם מפגינים."


1.6.19

"אחרי המפגש כל קבוצה מתכנסת להפסקת מים ומשם אנחנו מתחלקים לשלוש קבוצות קטנות, אחוות של שולות ושמוליקים יחד. כל קבוצה בחלל אחר בכיתה, עם מחנכת אחרת."


21.6.19

"בופה ארוחת הבוקר בגן שלנו הוא נקודת ציון משמעותית בחיי הקבוצה, שמעיד על הדרך הארוכה שעברנו בשנה האחרונה, יכולת לקבל החלטות באופו עצמאי."


אז לסיכום

\ מה לא עברנו השנה? הכל מהכל. חוויות, אתגרים, עליות וירידות, קשיים, חיבוקים ואינספור חיוכים.

גדלנו פיזית ובעיקר התעצמנו והתבגרנו.

מקטנטנים שנכנסים מהוססים ומחובקים עם אבא או אמא, הפכנו לפרטים עצמאיים, דעתנים, ביקורתיים, שואלים שאלות, סקרנים, אנשים קטנים שכל רצונם הוא לדחוף את אמא ואבא לעבודה.

לאט ובזהירות התגבשנו כקבוצה, וככל שעברו הימים הפכנו אותה לאיתנה, נאמנה, יציבה. כזו שמרימה אותך כשקשה ומצחיקה אותך כשאתה עצוב, קבוצה שרואה כל אחד ואחת ודואגת לחברים בה.

אחרי שהונחו אבני הפינה והיסודות כבר תפסו מקומם בקרקע עברנו לדבר במונחים של שכבה, של קהילה, שזו בעצם מהות הגן שלנו.

כמו בחיים גם בגן, הגענו לתובנה חשובה. לא חייבים להיות חברים של כולם אבל צריכים לקבל, לדאוג ולראות את כולם. בגישה הזו הצלחנו לבנות לנו שכבה מגובשת, מכילה, אמפטית ואוהבת, שמחכה כבר בקוצר רוח להתחיל את שנת הבוגרים שלה יחד.

אחרי הרבה שיחות השבוע על פרידה, חופשה ומה שביניהן, על שמחה מהולה בעצב, על התקדמות וצמיחה הבנו כמה הילדימות שלנו התבגרו השנה. המחנכות דיברו בהתרגשות על כיתת שינה חדשה וגדולה יותר, על סדר יום קצת שונה, על תחומי אחריות חדשים, וכל שעניין את הילדימות הם הצעירים החדשים והרצון העז לעטוף, לחבק ולעזור להם. אולי זו ההזדהות, אולי זה שלב בהתפתחות, מה שבטוח יש לנו כאן חבורה של ילדימות אוהבים, דואגים, אחראיים, מלאים ברוך ובערכים, וכן כן חברים הם רק בני 24 חודשים.


אתם בטח תוהים איך העברנו את השבוע האחרון בגן?!

בצורה הכי רגילה וכיפית שאפשר עם כמה טוויסטים מעניינים בעלילה

עסקנו בפרידה, כל יום קצת אחרת. לפעמים הפרידה היא עצובה ולפעמים היא מגיעה ביחד עם חופשה או מעבר משמח.

ביום שני המפגשים התלבלו! דיברנו על קבוצות הבוגרים הלו יעקב ותקווה שנפרדות מאיתנו, עשינו הגרלה וקיבלנו את המפגש של קבוצת תקווה האהובה. העברנו מפגש של בוגרים וזה מילא אותנו בגאווה.

פתחנו במשחק זיכרון כמו שתקווה עושים, מזל שהיה לנו את ארז ואדם שנתנו לנו דיוקים חשובים.


הכרנו את שירי המפגש של תקווה:

אדון שוקו

אילו הייתי

הנשר

תיפוף על הגוף


ביום שלישי יום גרפיטי בגן! השארנו את חותמנו באופן צנוע מאוד כמו שראיתם על הקיר בחצר.. קישטנו את הדף הארוך במגוון דרכים, טושים, טושטושים מדבקות ושמות של החברים. כמובן לא שכחנו להשאיר חלקים ריקים גם לבוגרים.

ביום רביעי מסורת ארוכת שנים בגן, יום קולנוע!

לאולם הקולנוע נכנסו לא פחות מכל קבוצות הגן בחינניות רבה ובנועם. ומה הקרנו? רבי מכר כמובן. סרטי הסיום של קבוצות הלו יעקב ותקווה. לסיום הקרנו גם קצת סרטונים של שולה ושמוליק כשהיו קטנטנים:) התרגשות רבה נרשמה בקהל. מי היה מאמין שאפשר להינות כל כך בקולנוע גם בלי פופקורן!

ביום חמישי הגיעו אלינו נציגים מהבוגרים להעביר מפגש ואנחנו קיבלנו אותם באהבה. שיחקנו משחקים ושרנו שירים ונהנינו מזמן איכות משותף.

השבוע נפרדנו משוחק שלנו שהוא חלק בלתי נפרד מהגן שלנו עוד לפני שידע ללכת ולדבר. שחק סיפר לילדימות שהוא טס במטוס גדול לארצות הברית ושכל החפצים כבר נמצאים בדרך על האונייה. למפגש הגיעה אורחת כבוד, צופית ,שמלווה את שחק ומשפחתו מהיום שנולד. צופית הביאה איתה הפתעות ומטעמים וכיבדה את הילדים בקינוח שנראה כמו ים כחול עם דגיגונים, ואיחלה לנו חופש נעים וטעים.

בשבוע האחרון הבחנו בתופעה מעניינת, ילדימות מקבוצת שולה החליטו באופן עצמאי לעבור למפגש שמוליק ולהיפך, ככה פשוט. התערבבות נהדרת שאנחנו לגמרי מאפשרות אותה, רק נציין שלא אמרנו לילדימות כלום.

במפגש יום ראשון האחרון בחרנו באופן סימבולי להעביר יחדיו, כל השכבה. נתנו לילדימות את הכבוד לבחור את השירים

קולילי

שובידובי

מעגל ענק של הוקי פוקי


עשינו טקס סמלי של העברת טיטי הבובה שליוותה אותנו במפגשים בתחילת השנה לויקה ולשכבת הצעירים החדשה. הגענו למסקנה שאנחנו כבר לא צריכים את טיטי ויכולים להתגבר בלעדיה, ובקרוב יהיו חברים חדשים שיהיו זקוקים לה יותר מאתנו...

את הפעילויות בקבוצות קטנות הקדשנו השבוע למשחקי חברה. משחקי חברה הפכו במהרה ללהיט שכבתי, הילדימות נהנים להכיר את כללי המשחק, להתבונן ולשחק בעצמם. זה מחזק אצלנו את הקבוצתיות, את המורל ובעיקר את היכולת להכיל ולקבל אכזבות וכישלונות.

בשנת הבוגרים משחקי חברה הם עניין שבשגרה, אז כאות הכנה הכרנו כמה משחקים חדשים אתם מוזמנים לשאול את החברים באיזה קבוצה הם בילו ומה שיחקו.. "דרקון דרקון, איך חוצים את הירקון?", "המלך אמר" ו"משחק הזיכרון".

בחצר לקחנו את משחק מירוץ השליחים המוכר ואהוב ופירקנו לפעולות קטנות, התחלנו מלבחור זוג חברים שצריכים לרוץ ולמלא פיילות ריקות במים. בהמשך נוכל לצרף שליחים ושליחויות נוספות:)


אז למרות שאנחנו לא נפרדים, ברמה האישית אני מאוד מתרגשת.

הייתה לנו שנה מלאת חוויות ואתגרים, למדתי המון מכם ומהילדימות ואני מצפה כבר בקוצר רוח לשנת הבוגרים שלנו. מקווה שגם אתם.

אנצל את ההזדמנות כדי להודות לאלי שלנו, שהייתה עבורנו העוגן, החיוך והצחוק. שדאגה לעשות הכל כדי שיהיה לנו טוב ונתנה מעצמה תמיד מעל ומעבר. אנחנו מאחלים לה בהצלחה עם קבוצת הצעירים החדשה, יש לה 15 עוזרים שיהיו מוכנים להתייצב בכל שעה.


וכמו שצחי אומר, "מה נאחל לכם?"

שתהיה חופשה נהדרת, מלאה בחוויות חדשות, זמן איכות משפחתי, התבגרות וציפייה לשוב לגן האהוב שלנו.

תפגישו בין החברים ותשלחו לנו תמונות שלא נתגעגע יותר מדי



אוהבות וכבר מתגעגעות,

שירז ואלינור



בוגרים א' – תקווה

##


שבוע נפלא לכם/ן!

מי היה מאמין שהגיע הרגע להפרד.

אבל רגע לפני... הנה מה שעבר עלינו בקבוצת תקווה בשבוע האחרון:


תקווה במפגש - מפגשים מתבלבלים!

השבוע בחברותא של יום שני סיפרנו לחברים שהיום המפגש קצת יתבלבל,

נשמע שירים של קבוצה אחרת!

החברים ניחשו מי מהקבוצות אלו יהיו, וחלק גם שאלו למה המפגשים מתבלבלים.

כשהגענו למפגש נכנסנו עם השיר "קולילי קולילי"- חברי הקבוצה שהיו בגן שנה שעברה מיד זיהו את השיר והתרגשו נורא,

לאחר השיר סוף סוף הסברנו למה המפגשים התבלבלו,

קבוצת שולה וקבוצת תקווה התחלפו בשירי המפגש כי שנה הבאה, קבוצת שולה וגם שמוליק יהיו הבוגרים בגן, כפי שתקווה השנה.

רוב ילדי קבוצת תקווה והלו יעקב עוזבים את הגן אז אנחנו נזכרים בשירים ששמענו בעבר.

נתנו מקום לתחושות של החברים, רובם איחלו המון בהצלחה לחברים שיהיו בוגרים בשנה הבאה ומיד נרתמו למפגש, חלק מהחברים קצת היססו בהתחלה ולא רצו לשתף פעולה.

זה בסדר- לפעמים יש חשש מדברים לא מוכרים. נתנו לחברים חופש לבחור להצטרף אלינו ובאמת רוב החברים לבסוף הצטרפו, ואלה שלא נהנו מלהקשיב לחברים.

לאחר מכן המשכנו עם השירים, בשיר הראשון ("שיר בוקר" של הופ) "הלכנו לישון" ואז לאט לאט קמנו לבוקר חדש ,

החברים שמעו גם את השיר "לא רוצים חורים בשיניים" שלפיו צחצחנו את הפה טוב טוב, ואז גם שיר של ספורט!

תקווה הכי נהנו מהשיר האחרון "הוקי פוקי" בו עמדנו במעגל ורקדנו לפי התנועות המצחיקות.


מפגש של תקווה – בשמוליק!

לקראת סוף השנה קבוצות הבוגרים התארחו אצל קבוצות הצעירים והעבירו להם פעילות.

ביום שלישי עוד לפני הארוחת בוקר סיפרנו לחברים שמשלחת של חברים יעבירו מפגש לקבוצת שמוליק, חיזקנו אותם והדגשנו שילדי תקווה בוגרים ולגמרי מסוגלים להעביר מפגש לחברים מקבוצת שמוליק.

אז בחרנו נציגים – יהונתן, יערה, לני וליאו.

ועכשיו איזה משחק השמוליקים ישחקו? קבוצת תקווה כבר מזמן מכירים את המשחק "מה חסר לנו בגן?" - משחק הזיכרון עם חפצים שיש מסביבנו בגן. אחרי דיון בקבוצה, החלטנו שזה אכן המשחק הנבחר!

הנציגים שלנו נכנסו ביחד למפגש של קבוצת שמוליק והשמוליקים קיבלו את פניהם בשמחה.

במשחק חלק מהחברים של תקווה העבירו את המשחק וחלק ליוו את הילדים שהיו צריכים לצאת מהכיתה ולעצום עיניים, ממש כמו אחים גדולים וצעירים!

כשהחברים מקבוצת שמוליק לא ידעו מה חסר בגן, הם ביקשו רמזים והתקוות נתנו רמזים כמו צבע המשחק והצורה שלו ועזרו לשמוליקים להגיע לתוצאה בעצמם.

המפגש היה קסום והיה מרגש לראות איך זה העצים את חברי הקבוצה.


אז.. לאיזה גן כל ילד/ה הולכ/ת?

השבוע ביקשנו מכם ההורים לשלוח לנו את שמות הגנים שאליהם הילדימות הולכים. רצינו לשוחח על כך ובכך גם להפיג חששות.

הראינו לחברים את החלוקה שחברינו הלו יעקב עשו, הם ציירו טבלה וחילקו את החברים לפי שמות הגנים.

החברים מתקווה חשבו שזה רעיון נהדר ליצור טבלה כזאת משלנו, אז בחרנו צבעים לטבלה שלנו- תכלת וכתום, וחיברנו דפים לדף אחד גדול. על הדפים ציירנו טבלה והתחלקנו לגנים.

באמצעות הטבלה התבהרו לנו כמה דברים, יש המון חברים שהולכים לבדם לגן חדש וכמה חברים שהולכים ביחד.

לדוגמא, לביא וליאו הולכים ביחד לגן עירייה- שאלנו אותם מה הם מרגישים על כך שהם יהיו ביחד בגן, ושניהם הגיבו בשמחה, הוספנו שנורא מרגיע להכיר חבר ביום הראשון בגן, וזה לא חייב להיות דווקא חבר מהגן שלנו, אלא אפשר לפגוש חבר מהגן החדש לפני שהשנה מתחילה!

לאחר מכן התייחסנו למרבית החברים שמגיעים לגן עירייה לבדם, פלג לדוגמא שיתף שהוא לא רוצה ללכת לגן החדש, כי הוא לא מכיר שם חברים...שאלנו אותו איך הוא מרגיש והוא אמר שקצת חושש, התייחסנו למילה הזאת "חושש" כבר בעבר... ממה חוששים? אלונה שיתפה שהיא גם חוששת כשהיא הולכת למקום לא מוכר כמו הרופא, וחלק מהחברים שיתפו שהם קצת חוששים כשהם טסים למדינה אחרת ולא מוכרת.

הוספנו בשביל החברים שאנחנו חוששים כשאנחנו לא מכירים, כשמגיעים למקום חדש או פוגשים אנשים חדשים...

עוד חברים סיפרו שהם חוששים שאולי לא יסכימו עם החברים בגן החדש, אולי לא יאהבו את המשחקים...

תקווה מאוד רצו לשפר את הרגשתם של החברים שמגיעים לגן עירייה חדש, אז חשבנו על פתרונות..

החברים הציעו שאפשר להכיר את המשחקים החדשים והגננות החדשות כשיגיעו לגן.

היה לנו חשוב להוסיף לחברים שלוקח זמן להכיר דברים חדשים, ושאנחנו תמיד יכולים להשתמש בארגז הכלים שלנו, ובכך נזכרנו בארגז הכלים שרכשנו לנו בגן ילדי הטבע, כמו למשל לבקש, לומר שלא נעים, להציע לשחק ביחד או לבקש לשחק לבד, לדבר עם החבר לפני שכועסים, להקשיב לחברים, לבקש עזרה מהגננות שיהיו לצידנו.

שמחנו לשמוע את הילדימות מתרגשים, משתפים ומציעים עזרה אחד לשני. אנחנו מתבוננים בקבוצת תקווה בטוחים שהילדימות שלנו ישתמשו בכלים האישיים והבינאישיים שפתחו ורכשו בשנותיהם בגן שלנו ויצליחו בדרכם החדשה!


ספרים רבותיי, ספרים! – "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים!" מאת: ד"ר סוס

את הספר של ד"ר סוס קראנו כבר לפני כמה חודשים, אך חשבנו שזה רעיון טוב לחזור אליו כעת כאשר יש קשר ישיר לדרך החדשה שאליה יוצאים הילדים שלנו.

התחלנו בלדבר על שם הספר. נבו הציע שכעת אנו יוצאים מהגן והולכים לדרך חדשה בגן חדש. ואנחנו כמובן מקווים שתיהיה נפלאה.

הספר מתחיל באיחולי "הצלחה" כשאתה יוצא לדרך. מתי אומרים בהצלחה?

ליאו אמר שכשמשחקים כדורגל

רועי ציין שגם במשחק כדורסל

וכמובן- כשמתחילים משהו חדש!

בהמשך הספר מסופר על נושא הבחירה. דיברנו על כך שבגן שלנו אנחנו נותנים לילדים בחירה. למשל, באיזה משחק לשחק, עם מי אני רוצה לשחק, ובחירה גם בדרך ההתנהגות. ההבנה שיש השלכות להתנהגות בה אני בוחר. למשל, אם אני זורק חול בארגז החול אני לא אוכל לשחק בו, אם אני בוחר לשתף חבר במשחק זה כנראה יגרום לו להרגשה נעימה..

הספר הוא מאוד מעורפל בכתיבה שלו וזה בדיוק מה שיצר שיח מרגש בין חברי הקבוצה על פחדים, חששות וציפיות לגבי הדרך החדשה אליה הם יוצאים ועל הבחירות כשאנחנו עושים כשיוצאים לדרך חדשה.


מוזיקה ללב היא חודרת

ביום ראשון, נזכרנו לאיזה גן כל ילד מהקבוצה עובר והילדים הציעו איזה שירים נשמע. הייתה חגיגה מלאה במוזיקה, ריקודים וחיבוקים!

רוני של גזוז

היא כל כך יפה של כוורת

we will rock you

עוף גוזל

כל הילדים קופצים רוקדים

והשיר שליווה אותנו כל השבוע – עוד יהיה לי


אז זוהי העת להיפרד.

זכינו בילדים וילדות נפלאים ונפלאות! תודה לכם הורים יקרים על שיתוף הפעולה, הפירגון והכי חשוב האמון!

מאחלים לילדים ולכם המון הצלחה בכל דרך אליה תלכו ואנחנו תמיד שם בשבילכם.


אוהבים וכבר מתגעגעים,

רעות,אדריאן, תמר וכל צוות "גן ילדי הטבע הדמוקרטי"



בוגרים ב'- הלו יעקב


"אל תבכה כי זה נגמר. חייך כי זה קרה.“ (ד״ר סוס)

השבוע האחרון שלנו מי היה מאמין שהוא הגיע.

הגעתם קטנטנים אתם ויחד למדנו איך לצמוח, לשפר לאתגר ובעיקר להכיל.

יצרנו יחד קבוצה מופלאה של ילדימות רגישים, חכמים אמיצים ומלאי ערכים.

החלק שלכם בשנים האלה כל כך חשוב ומשלים את התפקיד שלנו כמחנכות.

דיברנו המון על שפה משותפת ויישור קו בין הבית והגן אני יודעת כמה זה לא קל אבל התאמצתן/ם האמנתן/ם בנו ונתתן/ם לנו את המקום להוביל אתכן/ם.

תודה לכם/ן על זה, זה כל כך לא מובן מאליו בזמנים קשים אלה.


ומה היה בשבוע האחרון?… מלא דברים קרו.

רצינו מאוד להפוך אותו למשמעותי, קהילתי… שבוע שבו הגן יהיה יחד

השבוע חולק לפעילויות:


בוגרים מעבירים מפגש

אנו נבחרנו להעביר מפגש לקבוצת שולה הצעירה הגענו אליהם בוגרים ומוכנים להעביר להם מפגש של אלופים/ות מה שלא ידענו שקבוצת שולה לא פראיירית בכלל וגם אנחנו למדנו כמה דברים (:

התחלנו בפעילות פנטומימה כייפית של התעוררות בוקר… התלבשנו, סידרנו את המיטה התלבשנו ושיניים ציחצחנו….

יצרנו מעגל של חברימות הבוגרים עזרו לצעירים להתחבר הסבירו להם שלא זזים או מתיישבים כשיוצרים מעגל.

רקדנו למסביב לעץ התות תרגלנו תנועה פנימה במעגל אמרנו שלום ואחורה… מדהים לראות את הבוגרים מסבירים ומכוונים.

באילו הייתי פגשנו חיות חדשות כמו ג׳ירפה גבוהה, פיל ונמלה….

ואנו לימדנו את הצעירים לעשות רכבת בלאגן הסברנו כמה חשוב להחזיק היטב ולתקשר כשמהר לי מידי לומר אחרת הרכבת תהרס.


יום גרפיטי- השארת חותם.

מה זה גרפיטי ? ציורים או כתובות שמצוירים על קירות גדולים ברחוב רוב הזמן זה בלי אישור…

דיברנו על כך שאסור לנו לצייר על בית של מישהו אחר כמו שאסור לצייר בתחנת האוטובוס או על השולחן ברכבת.

יש גם גרפיטי חוקי כזה שקיבלו אישור כי רוצים לשנות אופי של בניין או לומר משהו (כמו שיש לנו על הקיר מחוץ לגן ציור גרפיטי של פרח).

החלטנו שגם בגן נעשה גרפיטי רק שאנו נצייר על דף ענק.

בעזרת שכבת הבוגרים הדבקנו את הנייר העצום בקיר החצר …. הילדימות קיבלו טוש טושים ומדבקות והחלו לקשט את הדף.

הם עבדו בשקדנות ומילאו את הדף בהמון סיפורים קטנים. את התוצאה המהממת כולכם ראיתם


יום קולנוע

אחרי ארוחות הבוקר התאספנו כל ילדי הגן לקולנוע איכותי בכיתת הלו יעקב…

מה היה בתוכניה?

סרטי הבוגרים - תקווה והלו יעקב

סרטי צעירים- שולה ושמוליק.

פיזרנו מזרנים חיברנו מקרן השתעשענו בצלליות עד שכולם התאספו. 4 קבוצות בכיתה יכולות להסתמן כמתכון לאסון... בכל מקום חוץ מבגן שלנו! הילדימות ישבו יחד צפו, צחקו, שרו וצעקו את שמות חבריהם.

מדהים לראות את ילדי הגן שלנו יחד.


יום שירים מתחלפים

יום קצת מבולבל,

למפגש נכנסנו והיה חשוך.

נשכבנו על הריצפה והלכנו לישון (בכאילו)…. מה קורה פה?…?….

היום קיבלנו מפגש של קבוצה אחרת מפגש של קבוצת שמוליק!

פעילות מדהימה!

העברנו מפגש של קבוצת צעירים הילדימות כל כך התרגשו לחזור לשירים הישנים…

מתחת לשמיכה, איזה בוקר נהדר, הוקי פוקי בגירסא קצת שונה,

והכי נהנו משיר החידות שהיה להיט בהלו יעקב צעירים(:


מי קופץ ומתגלגל? כדור

מי מדליק הנר בליל? גפרור

מי מניע את הכל ? הרוח

ומה עגול טוב לאכול? תפוח

מי זה עף בין הפרחים? פרפר

מי פוחד מחתולים? עכבר

שמש אור מתי תאיר? ביום

ומה נאמר בסוף השיר? שלום.


מסיבת סיום

מסיבות הגן בשישי כבר הפכו להיות חלק בלתי מופרד מהוויית הגן שלנו.

ואיך נעביר שישי אחרון בלי מסיבת פרידה אמיתית שכוללת שמש, מים ציורי פנים והמון ילדים מקפצים.

היה כיף ומרגש. כולנו, חוץ מהילדימות, הרגשנו את רגעי הסוף. העיניים התמלאו בשקיקים קטנים של דמעות שדחינו את זליגתן ליום ראשון (שהיה היום האחרון באמת).

השבוע הזה נתן לנו נקודת תצפית טובה על היחסים בין קבוצות הגיל. המבט המעריץ של הצעירים ותחושת האחריות של הבוגרים. קסום לראות אותם מהצד והשבוע ממש הבנו כמה מערכת היחסים בניהם מושלמת.


סיפור בעל פה לקראת שינה

זוכרים את סיפור החזרזירים והזאב… הגענו אליו אחרי שיח על היתרון בלהשקיע:

למיין ולסדר כבר עכשיו צעצועים שהתבלגנו לי או לקצר ולשים הכל יחד?

האם אשקיע קצת זמן ואצור בסיס רחב למגדל שלי או אמהר ואחשוב רק על הגובה?

הסיפור הזה קפץ לראשי שוב ובעקבותיו והתחלנו לפתח עליו שיח

סיפרנו על שלושה חזרזירים אחים שבאופן קבוע את האח הקטן פחות שיתפו במשחק כי הוא לא מבין הרבה…

החזרזירים קיבלו משימה לבנות לעצמם בתים כדי להגן עליהם מהזאב הנורא

אחד בנה בית מקש כי החומר זמין וקל לבנייה ובאמת בנה ביומיים שלושה.

השני בנה בית מעץ פה כבר היה יותר קשה לנסר עצים לסחוב ולחבר ולקח לו שבוע ולא יותר.

האח הקטנטן בחר לבנות מאבן הוא אסף סלעים גדולים סחב שבר הכין בטון ומלט עבד בקיץ ובחורף אחיו שנהנו מביתם לא עזרו לו ואפילו הקניטו אותו על בחירת האבן.

במפגש השבועי אצל אמא היא הזכירה להם שכשהפעמון הגדל מצלצל צריך בבית להסגר הזאב מגיע.

וכך קרה הפעמון צלצל והחזרזירים לבתים נכנסו מפוחדים והמתינו.

תוק תוק תוק לבית הקש … פתח לי בבקשה אני רעב אשמח לנשנש חזרזיר קטן… לא ולא ! אמר החזיר.

הזאב נשף ונשף והקש התעופף לו והחזרזיר נותר בלי קירות וגג.

מהר ברח לאחיו בבית העץ.

גם שם הנשיפות אומנם היו ארוכות יותר והיה צורך לנער קצת את הבית אך גם הוא נפל.

שניהם רצו לאח הקטן עם בית האבן.

שם הזאב כבר הסתבך נשף ונשף עד שהתעלף ניסה להדליק אש אבל אבן לא נשרפה, ניסה לדחוף לבעוט לא נע ולא זז…. וויתר והלך רעב.

האמינו בעצמכם ובדרך שלכם גם אם היא שונה או ארוכה יותר.

אם בבטן זה מרגיש נכון לא משנה מה שאר העולם עושה או חושב.


סיפור בעזרת דמיון מודרך - הגן החדש

לכיתת המפגש נכנסתי כילדה.

אחזתי יד לאמא והתרגשתי מאוד.

אספר לילדימות שבבוקר הכנתי את התיק החדש שלי ולקחתי את הבובה שאני הכי אוהבת.

רציתי ממש להגיע לגן של הגדולים , רצתי ודילגתי כל הדרך והנה הגענו לשער.

ופתאום כל ההתרגשות נעלמה והוחלפה במן פחד שכזה ….

לא היה שם אריה או מפלצת רק שער שהפחיד אותי מאוד...

רציתי לחזור הביתה… בכיתי קצת והתנגדתי לזוז.

אמא אחת יצאה והשער נפתח, ראיתי את החצר היא גדולה ויש בה נדנדה.

בגן הקודם לא היו נדנדות! קראתי בקול… ורצתי לחצר… התקרבתי ושוב הפחד הזה הגיע.

שמתי לב שהכל שונה.

מתקן התיקים נראה אחרת, עמדת העגלות, והכניסה לגן קצת מוזרה…

שמעתי ילדימות צוחקים ושרים בפנים.

אמא אומרת שנשמע שהן ממש נהנים … חייכתי ושוב ההתרגשות הגיעה … בואי נכנס!

הגענו לדלת פתחנו אותה והופ אני מסתתרת מאחורי אמא הפחד הגיע שוב מבלי לומר דבר הוא פשוט הופיע.

אני עוצמת עיניים חזק חזק ומציצה קצת אני רואה פינת בובות גדולה וחדר של רופאה, אני רואה מטבח עם מלא אביזרים וילדות וילדים בונים מגדלים.

כולם כל כך נהנים…. איך? הם בטוח כבר חברים!

רק אני לבד…..

כשאמא הלכה אחרי שבכיתי ושי הגננת אספה אותי, חיבקה ואמרה שאני יכולה להתחיל להסתובב ולהכיר את הגן החדש שלי…

עמדתי, התבוננתי בקבוצת ילדימות משחקת.

המשחק שלהם מעניין גם אני רוצה להשתתף אבל… מי הם, איך קוראים להם? אולי הם בכלל לא רוצים שאתקרב? אולי המשחק רק שלהם?…..

את הבובה שלי לקחתי ואליה דיברתי… סיפרתי שקשה לי ושאני מרגישה קצת לבד.

ביקשתי את עזרתה והיא הציעה לי להיזכר בגן הקודם שלי ובכל של הקבוצה הישנה שלי …

חשבתי ונזכרתי….

את הסיפור עצרנו והגיע הזמן לעזרה מכוח ההלו יעקב.

פתחנו שיח על הסיטואציה-

היא יכולה לגשת להציג את עצמה.

היא מתביישת …

אולי אחד הילדימות יראה שקשה לה ויציע עזרה

היא יכולה לשחק קצת לבד

היא יכולה ללכת לגננת לבקש עזרה.

לילדי הקבוצה היו המון רעיונות נפלאים …. חזרנו לסיפור…

הילדה ניגשה לאחת הילדות ושאלה אם היא יכולה להצטרף למשחק, הילדה אמרה לא!

הפחד חזר שוב והבכי הגיע איתו …. ישר לפינת הבובות - הילדה והדמעות.

מקצה הכיתה חבר הופיע ואמר … את רוצה לבוא איתי? יום ראשון בגן זה לא כיף אני אשחק איתך.

(*מבלי תיאומים וחזרות תום הקסום שלנו פשוט נעמד, ניגש, הושיט יד ועזר.)

ישבנו יחד במעגל ודיברנו על הפחד הזה… הפחד מדברים שאנו לא מכירים מחוסר וודאות.

אנו מתביישים ולא סומכים על עצמנו כל כך למרות שאנחנו מ ד ה י מ י ם.


פעילות במעגל

מטרת הפעילות היא לומר משהו נעים וטוב שאנו אוהבים אצל החברימות שלנו.

חבר/ה אחת במרכז המעגל ואנו שרים

אני עומדת במעגל ומביטה סביבי אני מושיטה את ידי ל…….

בחרתי אותך כי את חולקת, כי את מצחיקה, כי אתה אלוף בעוגות בוץ, כי אני אוהב אותך……

בסוף המעגל התחבקנו וגילינו כמה אנו מיוחדים ויש בתוכנו כל כך הרבה דברים טובים שאין סיבה שלא ירצו לשחק איתנו … הבעיה היא שצריך להכיר אותנו ובשביל זה אנו צריכים להתגבר על הבושה והמבוכה ולהציג את עצמנו או לעזור לאלה שקשה להם קצת יותר.


אחריות של בוגרים

השבוע צילמנו בחצר סצנות של מותר/אסור בגן לטובת שיעור סימולציות במסגרת סמינר פתיחת השנה הבאה.

ביקשתי מהלו לספר לי על הדברים שאסור לעשות בחצר…

אסור לזרוק חול אחד על השני

אסור להשתמש במסלול הג׳ימבורי אם הסביבה של לא בטוחה

אסור לטפס על קיר הטיפוס לבד

אסור להוציא חול מארגז החול.

רשימת של איסורים יש...ועכשיו מצלמים.

ביקשתי מאחד הילדים למלא קערה בחול ולטייל איתה בחצר.

נתקלתי בסירוב מוחלט! אני מסכימה לך, חזרתי ואמרתי ובחשש רב יצא מארגז החול וכל רגע הסתכל עלי כדי להבין האם השתגעתי. וכך גם במסלול הילדימות פשוט לא זזו כי היה ארגז ליד המקפצה אסור לקפוץ אם יש משהו שיסכן אותנו.

ועל הקיר טיפוס לא היה עם מי לדבר אף אחד לא הסכים לטפס מבלי שתהיהממש לצידו מחנכת.

מה שהתחיל כמשימת צילום אישית מילא אותי מבלי שהתכוונתי בתחושת גאווה ושקט הפנימי. אחרי כל השנים בגן שלנו, הילדימות יודעים מה נכון להם ומה לא, יודעים למה… זו תחושה נפלאה לשחרר את קבוצת בוגרים בגן בידיעה שהם יודעים להשתמש בשיקול הדעת שלהם.


פינק פלויד לסיכום

את כל השנה העברנו עם Wish You Were Here בחודש האחרון הקשבנו ל Shine on you crazy diamond

"שיר הרעמים" כמו שהלו אוהבים לקרוא לו…. גילינו שם הרבה יותר תופים שיוצרים מתח וציפייה , הילדימות מאוד אהבו (:


עצות והצעות לסיום

כמה המלצות ממני לקראת החופשה והמעבר לגנים החדשים:

תכייפו מלא, שימו את החששות בצד קצת ותשקיעו בכיף.

לכו לבקר באזור הגן החדש, בדקו אולי יש גינה ציבורית ממש מגניבה… אולי פארק...

קבעו מפגשים עם הילדימות החדשים מהגן, זה מאוד יעזור לכם ולהם ביום הראשון.

ותבואו לבקר! אני יודעת שזה מנומס לומר ברור ורוב הסיכויים שזה לא יקרה. אני פה רק להזכיר שאנו משפחה, קהילה מדהימה וכמו בכל משפחה גם רק להגיע לאירועים זה נפלא.

ירידי אביב, הרמות כוסית... בואו! תרמו ותמשיכו להיות חלק מאיתנו גם כשאנו צומחים תמיד טוב להזכר מהיכן התחלנו.


אוהבים המון וכבר מתגעגעים

אורטל ודור