חוגגים את חג הסיגד בגן ילדי הטבע!

23/11/2019

שבת שלום,

חזרתי מדנמרק, תודה על הפרגון של כולכם! באמת מרגש. מייל פרטי ואישי ממני ישלח אליכם בנפרד, על התקופה האחרונה, הלמידה וההתמודדות שלנו כגן ששואף לעשות דברים אחרת. במייל זה גם אשלח קישור לבדוק אתכם אילו ימים תעדיפו לקבל עבור יום החופש שנלקח ביום רביעי 13.11.


עדכוני הורים\ אנחנו מקשיבים לכם ולומדים מכם, הבנו את הצורך שלכם לקבל יותר עדכונים ושיתוף ואנחנו לוקחות זאת לתשומת ליבנו. במהלך פעילות הגן נשתדל באופן ספונטני לשלוח לכם חוויות מעניינות או נושאים שלמדנו כ"פופקורנים", מעבר לעדכון השבועי והתמונות הנשלחות אליכם.


תקופה של שכבות\ מזג האויר עדיין הפכפך, לכן הילדימות מגיעים בבוקר עם ארוך ובצהרים אנחנו מורידות לקצר לפי צורך. בסוף היום אנחנו לובשים שוב חולצה ארוכה. במידה ולא היה צורך דעו שהבגדים הארוכים שלהם ימצאו תמיד במתלה מתחת לתיק. כלומר במידה והחולצה לא על הילד/ה, היא תלוי במתלה התיק. בנוסף, נשמח מאוד אם תוכלו לכתוב שמות על כל החפצים כולל נעליים.

הוספת תקן מחנכות בצעירים: לאחרונה הבנו כי בשכבת הצעירים יש צורך בעוד זוג ידיים. עד כה אורטל ואני (אחי) תגברנו את השכבה, אך בסופו של יום הבנו כי אופי והרכב הקבוצות מצריך עבודה פרטנית יותר השנה. אנחנו שואפים כגן לתת לילדימות את כל מה שמגיע להם, ולא מתפשרים או חוסכים כשאנחנו מבינים שיש צרכים שלא מקבלים מענה. לכן הוספנו השבוע את ימית לשכבת הצעירים, שתהווה צלע חמישית בשכבה. כלומר, טניה ומיכל, ויקה והדר נשארות בתפקידן, בנוסף ימית מחנכת שתהיה עם הילדימות בכל עת לפי צרכי הקבוצות- באופן קבוע ולכל אורך היום יהיו 5 מחנכות קבועות בשכבת הצעירים עד שנרגיש שאין בכך צורך יותר.


מי זאת ימית?

ימית הצטרפה אלינו לצוות לפני שבועיים, לאחר שעברה את כל תהליכי המיון. אנחנו שמחים לשתף אתכם בהצטרפות שלה לצוות שלנו – היא התשתלבה והתאימה כמו כפפה ליד וזה סימן מובהק לאיכות המחנכת. הצוות כולו ממשב את המתלמדות החדשות ולוקח חלק בהחלטה האם ישנה התאמה למרקם הצוותי שלנו.

אנחנו נוהגים לבקש מהמחנכות המצטרפות לכתוב כמה מילים על עצמן, כדי שתכירו אותן טוב יותר. הנה מה שימית כתבה על עצמה:

שלום לכל משפחות גן ילדי הטבע הדמוקרטי. אני ימית גויטע, בת 37 מתל אביב- יפו. אני עוסקת בחינוך לגיל הרך כמעט כל שנות חיי, ובמשך 10 שנים הייתי בעלת משפחתון משלי. אני בוגרת שיטת אלבאום, מדריכה להורות משקמת באומנות ונושמת אהבה. אני אדם אופטימי ומאמינה באנרגיות טובות, ובדרך החיוך והצחוק.

אני שמחה שיש לי את הזכות לקחת חלק בגידול דור העתיד וחלון הזדמנויות להיות נוכחת בתהליך בניית האישיות בגיל הרך .אין יותר מאושרת ממני לקום בבוקר ולקבל את החיוך והחיבוק החם מהילדים ומהצוות ומכל השותפים בדרך. כשהגעתי לגן ילדי הטבע הדמוקרטי הרגשתי מיד את הקליק בינינו ואת הערכים המשותפים שלנו בחינוך, ואני מרגישה שייכת לכאן באופן טבעי.

תודה על קבלת הפנים החמה!


חוק הפיקוח על מעונות לגיל הרך: \ בשעה טובה אנחנו מרגישים גל של שינוי לטובה בתחום הגנים הפרטיים לגיל הרך. למי מכם שלא יודעת החל מספטמבר 19 נכנס לתוקף חוק הפיקוח לגיל הרך. הוא אמנם רק בחיתוליו אבל אנחנו רואים בו התחלה של דרך משמעותית של תקינה בגילאים הרכים.

כרגע שלוש הדרישות הן : אישור על היעדר רישום פלילי לכל הצוות בגן, קורס עזרה ראשונה בן 22 שעות וקורס בטיחות בגני ילדים למנהלת הגן.

אנחנו שואפים להיות בראש השיירה הצועדת אל עבר העלאת הרמה בגילאים הרכים, ולכן מעדכנים אתכם כי אנו בתהליכים לעמוד בכל הדרישות האלו. בשבועיים הקרובים הצוות יעבור קורס עזרה ראשונה מורחב (ולא כמו בשנים קודמות), נשלחה פניה לבקשת אישור היעדר רישום פלילי לצוות הגן, ובקרוב מאוד נבצע רישום לקורס בטחון בגני ילדים למנהלי הגן. נעדכן אתכם כמובן בכל.


הדרך לגן: \ הדרך אל הגן וממנו הביתה היא חלק חשוב מחווית הגן. ההגעה והאיסוף אמנם לא בגבולות הגן, אבל אנחנו רואים את עצמנו כקהילה ששואפת לשלב בין כל חלקי היום, ובין היתר לשלב בין הבית לגן. לאחרונה אנחנו מבחינים בהורים שבוחרים להחנות את רכבם ממש על המדרכה ליד הירקן או בכניסה לגן ובכך חוסמים את הדרך ומגבילים את המעבר. התוצאה היא שמשפחות שמגיעות ברגל נאלצות לרדת לכביש. אנחנו מאוד מבקשים שלא לעמוד על המדרכה באיזור הגן. אנחנו מודעים לאתגר שבחניה, ובכל זאת מאמינים כי יש בידכם עוד פתרונות שיאפשרו הגעה בטוחה לגן שתתאים לכל המשפחות, גם המגיעות ברכב, וגם המגיעות ברגל. תודה על ההתחשבות 

הרצאה בנושא פרידה מטיטולים- תודה רבה לכל המשפחות שרואות כמונו את חשיבות שיתוף הפעולה בינינו והגיעו (גם אלו שמאוד ורצו ולא הסתדר להם, אנחנו מעריכים את הכוונה). שמחתי לראות את ההענות שלכם. במייל נפרד שלחתי אליכם בקשה למשוב כדי שנוכל ללמוד ולהשתפר. אשמח אם תקדישו 2 דקות לענות עליו בכנות.


שבוע נפלא,

אחי.



שכבת הצעירים


החברה הישראלית היא רב-תרבותית, ומכילה גם מגוון רחב של זהויות וסגנונות חיים שונים. לנו בגן חשוב לגדל אנשים המסוגלים להכיר ולהכיל את השונה והאחר, שייצרו חברה מקבלת ופתוחה. במסגרת זו אנו מנסות לחשוף את הילדימות למנהגים שונים ותרבויות שונות, ודרכם ללמוד על העולם. כל אחת מנשות הצוות מגיעה מרקע שונה, ותורמת מעולמה התרבותי ומהידע הספיציפי שהיא מביאה עימה. השבוע היה כולו בסימן התרבות האתיופית שאותה מביאה תמר לגן שלנו, באמצעות חג הסיגד אותו ציינו וחגגנו בפעילויות השונות שלנו במהלך כל יום.


מסע מעל לכל דימיון

השבוע גילינו את עולמו המופלא של המסע בדימיון.

באתיופיה מנהג הקהילה בחג הסיגד היה לעלות לפסגת ההר ולערוך בו את טקס החג המיוחד.

יצאנו גם אנחנו לטפס על הרי אתיופיה הגבוהים.

בפעילות שכזו חשוב מאוד להיות אותנטיים לריחות, לתנועה, לתחושות של קור או חום ובנוסף להעשיר את השפה ואת חופש הביטוי והדימיון.

חשבנו: מה צריך בשביל לטפס על ההר הכי גבוה?

החלטנו להכין תיק מסע! אבל איך נדע מה לקחת איתנו בתיק?

בואו נחשוב!

איזה מזג אוויר צפוי לנו - חם או קר? ככל שנעלה יותר ויותר במעלה ההר יעשה קר יותר לכן כדאי לקחת איתנו משהו ארוך.

אנחנו נצעד ונטפס - נשתמש בהרבה כוח - איזה מזון ניקח איתנו? החברימות הציעו לקחת תירס חם, עוגיות ואגס!

באתיופיה חם מאוד השמש זורחת ומחממת כל הזמן … איך נשמור על הגוף שלנו במהלך הטיפוס? נצטייד בכובע ובקבוק גדול של מים ונעצור להפסקת ריענון!

יצאנו לדרך! עלינו מעלה מעלה, ומה ראינו?

הרים גבוהים, בתים שנעשים קטנים יותר ככל שעולים גבוה יותר. פגשנו לא מעט מכשולים… חול, אבנים וסלעים גדולים וגבוהים. בדקנו טוב טוב היכן אנחנו מניחים את כפות הרגליים והידיים – האם אנחנו יציבים? הושטנו יד אחד לשנייה ועזרנו זה לזו בטיפוס.

בתחילת המסע התיק שלנו היה כבד ומלא בציוד אך ככל שהתקדמנו השתמשנו בציוד שלקחנו איתנו בתיק כך שבמעלה ההר התיק נעשה קל יותר.

הנה סוף סוף הגענו לפסגת ההר! כמה שאנחנו גבוהים! ממש קרובים לעננים!

גילינו שבפסגת ההר קר מאוד … מה נעשה כדי להתחמם?

נתחבק עם החברים נאמר תודה על העזרה שניתנה לנו לאורך המסע ונחגוג יחדיו בריקוד אתיופי המחזק את הכתפיים והשכמות לצלילי שיר בשפה האמהרית


המטפסים הקטנים והאתגרים הגדולים

ניצלנו את מהות החג לחיזוק המוטוריקה. עבדנו על בטיחות ולמדנו חוקים וכללים חדשים.

במסגרת שבוע טיפוס ההרים שלנו, הכרנו את קיר הטיפוס שעד כה היה בגדר קיר צבעוני בחצר שלנו ומשך אליו רק מעטים. ראינו שיש בו הרבה אבנים המשמשות אותנו לאחיזה. הטיפוס על קיר הוא אתגר לא קל הן מבחינה פיזית והן מבחינה מחשבתית. מעבר לאחיזה החזקה והנחת הרגליים בצורה נכונה עלי לתכנן ולחשוב מה הצעד הבא שלי, מה עלי להזיז קודם - את היד או את הרגל? האם אני מצליחה להגיע לאבן הבאה? האם אני מרגישה בטוחה ויציבה? מה יקרה אם אאבד שיווי משקל? כיצד עלי לנחות על הקרקע? האם יש מישהי ששומרת עליי? האם אני יכולה בכלל לטפס לבד או שעלי לבקש שאחת המחנכות תשגיח עלי?

לעומת זאת מסלולי הג׳ימבורי הם מראה די שיגרתי בחצר שלנו. השבוע התחלנו לחדד את כללי המעבר במסלול, כאשר הערך שמנחה אותנו הוא שמירה על הגוף שלנו. מעבר להיצדמות לכללים, אנחנו גם מעודדות מחשבה עצמאית תוך התבוננות בסביבה שלנו. כלומר, אנו מעודדות את הילדימות לחשוב ולראות בעצמן: האם המסלול פנוי? האם יש להם מקום לעבור או שיש חבר או חברה שחוסמים את המעבר? האם המקפצה בסוף המסלול פנויה לקפיצה? האם אני צריכה עזרה במעבר או בקפיצה?

אולי בעיניכם טריוויאלי להתבונן ולראות, אך עבור הילדימות זה לא מובן מאליו. הם מונעים מהרצון שלהם בטיפוס ולא תמיד שמים לב למה שקורה סביבם לכן מתפקדינו להסב את תשומת ליבם לכל מה שמתרחש לידם.


פעילויות של למידה וחוויה

ההתעמקות והלמידה על חג הסיגד התקיימה לאורך כל היום שלנו. למשל, בפעילות הגשת החומרים היומית שלנו, התייחסנו לטקס הקפה המסורתי, "בונה". הכנת הקפה לטקס היא תהליך ובו מספר שלבים, וגם בהגשת החומרים שלנו היו כמה שלבים.

תחילה פירקנו קפסולות קפה. לאחר מכן מעכנו את גרגירי הקפה הטחון עם האצבעות שלנו ומרחנו אותו על גבי השולחן השקוף. הכיתה התמלאה בריחות של קפה טרי ומעורר. הבטנו באצבעות שלנו שהפכו להיות שחורות ממש כמו הקפה!

במקום המים הרותחים עירבבנו את הקפה עם צבע גואש לבן. התמלאנו בסקרנות ובפליאה בעירבוב הצבעים והמרקמים השונים, ומרחנו את הקפה באצבעות שלנו או במכחולים.

בכיתה אחרת מיכלי המחישה לנו את הסיפור ״גורה נמרה״ מאת גור אילני.

בין הסלעים – מערה. במערה אמא נמרה, גור וגורה. ישנים. גורה נמרה מתעוררת משנתה, מתמתחת ויוצאת למסע הרפתקאות מרתק בסביבת המערה המשפחתית. ממש כמו המסע שאנחנו עשינו בדימיון.

במהלך הסיפור ניהלנו שיח על צבעי המדבר ההרהרי, על יכולות הטיפוס של הגורה והדרך שבה היא נזהרת ושומרת על הגוף שלה במהלך המסע.

במהלך המשחק החופשי בנינו הרים ומדרגות לטיפוס מקוביות עץ ענקיות, הכנו קפה ״בונה״ ומטעמים מיוחדים במטבח של הילדים ולאינג׳ירה המצאנו מתכון ייחודי משלנו שלאו דווקא קשור למציאות :)


הפינה של ויקה:

שבוע בסימן חברים ורגישויות.

לאחרונה גילינו שישנם בקבוצה שלנו חברים שרגישים למזונות או מצבים מסויימים.

כיצד אנחנו מתמודדים עם זה? איך אנחנו מעודדות מודעות לצרכים המיוחדים של החברים שלנו ונותנים לזה מקום?

הכל מתבצע מתוך שיח של שיתוף והכלה. אנחנו אנשים שונים ולנו צרכים שונים. הגוף של כל אחד מאיתנו מגיב אחרת למוצרי מזון כאלה ואחרים. לכן חשוב שנהיה מודעים ונבין את הצרכים של החברים שלנו.

הסברנו לילדימות שישנם מאכלים מסויימים שגורמים לחברים שלנו כאבי בטן. האם זה נעים כשהבטן כואבת? לא…

מתפקידנו לשמור על החברים שלנו.

מעבר לרגישויות למזונות מסויימים יש לנו גם חברה שרגישה לאור. אנחנו לומדים בכל יום כיצד נוכל לעזור לה ולהקל עליה.

שמנו לב שהאור בחצר מאוד מאתגר אותה … מה יכול לעזור לה? אולי נזמין אותה לשחק באחת הכיתות בהן האור מעומעם או בבתי העץ המוצלים.

נושיט לה יד ונוביל אותה בזהירות לאחת הכיתות.

הילדימות לוקחים על עצמם את תפקיד שומרי החברים ברצינות רבה ועושים זאת בשמחה!

במהלך השבועיים התנועתיים שלנו הכרנו שירים חדשים

שיר אחד שבו אנחנו הופכים ומדמים בכל פעם חיה אחרת.

״אילו הייתי״/ דתיה בן דור הנפלאה! (תעבירו לדקה 0:55).

ושיר אחר שעוזר לנו בעיקר במעברים ״תיפוף על הגוף״


יום הולדת חגיגה נחמדת!

ביום רביעי חגגנו לאלה מזרחי הלוא היא ״אלה מזרחית״ יום הולדת שנתיים!

זוהי חגיגה ראשונה השנה וההתרגשות היתה גדולה!

נכנסו לכיתה מקושטת בדגלים ושלט צבעוני וגדול היה תלוי על הקיר. חקרנו את הקישוטים החדשים בסקרנות רבה.

בירכנו לשלום את כל החברים אשר הגיעו לחגיגה עם השיר ״שלום לכם״/פרפר נחמד:

הכנו עבור החברה כיסא יום הולדת חגיגי ופרסנו מפה צבעונית. לקולות החצוצרות הזמנו את ילדת יום ההולדת לכיסא המיוחד.

מתוך קופסאת ההפתעות הוציאה אלה אביזרים מיוחדים במינם: כתר יום הולדת, גלימה ושרביט עם סרטים צבעוניים!

שרנו ורקדנו סביבה לצלילי שיר יום ההולדת של עוזי חיטמן:

עטפנו את החברה שלנו בחיבוקים ונשיקות במסלול הברכות ורקדנו יחדיו לצלילי השיר הוקי פוקי

אך לפתע…מה קרה? המתנה נעלמה! קראנו לעזרת הגמדים החמודים שבמקרה שלנו היו גמדות חמודות, בר ואגם, שיצאו למסע חיפושים בעקבות המתנה שנמצאה לה חבויה תחת הספסל.

כמובן שאין אין אין חגיגה בלי בלי בלי עוגה!

בהזדמנות זו נאמר תודה רבה למשפחת מזרחי על הפינוקים הטעימים ונאחל המון מזל טוב!

כפי שכתבנו לכם בעבר, את ימי ההולדת נחגוג בכל יום רביעי ונתאם מולכם את החגיגה לפחות שבוע מראש.


הפינה של טניה:

חברותא: בטקס החברותא שלנו, אנחנו מחלקים בקבוקי מים לכולם. זוהי הזדמנות בשבילנו לדבר על שלל נושאים, בין היכרות עם הילדים השונים בקבוצה והחפצים שלהם, דרך חשיבות השתייה ועד איברי הגוף שלי. בשבועיים האחרונים, התחלנו לבחור בכל חברותא שתי חברימות שיחלקו את בקבוקי המים. כל פעם, החברימות מרימים בקבוק ובודקים: למי הבקבוק שייך? איפה החבר/ה יושב/ת? האם הבקבוק קל או כבד? לפעמים, החברימות לא זוכרים של מי הבקבוק. זו הזדמנות לחברים האחרים לעזור ולהשתתף.

בשבועיים האחרונים התמקדנו גם בהכרת הגוף שלנו – אילו איברים יש לי בגוף? איפה כל דבר נמצא, ומה כל איבר יכול לעשות? הכרנו שיר נפלא של דתיה בן דור: מי יכול?

בהתחלה הילדימות למדו מחיקוי של המחנכות, אבל לאט לאט למדנו להקשיב למילים וליישם את התנועות. לקראת סוף השבוע, הילדימות כבר התחילו להציע רעיונות משלהם: אולי נגלגל את הבקבוק על הבטן? אולי נשים רק על אצבע אחת? אולי על הלחי?


בוקר של חברות

בשלב זה של ההתפחות, רוב הילדימות אגוצנטריים וממוקדים ברצונות היצריים שלהם – מה אני רוצה לעשות עכשיו. אנחנו מעודדות אותם גם לשים לב לנעשה סביבם, ולחשוב גם על החברימות האחרים: האם אני יכול עכשיו לרוץ או שמישהו נמצא במעבר שלי? האם נעים לחבר שאני מחבקת אותו?

למשל, חשבנו ביחד עם הילדימות איך אנחנו יכולים לברך את החברימות בבוקר טוב בצורה נעימה. בהתחלה ניסינו בחיבוקים והרגשנו שהחיבוקים שלנו לפעמים מאוד חזקים ולא נעימים לכולם.

באיזו דרך אנחנו כן יכולים לברך את החברים? התחלנו לעלות רעיונות ולהתנסות. חשבנו אולי נברך בחיוך או ליטוף בכתף? אולי בדגדוג או ליטוף בבטן? ואז הגיע רעיון הכיף- לתת כיף לחבר :) הילדימות התלהבו מאוד, והחלטנו שבכל בוקר נבחר חבר אחר שקם מהמעגל, הילדימות מושטים את היד והחבר עובר ומחלק כיף ומאחל בוקר טוב לכל שאר החברים! בדרך הזאת אנחנו יוצרים עם הזמן טקסים ייחודיים לקבוצה שלנו שמחזקים אותנו כקבוצה ותורמים ליצירת מסגרת חברית ולימודית בקבוצה שלנו.

במסגרת הדגש על הטיפוס ועל התנועתיות, הכרנו גם שירים חדשים:

גמדים קטנים

קפיץ קפוץ נקפץ

ושיר האצבעות

״אגודל לאגודל

אצבע לאצבע

אמה לאמה

קמיצה לקמיצה

וזרת אל הזרת

מה קיבלנו? כדור!

הוא קופץ למעלה , הוא קופץ למטה

מתגלגל לו לצדדים ומציץ לילדים קוקו, קו קו״


הודעות:

  1. השבוע הצטרפה אלינו לצוות ימית המדהימה לאחר 10 שנות ניסיון בתחום, השתלבה במהירות ובטבעיות והפכה בין רגע לחביבת הילדימות.

תוכלו לפגוש אותה מדי יום ולומר שלום :)

  1. שמנו לב שבילבלנו אתכם לא מעט עם מיקומי הג׳קטים. לכן מעתה והלאה הג׳קטים והמעילים יהיו תלויים על מתלה התיקים באופו קבוע. מצטערים על הבלבול.
  2. אנחנו רואות בעצמנו אירגון מתקדם ופרוגרסיבי ששואף תמיד תמיד להשתפר ולהתייעל. חלק ניכר מהיכולת שלנו להשתפר תלוי באינדיקציה שאנחנו מקבלות מכם ההורים וכאן אנחנו זקוקות לכם. במידה ואתם מרגישים שמשהו מפריע לכם או זקוק לשיפור, נשמח לשמוע. לא בכל צורך שיעלה נוכל לטפל, אבל אנחנו בהחלט פתוחות להקשיב וללמוד כדי להמשיך ולשפר את המערכת החינוכית שלנו.
  3. נוהל יום ראשון - בקבוקי מים מלאים, סדינים רעננים … לא לשכוח שמות!


שבוע נפלא!

ויקה, הדר, טניה, מיכל וימית.



שכבת הבוגרים


המסע אל ההר

השבוע יצאנו למסע אל אתיופיה הרחוקה. טיפסנו, יצרנו מסלולים ועברנו מכשולים, כל זה כדי להגיע לפסגת הר גבוה. בפסגת ההר עורכים את טקס הקפה המסורתי "הבונה", אומרים תודה ומבקשים סליחה מהחברים והמשפחה.

את חג הסיגד אנחנו חוגגים בגן בכל שנה, בדיוק כמו שאנחנו מציינים את חג הסוכות או את נובי גוד. המניע שלנו בחגיגת חג הוא הערכים שנמצאים בבסיסו, ההזדמנויות ללמידה שהוא מאפשר לנו וההיכרות עם תרבויות, מנהגים, מאכלים ומסורות שונות ומגוונות.

בחברותא בבוקר תמר לימדה אותנו לספור עד 5 באמהרית! בכל הזדמנות שהייתה לנו, בין אם תוך כדי משחק או הכנה לסיום פעולה מסוימת, ספרנו עד 5. לקראת סוף השבוע החברים כבר הרגישו צורך לתקן אותנו כשלא הגינו נכון את הספרה... למי מכם שרוצים גם לדעת ולהכיר:


1 אַנְד

2 הוּלֶת

3 סוֹסת

4 אַרַאת

5 אַמְסְת


ביום שישי החגיגה הגיעה לשיאה!

בבוקר בחצר הילדימות עזרו בהכנת עמדת החג שכללה את כל הפריטים, הלבוש וציוד הקפה שתמר הכירה לנו במהלך השבוע. ידענו כבר מה המשמעות של כל אחד מהם ואפילו זכרנו שהשמלה הלבנה החגיגית נקראת קמיס.

בארוחת הבוקר המשפחתית שלנו (כיאה לכל יום שישי בגן) טעמנו מטעמים אתיופיים מסורתיים שחן ותמר הכינו לנו, האינג'ירה המסורתית שלטענת החברים נראה כמו פנקייק, אותו טבלנו בממרח עדשים כתומות. תמר הכירה לנו את השיטה לאכילת האינג'ירה, חלקנו אימצנו וחלקנו בחרנו לנגב בממרח כמו ישראלים טובים. העיקר שהיה טעים.

במקום החלה של יום שישי חן אפתה עבורנו לחם אתיופי שנקרא "דאבו", המרקם והטעם שלו שונים מהלחם הפרוס שאנחנו מכירים, אך זה לא מנע מאתנו מלאכול אותו בהתלהבות רבה.


מפגשמולה

את השבוע שלנו התחלנו בדימיון מודרך. ארזנו לנו תיק, לא שכחנו לקחת את הנשנושים האהובים עלינו, מים, כובע ועוד חפצים שעל הנחיצות שלהם למסע אפשר להתווכח. אני השתכנעתי שבגד ים זה קריטי. בדקנו שאנחנו נועלים נעליים מתאימות ויצאנו לדרך. המסע לא היה קל, היו הרבה עליות וירידות, מכשולים שצריך לעקוף, חברים שנפלו בדרך ונתנו להם יד ואפילו שתי ידיים. כמובן שעצרנו כל כמה דקות לשתות מים או לנשנש קצת בננות, מרשמלו ומכל טוב שהחברים שמו בתיקים. ההגעה אל הפסגה הייתה תלולה ומאתגרת: ניסינו למשוך את הגוף שלנו למעלה וחלקנו בחרנו לנסות בזחילה. כשהגענו לפסגה התחבקנו בחיבוק משפחתי והודינו לכל החברים והמשפחה שהביאו אותנו עד הלום.

איך ולמה דמיון מודרך? עולמם הדמיוני והסוציו דרמתי של החברים נמצא בשיאו, הרבה מאוד מהמשחק החופשי שלהם מבוסס על דמיון. מפגשי דמיון מודרך הם נטולי חפצים ואביזרים הכיתה ריקה מתוכן וגירויים ככל הניתן, וזאת כדי לאפשר לדמיון שלנו לפרוח. אנחנו לא צריכים תיק אמיתי או הר גבוה כדי לדמיין שהם כאן... לדוגמא במהלך הטיפוס אחד החברים קרא לכולם לראות חילזון דמיוני שמצא, כל החברים נעמדו סביב ודיברו במשך דקות על החילזון וחשבו מה הוא עושה כאן על ההר.

אנחנו מאפשרים כך לחוויות ספונטניות להגיע, לחברים לבטא את עצמם בלי חשש ומצליחים להעמיק בפרטים ולשתף חוויות שונות אחד את השני, כשכל אחד מאתנו רואה את הדברים קצת אחרת.

במפגשים עם חולוד ואלינור השבוע יצרנו מסלולים מאתגרים מג'ימבורי, קורות, כיסאות ואביזרים נוספים המדמים את התנועה שלנו בעת טיפוס על ההר.

עברנו בשבילים צרים ומפותלים ושדה קוצים מסוכן. חלק מהחברים בחרו לקפוץ מעל וחלק לעבור מסביב, העיקר לא לגעת בקוצים. עברנו דרך מערה חשוכה וגשר כיסאות. תרגלנו את שיווי המשקל שלנו ואת יכולת הריכוז. בחלק הזה החברים ביקשו שלא יעודדו אותם כדי שיצליחו להישאר מרוכזים. הגענו לפסגת ההר אחרי טיפוס על סולם עץ והיינו עייפים אך מרוצים!

ובנתיים בחצר: בעקבות המסלולים שנבנו בכיתה יכולנו לראות בחצר את החברים מרכיבים מסלולים משוכללים ומאתגרים שכללו כמעט כל חפץ שמצאו. החל מג'ימבורי, מקלדות, ארגזים וספוגים ארוכים.

במפגש עם תמר הבנו שהטיפוס אל פסגת ההר היה בהחלט משתלם. הגענו אל טקס "הבונה" המסורתי. תמר הגיעה עם מזוודה גדולה ואנחנו ניסינו לנחש מה יש בה? אחרי כל הניחושים תמר הוציאה מהמזוודה שמלה לבנה וסיפרה לחברים שבחג הסיגד הנשים והגברים לובשים בגדים לבנים, ולשמלה הזו קוראים קמיס! מי רוצה למדוד את הקמיס? חלק מהחברים התלהבו מאוד מהרעיון. מהמזוודה יצא "של" מיוחד שנקרא נטלה. החברים עטפו את גופם בנטלה ויחד רקדנו לצלילי ריקוד אתיופי. הנחנו ידיים על המתניים, הרמנו כתף ימין, הרמנו כתף שמאל, יצרנו נדנדה עם הכתפיים.

עם השיר הקצבי רקדנו קפצנו וצחקנו!

אחרי ששרנו ורקדנו ניגשנו לבדוק מה עוד מסתתר במזוודה? מצאנו כלי חרס שנקרא באמהרית "ג'יבנה" והוא משמש כד לחימום מים. הרתחנו מים בכיתה, לא לפני שדיברנו על כללי הזהירות והשימוש במטף במידת הצורך. המשכנו במשימה והבאנו את פולי הקפה, שהשם שלהם באמהרית הוא "בונה". תהינו למה הפולים בצבע ירוק, אם הקפה שאנחנו מכירים הוא בצבע שחור. במהלך הטיגון ראינו איך צבעם משתנה, אך המרקם והצורה נשארים... שאלנו האם הפולים קשים או רכים.

הבאנו את המכתש והעלי וכתשנו את הפולים עד שהפכו לגרגרים קטנים. מזגנו לכוסות את הגרגרים בשילוב המים שהרתחנו והנה לנו הקפה הריחני והטעים.

תודה לתמר על ההיכרות עם החג המקסים הזה ועל ההשקעה בכל הפרטים!


הצצה לסדר היום- סדנת יצירה

מדי שבוע בימים רביעי וחמישי אנחנו פותחים בבוקר סדנת יצירה בכיתה. אל סדנת היצירה נכנסים עד 8 חברים כל פעם, בליווי מחנכת. עבודה בקבוצה קטנה בזמן יצירה היא חשובה, גם על מנת לתת את התיווך המקסימלי וגם על מנת ליצור מרחב שקט ונעים לעבודה.

היצירה בסדנה היא מגוונת ומשתנה משבוע לשבוע, לרוב בהתאם לנושא השבועי. בגן אנחנו לא דוגלים בגן בהכנת "יצירות" ומתמקדים יותר בהגשת החומרים. מה הכוונה? הילדימות עומדים סביב שולחן ריק, בשונה משנת הצעירים אנחנו לא מראים להם במה יעבדו היום (וכך יוצרים מסגרת ליצירה)אנחנו מלמדים את החברים להתנהל בחלל בו יש חומרים שונים ומגוונים. כיצד זה קורה?

אנחנו ניגשים לעמדות הפזורות בכיתה מסביב כדי לבחור: עם מה אנחנו רוצים לעבוד היום? באיזה מרקם היינו רוצים להתנסות? באילו צבעים נבחר? האם יש חומר מסוים שנעדיף להימנע ממנו? באילו כלים נשתמש - החל מאצבעות ועד מכחולים/ספוגים/מקלות/מברשות וכו?.

השבוע לדוגמא, בעקבות המסע שלנו אל ההר, הצענו לחברים להכין הרים משלהם. לא הגדרנו בשום שלב כיצד צריך להיראות ההר, באיזה גודל או במה יקושט. הגשנו לחברים את החימר ושלל חומרים נוספים דוגמת קפסולות קפה שפירקנו יום קודם, אבנים, מקלות, פסיפס, נצנצים, דבק ועוד. היו חברים שהחליטו שהאבנים הן שביל המוביל אל ההר והיו כאלה שאמרו שכל אבן מסמלת חיה אחרת.

חלק מהחברים אמרו שהם בכלל לא בונים הר אלא עוגה עם קצפת, תותים וסוכריות.

האם כולם צריכים לעשות יצירה? כמובן שלא. אנחנו מעודדות את כל החברים להתרשם ממה שקורה בסדנה ולחשוב האם מעוניינים, אך אנחנו לא מכריחות אף אחד. אין ציפייה ש-36 ילדימות יצאו מהגן עם "הרים" כמו שאין מכם ציפייה שכולכם תאהבו לעשות את אותם דברים. אולי היום זה פחות מתאים לי, אולי דווקא מחר כן ארצה. יכול להיות שאני פחות מתחברת לחומרים שמוגשים השבוע ואעדיף לחכות לשבוע הבא. אנחנו לא הופכים את סדנת היצירה למטלה קבועה, השאיפה שלנו היא שהילדימות ירצו ליצור מתוך עניין, כיף וסקרנות.

אין ספק שעבודה עם חומרים בגיל הזה היא משמעותית, אך יכולה לבוא בתצורות ודרכים שונות. אתם מוזמנים לדבר אתנו בנושא גם באופן פרטי במידת הצורך.


"זה שיר פרידה..."

מחיאות כפיים סוערות (!!!) לגור, עומר פ ונבו שנפרדו בשבועיים האחרונים מהחיתול בטקס תחתונים מרגש.

בנימה אישית חשוב לי לציין שההצלחה המופלאה בתהליכי הגמילות בגן קשורה בקשר ישיר לשיתוף הפעולה וההתמסרות שלכם לתהליך, מאוד כיף לנו לדעת שאתם סומכים עלינו ונותנים לנו את הבמה לעשות את מה שאנחנו יודעות.


"יש לי יום הולדת ..."

מדי שבוע נספר ונזכיר את החברים שחגגו יום הולדת, וניתן טעימה קטנה (לא מהעוגה אל תגזימו) מחלק מהחגיגה.

בשבוע הקודם ימי ההולדת נאלצו להידחות בגלל המצב הביטחוני ולכן השבוע נהנינו מחגיגות מרובות ואתם רק יכולים לדמיין כמה הילדימות היו מאושרים...

מוכנים? מזל טוב ויום הולדת שמח ל.....

אדם !

עומר פ !

לילי!

נטע א.כ. !

אין טקס יום הולדת שעובר בלי נסיעה חגיגית ברכבת ב – ל – א – ג – ן !

את הרכבת מוביל/ה ילד/ת היום הולדת, מסילות הרכבת הן מפותלות, היא פונה פניות חדות ימינה או שמאלה, נוסעת קדימה ואחורה... הרכבת רוצה להפוך לרכבת במעגל, אך כל פעם שהיא כמעט מתחברת...אנחנו פונים מהר לצד השני! החברים נקרעים מצחוק ובסוף מתגאים ברכבת המעגלית המרשימה שיצרו. אנחנו לומדים ללכת בקצב אחיד ולשמור על כל הקרונות ברכבת, להחזיק חזק אך לא חזק מדי.

כל זה לצלילי השיר יש לי יום הולדת של אחרית הימים

המון מזל טובים, חיבוקים, נשיקות, עוגות, גלידות, תותים וסוכריות! אוהבים, החברים.


הודעות ועדכונים

• בגדים- הוחלט כי בגדים שפשטנו במהלך היום יוחזרו לתיקים/ מתלה בלבד. שימו לב שהבקרים ואחה"צ נהיו מאוד קרירים לכן הקפידו להלביש ג'קט בבוקר, וחולצה קצרה מתחת.

• סוגיית המוצצים: זה עלה מהרבה מכם בשבוע האחרון ולכן אשמח להבהיר שבגן אנחנו לא מבצעים תהליכי פרידה ממוצץ (הילדימות לא נמצאים עם מוצץ בגן, רק בשינה). נערוך טקס בקיר המוצצים למי שרוצה, אך כפעילות משלימה למה שקורה בבית – זאת כיוון שלכל משפחה אג'נדה משלה לגבי נחיצותו של מוצץ. אנחנו בהחלט רוצים ושמחים לעזור להורים שהחליטו שהגיעה העת לפרידה, ונותנים מהידע והניסיון שלנו בנושא. חשוב שתדעו שאם אנחנו מציעות לילדימות לישון בלי מוצץ בצהריים זה לא כדרבון לפרידה, אלא כהצעה קבוצתית שמטרתה לחזק ולעזור לחברים שנפרדו או כאלו שרוצים להתנסות בשינה בלי. הבחירה בעניין היא של הילדימות בלבד ובכל שלב הם יכולים להחליט שזה לא מתאים להם, המוצצים נגישים להם (בזמן השינה).

• דחיפת אבא ואמא לעבודה- פעמים רבות הצלחת הפרידה תלויה בדחיפה הזו. אפילו שמדובר באקט משחקי תנסו לקחת אותו ברצינות, לילדימות זה מאוד חשוב:) אם יש לכם דברים לומר או לעדכן תגידו אותם לפני הדחיפה ולא אחרי... זה מאבד את הפואנטה. אם שכחתם להגיד משהו חשוב אתם מוזמנים לסמס לי:)

• בעניין העדכונים בוואטסאפ: אני מזכירה להודיע לי במידה ולא אתם אוספים היום (אנחנו מכינים את הילדימות) או שיש איזושהי הערה או עניין מיוחד שחשוב שנדע. קחו בחשבון שאני רואה את כל ההודעות אך לא תמיד פנויה לענות לכם (אני עם הילדימות...). לכן אין צורך לשלוח שוב.

• לא לשכוח סדינים ובקבוקים מלאים בנוהל


שבוע נהדר, אוהבות

תמר, חולוד, אלינור ושירז