מבוא למסיבות הסיום

29/06/2019

שבת מנוחה


השנה כבר ממש בסיומה וזה הזמן הכי כייפי בשנה.

שכבת הבוגרים- עסוקים בעיקר בלכייף, לספוג עוד חיבוקים, ולהכין את מסיבת הסיום שלנו יחד עם הילדימות.

שכבת הצעירים- מתחילים להרגיש כבר ממש בוגרים. יש לא מעט תהליכים שכבר קורים בשכבה לקראת השנה החדשה שבפתח.

למשל- שתי הקבוצות כבר בתהליכים מתקדמים של הגשת בופה (התהליך קורה בשלבים, כל קבוצה בשלב אחר). עד סוף השנה סביר להניח שכבר יגישו את ארוחת הבוקר שלהם בעצמם.

# בנוסף, הכנת ארוחת הבוקר עוברת השבוע לשכבת הצעירים! זה תהליך מאוד חשוב ולמידה מהממת. חיתוך הירקות מתחיל בשעה 7:30, ומסתיים בשעה 8:00 אז המגיעים אחרי לא יספיקו...

אם המחנכת עסוקה בחיתוך הירקות היא איננה יכולה לקבל את הילדימות, זוהי פעילות בה המחנכות נדרשות לריכוז רב, (בכל זאת יש סכין על השולחן).

# בהקשר זה אציין, וזה רלוונטי לכל השכבות אבל בעקיר לצעירים, כי הילדימות מסוגלים להפרד עם כל חברי וחברות הצוות! לא משנה מה תפקידם. אנחנו עובדים מאוד קשה כדי ייצר אינטראציות בין כל הצוות לכל הילדימות על מנת להמנע מתלות ספציפית בדמות מבוגר. לחלקכם יש צורך בפרידה מול דמות קבועה, אך דעו לכם שבריא יותר להפרד עם כל חברי הצוות- כולם מיומנים מאוד! זה מעביר מסר של בטחון ואמון ומכין את כולכם תפיסתית למעבר לשכבת הבוגרים, שם כבר כמעט אין "פרידות" הילדימות פשוט נכנסים לגן ומתחילים את יומם. ככל שתתקבעו על דמות אחת, אתם תעבירו מסר של אי אמון וחוסר בטחון לילד/ה שלכם, הפוך ממה שבוודאי הייתם רוצים שיקרה 


# זמן מובילות- הקשר אתכם מאוד חשוב לנו, אנחנו משתדלות לעדכן אתכם בכל, וגם לתת לכם כלים לעבודה בבית. עם זאת אנחנו מזכירות שהזמן שלנו לא אינסופי. מעבר לעבודה עם הילדימות יש כאן המון דברים שקורים- ישיבות (אבל מלא ישיבות), תכנונים שבועיים, הכנת אביזרים ותוכן נלמד. אין לנו רגע דל, לכן- הבינו כי אין ביכולתנו לעניק שיחות יעוץ כל שבוע. שיחות היעוץ הן שירות שהוא "אקסטרה" שאנחנו נותנים באהבה, אבל צריך להיות לזה מינון. יש הורים שמבקשים שיחה כל שבוע, זה לא אפשרי מבחינתנו. שנית, שעות השיחה עם המובילות הן 8:00-18:00. אנחנו לא מקיימות שיחות טלפוניות בשעות 21-22 בלילה. אנא כבדו את הזמן שלנו ואת חיינו האישיים


# פורום בנושא פרידה ממוצצים

לאור מספר פניות מכם ההורים בנושא פרידה ממוצצים, אנחנו מתכננים לקיים פורום הורים בו נענה על כל השאלות במרוכז. זה יקרה בשעה 17:00 בגן, נעדכן בקרוב מאוד על התאריך בקבוצות האוטסאפ.


שבוע קליל ושמח

אחי וכל צוות ילדי הטבע הדמוקרטי


צעירים א'- שמוליק


״חמישה חושים לי יש, הגורמים לי להתרגש…

חוש הראייה - בעיניים, חוש הריח - בנחיריים, חוש השמיעה -באוזניים, חוש המישוש- בידיים, חוש הטעם - בלשון״

מאת: ריקי זקן

״שששש…. אתם שומעים את זה?״

השבוע בממלכת החושים שלנו יצאנו למסע בעקבות חוש השמיעה. אחד החושים החשובים ביותר אשר דרכו למדנו לא מעט על עצמנו ועל הסביבה שלנו.

הכרנו את השיר של מירב האוסמן ״המסע בעקבות חמשת החושים״ (החל מהדקה 0:57)

״בבית קטן בגוף האדם

גרים חמישה חברים

זה לזה עוזרים וביחד מסתדרים

כל חמשת החושים…״


איך בעצם חוש השמיעה עוזר לנו?… בואו נראה!

נשב בשקט בשקט בכיתה שלנו ונקשיב לצלילים מסביב… ״ששש…״ ישבנו והקשבנו ופתאום ״בום!״ צליל חזק נשמע מחוץ לכיתה ״מה זה?״ נדהמו החברים… חולוד מארגנת את הכיתה לפעילות הבאה והיא הניחה את השולחן על הרצפה. שוב ״ששש…״ מעניין מה נשמע עכשיו… ״חה חה חה״ קול של צחוק! של מי הצחוק הזה? של אלינור!

חוש השמיעה בעצם עוזר לנו לשמוע את כל הדברים המתרחשים סביב.

בכל יום בכיתה הסתתרו מאחורי הפרגוד אביזרים שונים. היינו צריכים לנחש אילו חפצים מסתתרים שם רק על בסיס הצלילים שהם מפיקים. מעניין אם נצליח לגלות את כולם בעזרת חוש השמיעה.

היינו צריכים להיות בשקט בשקט, דיברנו אך ורק בלחישות כי אם נדבר בקול חזק לא נשמע את הצלילים השונים.

התחלנו מצלילים קלים ומוכרים יותר כמו יללות חתול, צהלות של סוס, נביחות של כלבים ואז עברנו לצלילים מאתגרים יותר …האם שמעתם פעם את קולו של הקרנף? לנו זה נשמע כמו דלת חורקת, שלא נדבר על קולו של הג׳ירף …

קולות החיות הובילו אותנו לשיח על צלילים נעימים ולא נעימים. למשל עומר לא אהב לשמוע את הקולות החזקים של החיות , הוא נבהל ואמר ״ לא רוצה סוס!״ לו זה הרגיש לא נעים בזמן שלשאר החברים זה לא שינה בכלל. אז מה עושים אם אנחנו שומעים צליל שמפחיד אותנו או לא נעים לנו או לחברים שלנו? אפשר לאטום את האוזניים.

אטמנו את האוזניים חזק חזק ותוך כדי דיברנו והשמענו צלילים שונים, האם עדיין שמענו את הקולות החזקים שלא היו נעימים? כמעט ולא. החברים הוסיפו שאפשר לתת גם לתת יד לחבר או חיבוק, לנו זה נשמע כמו פתרון מעולה!

בהמשך השבוע הבאנו אביזרים שונים שאנחנו משתמשים בהם ביום יום שלנו שבדרך כלל לא מייחסים חשיבות מיוחדת לצלילים שהם מפיקים, רשרוש של שקית צלופן וחבילת מגבונים, הקשות על מקשי המקלדת, פכפוך המים, נקישות כל בקבוקי פלסטיק , תיפוף של מקלות עץ וצלילו של "שפירצר" המים שלנו. לפני כל צליל חדש אמרנו ״ששש!״ והתחלנו להאזין לצליל המיוחד.

המפגשים בנושא החושים שלנו הם מסוג המפגשים שנהנתי מאוד לחוות וללמוד יחד עם הילדימות. היו צללים שהיה לנו מאוד קל לנחש והיו צלילים שאתגרו אותנו יותר ורק מעטים הצליחו לנחש מה המקור שלהם. אני ממליצה בחום לנסות את התרגול הזה גם בבית - מחכה לשמוע חוויות!

שיר חדש שהוספנו לרשימת שירי המפגש שלנו ״הוקי פוקי״/ חני נחמיאס

אחד השירים האהובים ביותר על השמוליקים ואיתו אנחנו מסיימים כל מפגש.



בעקבות הספרים…

בכל יום לפני שנת הצהריים אנחנו שומעים סיפור. ספר השבוע שלנו קשור גם הוא לחוש השמיעה- ״הארנב שהקשיב״ מאת קורי דורפלד. בספר מסופר על ילד בשם טיילור שהחליט לבנות משהו חדש ומיוחד. ולמרות שהתגאה בעצמו – על ההחלטה ועל המבנה שבנה, הכל התרסק. טיילור נאלץ להתמודד עם כישלון לא צפוי. חבריו בעלי החיים הגיעו לעודד אותו ולהציע לו שלל פתרונות: לדבר על זה, לכעוס, להיזכר במה שבנה ולשחזר אותו במדויק, לצחוק על מה שקרה, להעמיד פנים שזה לא קרה, לברוח או להרוס למישהו אחר. אך טיילור אינו מעוניין בהצעות השונות ונותר לבדו. רק הארנב התקרב, הקשיב ולא דיבר.לפעמים זה כל מה שאנחנו צריכים, שמישהו בסך הכל יקשיב לנו ולא ינסה לחנך או למצוא פתרונות למשברים!

הסיבה שבחרתי להרחיב לכם הפעם על הספר היא שהילדימות גילו עניין רב בסיפור עצמו. בהתחלה רק השמעתי להם את הסיפור ללא הספר ביד, מה שהיה מעט מוזר לילדימות שכל הזמן חיפשו את הספר, כשלמעשה הם היו צריכים רק להקשיב ולהפעיל את הדימיון שלהם בלי להתבונן בתמונה (שלעיתים קצת מכבה את הדימיון). לאחר שכבר הכרנו את הסיפור הצגתי בפני הילדמות גם את הספר עצמו, התבוננו באיורים השונים, דיברנו על מה שאנחנו רואים... ״טיילור עצוב״, ״בת היענה טומנת את הראש בחול״ …

לאחר מנוחת הצהריים פתחנו את הספרייה. הספרים הונחו על המדף בשורה והילדימות ניגשו בתורם לקחת ספר אחד. עבדנו על עקרון ההחלפה. כאשר אני מסיימת עם הספר אני מחזירה אותו למקום בצורה מסודרת ואחר כך בוחרת ספר חדש. אבל מה קורה אם הספר שאני רוצה נמצא אצל חבר או חברה? אפשר לגשת אליהם ולהציע להתחלף בספרים. לפעמים החברים מסכימים מיד ולפעמים עליהם להתאזר בסלבנות.



בוקר של בופה

התחלנו להתכונן מעט לשנה הבאה בה נהפוך לשכבת הבוגרים של הגן ונאכל את ארוחת הבוקר שלנו בצורת הגשה של בופה. כמובן שהשינוי נעשה באופן ייחסי והדרגתי ואנחנו מתאימות אותו למסוגלות של כל אחת ואחד מהילדימות. כרגע חשוב ליצור בסיס מספיק רחב ויציב אשר ממנו נוכל להתקדם לשלב הבא.

אחרי שטיפת הידיים אנחנו נכנסים לכיתה ובוחרים את צבע הצלחת שאנחנו רוצים מתוך מספר האפשרויות המונחות שלפנינו. לאחר מכן אנחנו מתיישבים בשולחן שבמרכזו מונחת צלחת גדולה עם מבחר ירקות. את הירקות שאנחנו רוצים ואוהבים לאכול אנחנו בוחרים לבד, חשוב לשים לב שלא לוקחים את כל העגבניות או המלפפונים החמוצים אלא משאירים גם לחברים שלנו. מדהים עד כמה זה עובד והילדימות פשוט דואגים שיהיה מספיק לכולם.

הם למדו גם למזוג לבד את הטחינה לצלחת! איך עושים את זה? מקרבים את קערת הטחינה לצלחת, כדי לא תטפטף על השלחן, ביד אחת מחזיקים את הכף וביד השנייה את הצלחת כדי שלא תזוז ומוזגים. כמה אפשר למזוג? כף אחת לכל אחד, שוב, כדי שיספיק לכל החברים שלנו. ברגע שכולם סיימו למזוג אפשר לקחת עוד תוספת.

כאשר התבוננו בילדימות ראינו עד כמה השינוי היה מבורך, העצמנו את תחושת המסוגלות שלהם, חיזקנו את הצורך התמידי שלהם בלהיות עצמאיים ומעבר לכך שידרנו להם שאנחנו סומכות עליהם שידעו לבחור את ארוחת הבוקר שלהם לבד.



שמולה בקטנה

פעילות שכבתית בקבוצות קטנות.

השבוע בכיתת הגשת החומרים שילבנו בין פרוייקט של שולה ולפרוייקט של שמוליק - שולה מדברים על פילים ושמוליק על חוש השמיעה מכאן הגענו לאוזני הפיל!

בכל פעם קישטנו את אוזני הפיל בחומרים שונים. מקריעת עיתונים, בנוסף לצליל שנשמע כאשר קורעים את דף העיתון חיזקנו גם את המוטוריקה העדינה, צבענו באמצעות צבעי גואש ופקקי שעם. כשצבענו נשמעו צלילי ״בום בום בום״ וחשבנו שזה מזכיר לנו את צעידת הפילים ואת הקשות הרגליים שלהם באדמה.

בשעת הסיפור המחשנו את הסיפור ״לבד על המרבד״ מאת בריאן וילדסמית. הזכרנו את צלילי החיות השונות וכמובן למדנו כיצד אנחנו מצטרפים למשחק עם החברים, באיזו דרך פונים אליהם ואיך בכלל מבקשים.

בכיתה הגדולה בנינו מגדלים גבוהים ורחבים מקוביות עץ גדולות, יצאנו למסע קניות ופשטנו על כל הירקנים. בסיום הטיול נשכבנו על המזרן הגדול, התכסנו בבגדים גדולים וקטנים ותפסנו מנוחה קלה מהטיול המפרך.



לטיול יצאנו, אצטרובלים אספנו והבאנו אותם לגן!

במהלך הסופש עומר יצא לטיול עם משפחתו ביער, שם הם מצאו המון אצטרובלים קטנים ועגולים. אחרי שעומר סיפר לנו על הטיול הנפלא, הפכנו את האצטרובלים שלו לשרשרת מיוחדת לכל החברים.

אין כמו שיתוף חוויות עם החברים מהגן! זו דוגמא נוספת לדברים הנפלאים שיוצאים מהשיתוף בתמונות שלכם מהסופש. זה נותן לנו הרגשה שאכן נוצר קשר ישיר בין הבית לגן אנחנו גאות ומברכות על כך!



עדכונים

* נא לא לשכוח לרוקן מגירות העולות על גדותיהן.

* שקיות בד או ניילון לבגדים רטובים או מלוכלכים - אנחנו בימים מלאים מים ובוץ…

* נוהל ימי א׳ סדינים רעננים ובקבוקי מים מלאים

* בשבוע הקרוב אנחנו נחתוך ירקות לארוחת הבוקר הבוקר בכיתת שמוליק יחד עם הילדימות. חשוב לציין שהמחנכת שתהיה בכיתה לא תהיה פנויה לפרידות כיוון שחייבת להיות עירנית לילדימות שאיתה. הפרדו בבקרים לפי הטקס הרגיל בבוקר והשתמשו בשאר אנשי הצוות, אנחנו כבר נשלח לשם את הילדים.


שיהיה שבוע נהדר

ויקה וחולוד


צעירים ב'- שולה


השבוע הפלגנו למקום רחוק... לא תיארנו לעצמנו שנזכה לבקר שם שוב.

ת א י ל נ ד

בנסיעה שלי לתאילנד, הילדימות טעמו יחד עם אחי מעט מהמדינה הססגונית והמופלאה. לא סתם אומרים שמי שמבקר בתאילנד רוצה לחזור אליה. הנוסחה הזו עבדה גם עבור הילדימות שמאז פסח נשארו עם טעם של עוד.

מאז גם נולד פרויקט כלי התחבורה שלנו, שהתחיל במטוס, המשיך בנסיעות ארוכות לירושלים באוטובוס וברכבת, עצר בכבאית בל"ג בעומר וחזר אחורה בזמן לטרקטור בשבועות.

כדי לסיים את המסע שלנו בכיף אמיתי, בחרנו לצאת לטיול אל החופשה המושלמת.

איך נעשה זאת אתם שואלים? באמצעות הפלגה בים.

זה המסע האחרון שלנו יחד לשנה הזו, משם כבר נמשיך כל אחד לחופשה הפרטית שלו, בעולם, בארץ או בבית עם המשפחה. תאחלו לנו הפלגה נעימה, שנגלה המון דברים מעניינים בדרך... וכדי שלא תקנאו בנו יותר מדי, אנחנו מבטיחים לתת לכם טעימה קטנה מהכיף שלנו ב 19.7



מפגשולה

אחרי ששבוע שעבר נחשפנו לחלק המאתגר של הים, שיכול להיות מאוד מסוכן ומפחיד, השבוע הכרנו את ההשפעה העצומה של הרוח על הגלים ודיברנו על אמצעי זהירות. אפילו התנסינו בשייט קצר... אנחנו מוכנים לצאת לדרך!

התחלנו את השבוע שלנו עם המשחק הנצחי שתמיד כיף לשחק בו: חבילה עוברת.

מעבר לסקרנות ולרצון העז להגיע להפתעה שמסתתרת בפנים, חבויה בחבילה גם המון למידה.

החבילה אצלנו ביד, עוד לא הספקנו להביט וכבר צריך להעביר אותה הלאה לחבר או לחברה שיושבים לידינו.

מבט חטוף, קצת מישוש, אולי ליטוף...והנה הגיעה מחיאת הכף. מה היא אומרת? בואו נסתכל אצל מי היא עוצרת.

קרענו שכבה אחת בהיסוס, וכלום לא קרה...

כך המשיך לו הסבב בציפייה רבה, עד שלבסוף, מי זו מציצה?

סירה כסופה צהובה. "הסירה של שולה!" הכרזנו בגאווה.

התבוננו בצבעים, בחרטום ובמפרש נזכרנו מדוע אנחנו צריכים את כל אלה בסירה שלנו.

טוב, אז לאן נפליג איתה שאלתי את החברים?

לים! ברור... לים בתל אביב?

אולי נפליג למקום יותר רחוק, מה אתם אומרים? בוודאי שרוצים ענו החברים.

דיברנו על מקומות רחוקים שיצא לנו לבקר בהם, אצל סבא וסבתא בצפון, במדבר, בים... אפילו יותר רחוק! מדינה אחרת.

הזכרתי לחברים שפעם, טסנו במטוס ל.... עוד לפני שהספקתי להשלים את המשפט, קריאות של שמחה בכיתה- " תאילנד, תאילנד!"

הביקור הקודם שלנו היה קצר מדי והבטחתי שנחזור, אז אנחנו חוזרים ובגדול.

הכרנו את השיר שמלווה את המסע שלנו

"נסעתי לארצות הים, פגשתי שמה איש חכם

שאל אותי היכן ביתי, חשבתי ועניתי

בארץ הקפיצה ביתי, שם ביתי, שם ביתי

כולם רוצים לקפוץ איתי, קפוץ איתי, קפוץ איתי"

משם המשכנו לארץ הריצה ,הדריכה, הזחילה, הדילוג עד שסוף סוף הגענו לארץ שאליה קיווינו כבר להגיע.

אבל איך נדע כיצד להגיע ואיך להתמצא בה. סיפרתי על מדינה ענקית בה יש המון איים.

בכל אי עולם ומלואו- אנשים, חיות ומגוון דברים שאפשר לחקור ולראות.

הבאתי לכיתה מפה ענקית, אולי היא תעשה לנו קצת סדר בבלאגן.

פרסנו את המפה, ישבנו סביבה והתבוננו.

ראינו המון כחול של ים וגבעות קטנות באמצע. אה, אלה הם האיים. יש איים קטנים ויש גדולים, לכל אחד יש שם אחר וצורה קצת שונה.

ראינו בים הרבה סירות קטנות, כנראה שאנחנו לא היחידים שהגיעו לאיי תאילנד.

חשבנו איך נעבור בין האיים? החברים הזכירו שצריך מצופים. תהינו אם נצליח לעבור בין האיים בשחייה, אפילו שעברנו שבוע אינטנסיבי כמעט כמו בקורס חובלים, זה כנראה יהיה יותר מדי בשביל הגוף הקטן שלנו.

שטנו והגענו אל האי הראשון.. ואת מי פגשנו?



לפנות את השבילים כי אנחנו הפילים

החברים כבר אלופי הרמזים.... יש לו אוזניים גדולות גוף ענק וחדק אחד ארוך... הפיל!

לא יכולנו לחכות כבר לפגוש את הפילים. כולם רוצים להגיע לתאילנד כדי לרכב על הפילים, אנחנו פחות בענייני הרכיבה, אבל על זה נספר כבר בשבוע הבא...

ישבנו במעגל והקשבנו לצעידות... זה נשמע כאילו משהו עצום מתקרב.

הייתה שתיקה, אולי באמת יש פיל בחדר?

לא...כבר היינו רואים אותו

הזמנו כמה חברים שינסו את צעידת הפילים כשברקע שיר הפילים מספר הג'ונגל

פתחנו פיסוק ואת היד הפכנו לחדק

חיברנו את החדק לעוד חדק של הפיל שנמצא מאחורינו וכך הלכנו בכיתה עד שפתאום....

למעגל שלנו הגיע פיל קטן שאיבד את העדר שלו. סיפרנו שהפילים מסתובבים בקבוצה גדולה שנקראת עדר.

העברנו את הפיל בינינו, ליטפנו וחיבקנו.

יכולנו לראות ולהרגיש שהעור של הפיל הוא עבה ומחוספס.

ומה עם העור שלנו?

תמרי הצביעה על המנורה ואמרה, הנה האור שלנו. נכון זה באמת אור,

אבל יש גם סוג אחר של "עור", עור הגוף שלנו. שמכסה, עוטף ומגן עלינו.

הסתכלנו אחד על השני ראינו שהעור נמצא בכל מקום, אפילו מתחת לחולצה ובעורף.



ניסוי תחושתי "לעור" יום.

לא יכולנו לקבל את העובדה שהפילים לא מרגישים דבר. הם בטוח רגישים לדגדוגים, אולי לליטופים של אמא ואבא.. ואם יעשו להם משהו לא נעים הם בטוח ירגישו אמרו החברים בחמלה רבה.

החלטנו לבדוק האם העור שלנו עבה כמו של הפיל.

התחלקנו לזוגות, כל זוג קיבל קערה עם נוצה, מקל קטן ואטב. בכל סיבוב הוצאנו משהו אחר מהקערה ובדקנו האם אנחנו רגישים למגע או לא. מה יותר נעים ומה פחות? האם כשהנוצה מלטפת לי את היד זו אותה תחושה כמו דגדוג בפנים? ומה עם השיער?

המון שאלות, שיח ולמידה שיצאו מתוך קערה אחת.

גילינו שהעור הדק שלנו רגיש כמעט לכל מגע, אצל חלק פחות ואצל חלק יותר.



ארוחת בוקר של פילים

כיאה לפילים אמיתיים, הקדשנו את השיח בארוחת בוקר לפירות וירקות.

סיפרנו שהפילים הם צמחוניים. מה זה אומר? תותי אמרה שהם אוכלים רק עגבנייה. עומרון הוסיף את המלפפון... ועוד המון סוגים של פירות וירקות הם אוהבים.

אם כבר פילים אז עד הסוף. הוספנו לארוחת הבוקר שלנו פרי קטן עגול ומתקתק, דובדבנים!

אחרי ששאבנו עם החדק את כל הירקות מהמגש, הזכרנו שבתוך הדבדבן מסתתר חרצן קטן ושובב שממנו אנחנו צריכים להיזהר. והנה ההבדל הדק בינינו לבין הפילים....בביסים קטנים וזהירים נשנשנו דובדבנים וחשבנו לעצמנו כמה נחמד להיות פיל.



ספרים רבותיי ספרים

עוד שבוע מלא בספרים כיפיים שאנחנו מאוד נהנים לקרוא וממליצה עליהם בחום:

** ליעדי הביאה לנו את- "וניל על המצח ותות על האף" מאת מאיר שלו

** רותי תותי הביאה לנו את – "הענק הכי גנדרן בעולם" מאת ג'וליה דונלדסון ו "לאיבוד הלך לי הזבוב" מאת מיריק שניר

** מנוריתה הביאה לנו את "לא רוצה תלתלים" מאת לורה אלן אנדרסן

** נצ'י הביא לנו את "שאול החתול והשכן החדש שממול" מאת קימברלי וג'ימס דין

נסיים באיחולים וברכות למשפחת פיניש האהובה שלנו- מור ואור ובמיוחד לעומרון שהפך להיות אח גדול!



הודעות ועדכונים

- שימו לב להודעה בנושא פורום גמילה ממוצצים בפינת ההודעות של אחינום בתחילת העדכון.

- באופן מפתיע חודש יולי הגיע...מזכירה להביא מגבונים.

- נוהל יום א'- סדינים, בקבוקים מלאים ותמונה מהסופ"ש שלכם.

- תאריך לפורום הורים בנושא מכורים אנונימיים למוצצים יפורסם מחר.

- החל מיום ראשון תפתח בכיתה הגדולה עמדת חיתוך ירקות לארוחת בוקר, עליה ארחיב בעדכון בשבוע הבא.

העמדה נפתחת בשעה 7:30 ובה נוכחת תמיד אחת ממחנכות שכבת הצעירים.

ממליצה לכם בחום להגיע מוקדם כדי שהילדים יספיקו לקחת חלק בחוויה, מניסיון הילדימות עפים על זה.

בנוסף, קבלו בהבנה שהמחנכת הנמצאת בעמדה לא פנויה לפרידות, אתם מוזמנים תמיד לגשת לפרידה עם כל איש צוות אחר.


שבוע קייצי ונעים ומלא באוכל של פילים:)

שירז ואלינור


בוגרים א'- תקווה


שבת שלום לכם/ן!

מזל טוב לעידודי שלנו שחגג איתנו יום הולדת השבוע!


תקווה במדבר – אבני מדבר אדומות

בהמשך לפרויקט ההרים והאבנים שלנו, רצינו לדבר על מעוף הציפור באמצעות אבני מדבר אדומות ממצפה רמון. סידרנו את האבנים ביחד צפופות צפופות, והזמנו את החברים לעוף מעל האבנים כמו ציפורים רחוקות בשמיים. שאלנו כמו מה האבנים נראות? כמו הרים! אדם אמר שכאשר הציפור רחוקה מההר, ההר נראה קטן קטן.

למדנו שהציפור עפה בשמיים וכל ההרים נראים לה כמו אבנים קטנות, וכשהיא נוחתת ההר הרבה יותר גדול ממנה.

המשכנו והראינו לחברים את האבנים, הרגשנו אותם והסתכלנו עליהם. עמנואל אמר שהן מכוסות בחול ודייקנו שהאבנים מכוסות אבקה אדומה ושהן קצת מתפוררות. סיפרנו שעם הזמן, הרוח והחום ההרים מתפרקים לאבנים וחלקים מהאבנים מתפרקים לחול. נבו שם לב שהאבנים צובעות לנו את הידיים באדום...זה קצת הזכיר לחברים את הפחם ממסיבת חנוכה שהייתה לנו בגן.

הילדימות התנסו בצביעה עם האבנים: ארבל לקח אבן וצייר איתה כמו גיר ותומר שפשף את האצבעות באבן ומרח את הצבע על הדף. הצגנו לילדים אפשרות נוספת- להשתמש במכחול רטוב אותו נניח על האבן ואז למרוח את הצבע על הדף. שמנו לב שכשאנחנו משתמשים בהמון מים הדף נקרע, ושמספיק לטבול קלות את המכחול במים כדי לצבוע. ראינו גם שאם משתמשים בהמון מים הצבע נהיה דליל וחלש יותר, ואם משתמשים במעט מים, הצבע יותר חזק אבל גם בקושי נמרח. זו הייתה התנסות טובה לילדימות.

לאחר מכן בחנו שוב את האבנים עצמן. ראינו שחלק שטוחות יותר, חלק קצת חדות, חלק עם חורים, וניסינו לפסל אותן! באמצע השולחן הצבנו את האבן, הילדימות הסתכלו על האבן וראו את החורים והקווים ואת הצורה הייחודית של כל אבן. אחרי שהתבוננו ניסינו ניסנו לחקות את המאפיינים שלה ולפסל אותם. התוצאות ממש מגניבות! לני עשתה המון חורים באבן שלה ומנו עשה אבן שטוחה וארוכה. חלק מהילדים אמרו שהם פיסלו הר קטן, ובאמת האבנים שלנו נראות כמו הרים מיניאטוריים בכל הצורות והצבעים.

בהמשך להשיח שטיפחנו בשבוע הגאווה, גם כאן עמדנו על הדמיון והשוני בין התוצרים שלנו. שמנו לב שוב שלמרות שכל האבנים באותו צבע ובאו מאותם הרים- כולן נראות מאוד שונה, כמונו!



ספרים רבותיי, ספרים! – "משהו אחר", מאת: קתרין קייב, איורים: כריס רידל

הספר "משהו אחר" מעמיד במרכזו דמות ששמה- משהו אחר. משהו אחר מנסה להיות כמו כולם. אבל כל דבר שהוא עושה רק מראה עד כמה הוא שונה. ואז, יום אחד, מגיע לבקר את משהו אחר מישהו ומנסה להיות חבר שלו. אבל משהו אחר ממש לא בטוח שמישהו הוא בכלל כמוהו. ואז, רגע לפני שמשהו אחר דוחה את מישהו, הוא נזכר שכך הוא בעצמו בדיוק הרגיש כאשר החברים לא שיתפו אותו כי הוא שונה מהם, ומחליט שתף ולהתחבר למישהו והם הופכים לחברים טובים – למרות ובזכות השוני ביניהם.

הספר מלמד בצורה חוויתית ועקיפה ערכים של אמפתיה, קבלה ואהבת השוני. כל אחד מאיתנו הוא קצת אחר, מיוחד וייחודי. לכל ילד יש את אופן המשחק שלו, דרך האכילה שלו, תחומי העניין שלו.. וזה בדיוק מה שהספר מנסה להעביר.

הספר הציף כל מיני שאלות.

מיהו "משהו אחר"?

למה קוראים לו ככה?

במה הוא שונה מהאחרים? או בעצם מיוחד...

במה אנחנו מיוחדים? מה הופך אותנו למה שאנחנו?

הילדיםות היו מרותקים לספר והתעניינו מאוד ברגשותיו של משהו אחר, הזדהו עם תחושותיו והתרגשו כשמישהו הפך להיות חבר שלו.

עוד דבר נחמד שהספר זימן לנו זוהי לחיצת היד. כשמישהו מגיע למשהו אחר, הוא מושיט את כף ידו ולוחץ את ידו. דיברנו על כך שכשנפגשים אפשר ללחוץ את היד למי שפוגשים. כמובן שהתאמנו על כך והילדים התלהבו ולא רצו להפסיק!



בחצר - משטרת המכוניות

בחצר שלנו מתפתחים להם כל מיני משחקים. לרוב אנחנו שומעים על הכבאים והרופאים, מלא קטרים וגם טייסים. עוד משחקים שנורא בלטו לנו השבוע הם משחקי הריצה והמשטרה, רצינו לחבר בין שני המשחקים האלה בצורה קצת שונה.

סיפרנו לילדים שהמשטרה גם לפעמים עומדת בצד בכביש ומצלמת את המכוניות שנוסעות מאוד מהר, ואז הולכת למכוניות האלה עם התמונה ומבקשת מהם להאט ושישימו לב למכוניות האחרות, אז בחצר שלנו יש גם המון רצים! הריצה בחצר נעשית גם היא בתיווך. אנחנו קודם שמים לב לחצר, יש בה ילדים ומכשולים, לכן חשוב שנזכור להסתכל מסביבנו ולהאט את הקצב כשמגיעים ליד מכשול או חבר.

ילדי המשטרה של תקווה שיחקו ביחד עם הרצים שלנו. הם לקחו מצלמה, צילמו אותם ואז הלכו אליהם ואמרו שהם רצים נורא מהר! כך נצלנו את המשחק לשלב בין עולמות תוכן במשחק הילדים, למדנו גם על המשטרה וגם על הכביש ושיפרנו את היכולת לשמור על הבטחון האישי ועל הסדר במרחב שלנו.



הספר של אדם

השבוע אדם שלנו הביא לגן ספר מאוד מיוחד. מעין אנציקלופדיה המתארת מושגים שונים מהכפר. וכמובן, אין כמו ספר טוב ומעניין לשקוע אליו וללמוד ממנו. ישבנו על הדק זמן רב, התבוננו בתמונות, הבחנו בפרטים ולמדנו המון. תחילה ראינו בספר טרקטורים, מחרשות, משדדות... ראינו שפעם היו עושים את הכל באופן ידני והיו עובדים מאוד קשה.

ארז התלהב לספר שבדיוק היה במוזיאון מיוחד שבו הוא יכל לעלות על קומביין שגם הוא חלק מהרכבים החקלאים.

עוד ראינו בספר איש שעל גבו סל גדול ולמדנו שפעם כך היו קוצרים את התבואה. חותכים אותה עם סכין מיוחדת וזורקים לסל שעל הגב.

ראינו גם חיות שונות. פרות, עיזים וסוסים עם עגלה (וכמובן התחלנו לשיר "עגלה עם סוסה...").

היה נפלא לשבת ולשקוע בשיחה ובלמידה והילדים היו מרותקים זמן רב.

תודה רבה לאדם על הספר הנפלא!



מוזיקה ללב היא חודרת

Come Together- השבוע בחצר התנגן לו שיר מוכר, בזמן משחק יהונתן שלנו אמר "זה קום טוגת'ר!" הוא המשיך ואמר שזה מי ששר את צוללת צהובה, הביטלס!

בזמן שישבנו בכיתה סיפרנו לחברים על מה שיהונתן אמר בחצר ושאלנו את החברים אם הם רוצים לשמוע את השיר, כמובן שכולם רצו!

השמענו את השיר ורקדנו בכיתה. ליאו שם לב לתופים וניסינו לחקות את הקצב כמו בשיר. בשלב הבא רצינו לאתגר קצת את הילדים, אז כיבינו מהר את השיר ואמרנו לכולם לחזור למקום ואז… הדלקנו את השיר וזחלנו בכיתה כמו צבים והלכנו לפי התופים, שוב מפסיקים את השיר ואז ממשיכים…. הפעם שמים לב לבס וכשהבס מנגן אנחנו מזיזים את הטוסיק!

חזרנו בסוף לישיבה וגילינו לחברים שמדובר בביטלס. חלק מהחברים אהבו את השיר וחלק לא, אמרנו לילדימות שזה בסדר וכמו שלמדנו שכולנו נראים שונה אנחנו גם אוהבים דברים שונים, יכול להיות שיהונתן מאוד אוהב את השיר קום טוגת'ר ואילו תומר מעדיף לשמוע את צוללת צהובה, מצויין!

Come Together

השבוע בצהריים נהננו משיריה של יהודית רביץ הנפלאה:

מילה טובה

עכשיו הכל בסדר



הודעות חשובות

# יום א'- לא לשכוח סדינים ובקבוקים מלאים

# תמונה מהסופ"ש לאדריאן עד יום ראשון ב8:00 

# חודש יולי ואחרון מתחיל- לא לשכוח להביא מגבונים.


סופ"ש נעים,

רעות, אדריאן ותמר



בוגרים ב'- הלו יעקב



השבוע בחרנו לצאת לדרך אחרי שהבנו כמה חשובות הנעליים ומה עושים עם ארגז הכלים שנמצא אצלנו בראש - בשכל.

התחלנו את המסע!

והשבוע התעמקנו בפסקה:

״תסתכל ברחובות מלפנים, מאחור,

יש רחוב שתחליט:

"לא כדאי לי לבחור."

עם רגליים טובות,

ועם שכל לחשוב,

תזהר לא ללכת ברחוב קצת

לא טוב״.




ניסינו לחשוב יחד איזה מן בחירות אנו פוגשים במהלך היום.

למשל כשאני בוחר לדחוף את החבר

או כשאבא שכח את הספר שכל כך רצינו להביא לגן וכל מה שהתחשק לנו לעשות זה לצעוק עליו ולבכות.

לכל הבחירות האלה יש גם מסלול אחר, פנייה אחרת…

במקום לדחוף הייתי יכול לומר, "אתה שם לב שאתה עומד ממש קרוב למגדל שבניתי? תוכל לזוז קצת בבקשה?".

או למשל יכולנו להקשיב לאבא ולהבין שהבוקר היה עמוס מידי ומלא משימות והוא פשוט לא זכר ולנסות בפעם הבאה להיות אחראי לציוד שלי בעצמי ולזכור שגם לאבא יש את הבחירות האלה ולא תמיד הוא בוחר נכון.

את כל הבחירות שלנו אפשר לתקן, אנו מתנצלים, מכפרים וזוכרים לפעם הבאה לבחור טוב יותר… הטעויות האלה מזמנות לנו למידה והן אלה שמחזקות אותנו ואת העצמאות שלנו.

אז לפעמים נבחר לא נכון, נעצור רגע, ננשום עמוק ונחשוב איך נוכל לתקן את הבחירה.

במהלך השבוע כשנתקלנו בצומת של בחירות עצרנו וחשבנו איזו בחירה היא הנכונה לנו.

למשל כששיחקנו בשולחן המים והשפרצנו ואז הגיע חבר חדש, האם נמשיך להשפריץ או שנעצור רגע ונוודא שהחבר/ה יודעים שמשפריצים?



הגוף שלי הוא רק שלי

בתקופה האחרונה השיח במשחק החופשי על הגוף שלנו נהיה ממש מעניין ובריא.

משחקים כמו רופאה וחולה או אמא ותינוקת הם זמן מצוין להתחיל לדבר על הגוף שלנו- מה נעים ומה פחות, כמה חשובה המילה לא! ואיפה הגבול שלנו במשחק.

ומחוץ לכותלי הגן לתת לילדימות את הכלים לשמור על עצמם, לדעת שלספר זה חשוב, ולומר לא! בבטחון כשמציקים, צובטים או כשעושים לי משהו שהוא לא נעים לי.

הבנו שיש איברים שהם פרטיים שלנו במיוחד

לבנות יש פות

לבנים יש פין ובולבול זה שם של ציפור

יש טוסיק, עכוז וישבן.

למה ישבן? כי יושבים עליו (:



מה שהוביל אותנו לקרוא את הספר- הגוף שלי הוא רק שלי כתבה יעל פדר.

גיא ותמר חוזרים מהגן ומספרים לאמא שלמדו על איברים פרטיים בגופם: "איברים שהם רק שלנו, ולאף אחד אחר אסור לגעת בהם". אמא והילדים משוחחים ומבינים מה הם איברים פרטיים, מהו מגע מותר ומהו מגע אסור, מהו סוד טוב ומהו סוד רע, ולמי לפנות כדי לקבל עזרה.

נושא שמאוד עניין את הילדימות וסופר חשוב בעולם הזה שלנו.




ניסוי השבוע

חומר שהוא גם נוזל וגם מוצק בו זמנית.

הכרנו את קמח תפוח האדמה שמנו לב שהוא ממש ממש לבן… לבן בוהק!

תערובת של קמח תפוח אדמה או קורנפלור עם מים יוצרת חומר נוזלי שכשמזיזים אותו הוא הופך למוצק.

מדהים.

הילדימות ערבבו את החומר. ככל שערבבו יותר, שמו לב שהעיסה ממש מתקשה כך שממש בלתי אפשרי להניע את האצבעות בחומר.

ברגע שהרפו והרימו גוש לבנבן ליד, הוא טפטף להם בין האצבעות.

כולם התנסו, וכולם ממש התלכלכו (כולל הרצפה).

מה עושים? איך מנקים שלוליות שכאלה?…. צריך סמרטוט רטוב?… לא!

הבאנו מטאטא והברשנו מהר, מה קורה לחומר שמזיזים אותו- הוא מתקשה!

המטאטא קילף מהרצפה המון פירורים קטנים …. שמנו לב שהלבן כבר לא בוהק הוא התלכלך- הפירורים אפרוריים.

תנסו בבית, בהצלחה.


תום ישיר לנו שיר

השבוע תום בחר לשיר לחברים במפגש שיר שהוא מאוד אוהב ועכשיו גם כל קבוצת הלו יעקב.

תום סיפר שזה שיר שאמא שרה לליאו אחיו הקטן.

כששאלנו על מה השיר סיפר תום - על טלה קטן שהלך לאיבוד וכשהגיע הערב אמא כבשה בכתה וחיפשה אותו, השמש עזרה והטלה שב לאימו לשנת ליל.


בקעה- עמק - בין הרים וגבעות.

יצרנו הרי ילדים העומדים ויושבים בגבהים שונים ביניהם נוצר מסלול בתוך העמק- הבקעה.

היו פניות בלתי אפשריות והיו כאלה שיכלנו לפתור, כמו מעבר בין רגלי ההר או רווח מספיק רחב בין הילדימות.


חברותא, תחנות וכרטיסים …

מה קורה בחברותא שלנו- בתקופה האחרונה, בעזרת לחש הקסם של הלו יעקב, החברותא הופכת למסלול מבוכים או לתחנת אוטובוס ענקית בה הילדימות יורדים ועולים בתחנות שונות, מחליפים אוטובוסים עד שמגיעים לתחנת ארוחת הבוקר הנכספת.

מדהים לקבל אותם בתוך הגן מספרים שקנו כרטיס ומרוצים שעברו בכל התחנות והשיח בארוחת הבוקר בהתאם.


אווירת סוף שנה באוויר

ריקוד המקרנה הפך ממש ללהיט והילדימות ממש משתפרים בתנועות.

זו הגירסה המקורית ניסינו גם אותה

מקרנה.


משחק חדש בכיתה.

המשימה להגיע מקצה אחד של הכיתה לקצה השני.

איך?

ארבעה כיסאות עליהם עומדים שלושה ילדימות .

איך נגיע לקצה השני מבלי לרדת מהכיסאות?

את הכיסא המיותר נעביר בינינו עד שיגיע לקצה ונניח, נתקדם ונחזור על הפעולה שוב עד שנגיע לסוף.

משימה לא קלה להרים כיסא, להעביר ולשמור על שיווי משקל והם מדהימים! היה כיף ממש.


הודעות ועדכונים

# יום א׳ בנוהל סדינים רעננים ובקבוקי מים מלאים.

# בתיקים- בגדי החלפה מזכירה שימים חמים ופעילויות מים ובוץ הם חלק קסום מיומנו וכך גם הצורך בהחלפת בגדים לא לשכוח תיק בד או שקית לבגדים המלוכלכים.

# תמונות סוף שבוע עם הסבר קצר .

# מגבוני חודש יולי ותזכורת לכל אלה שפספסו את יוני להניח בשידת ההחתלה בשירותים ולסמן את שמכם בטבלה.

שבוע של שמש מים ובוץ

אורטל ודור.