after party!

27/07/2019


תודה לכולכם על ההשתתפות הפעילה במסיבות הסיום.

כל כך התרגשתי לראות כיתה אחר כיתה מקיימות מסיבות סיום באותה הרוח, אבל לכל אחד הנושא שלה, המייחד אותה. הדבר שיקף לי כי מחד יש בגן שלנו יחודיות אמיתית ותהליכים שקורים מתוך הילדימות, כך שבאמת אין נושאים שחוחזרים על עצמם, ובמקביל, כל הקבוצות קיימו את המסיבה באותו הקונספט ובאותה השפה מה ששיקף לי את העובדה שיש לנו באמת שפה משותפת, ערכים משותפים וסטנדרט אחיד.

זה המקום להגיד תודה גדולה לכלל הצוות על ההשקעה המטורפת במסיבות, ועל ההרתמות הכללית והעזרה שלכם זו לזו, אין עליכם, באמת.

ולהורים שלנו, תודה על המילים החמות, המרגשות והמחזקות.

שבועיים אחרונים בגן! מרגיש כל כך מוזר. את השבועיים האלו אנחנו מקדישים בעיקר לאהבה והתרגשות וגם להתבוננות ניתוח ועיבוד השנה שעברה. מה עבד ומה לא? מה לקחנו וממה נפרד.

אז בואו נהנה מהרגעים האחרונים של השנה הזו,

אוהבים מאוד

אחי וכל צוות ילדי הטבע הדמוקרטי



צעירים א'- שמוליק

השבוע המסע המופלא בעולם החושים הגיע ליעדו הסופי - חוש שהוא כל כולו מלא בטוב וברגעי שמחה…החוש השישי והבלתי מעורער - חוש ההומור!

וודאי אתם שואלים את עצמכם למה ילדים צריכים חוש הומור? למה זה חשוב? ואיך זה בדיוק מקדם אותם בחיים?

למעשה חוש ההומור מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות של הילדימות. מחקרים מסויימים אף מראים שההומור משקף גם את השלבים השונים בהתפתחות הקוגנטיבית .

בזכות כוחו לייצר גישה אופטימית, מצב רוח משועשע ותפישה בהירה של המציאות מיוחס להומור תפקיד חשוב בחיינו ובחיי הילדימות. כאשר הילדימות מוקפים בהומור, הם מרבים לחייך ולצחוק ומצליחים לראות את הצד המגוחך הקיים במצבים שונים. כך הרבה יותר קל להם להתמודד ולהתגבר על בעיות ואתגרים פיזיים או נפשיים שבהם הם נתקלים.


מה מצחיק אתכם?

את שבוע ההומור פתחנו בשאלה פתוחה - ״מה מצחיק אתכם?״

הילדימות חשבו וחשבו ואז לפתע מבול של תשובות שונות ומגוונות הציף את הכיתה! ״דיגדוגים!״, ״אבא שלי מבולבל!״, ״חיות!״, ״בובות!״, ״פרצופים מצחיקים״, ״החתול שלי!״ ואלו רק חלק קטן מהתשובות של הילדימות.

אז בואו נצחק! אמנם קצת קשה להביא למפגש אבא מבולבל או את החתול המנומנם מהבית אבל את כל שאר הדברים בהחלט יש לנו בגן!

כל החברים דוגדגו מכף רגל ועד ראש, בעזרת האצבעות, מכחולים ופונפונים. קולות של צחוק מילאו את הכיתה.

גילינו שישנם סוגים שונים של צחוק והמגיעים בשלל צלילים - צחוק מתפרץ, צחוק המתחיל מקול נמוך ומתגבר לאט לאט, צחוק מתגלגל, חיכוך וצחוק שקט ומתחבא. יש חברים הצוחקים בקולי קולות ויש חברים המסתפקים בחיוך קטן וביישני. אך דבר אחד משותף קיים בין כל סוגי הצחוק - כולם ללא יוצא מן הכלל פשוט מדבקים. כשאנחנו שומעים צחוק של חבר או חברה מיד גם אנחנו מתחילים לצחוק. כך הכרנו את ״שיר הצחוק״ של סבא טוביה אשר המחיש לנו את הידבקות הצחוק בצורה הכי טובה שיש.


״אם הראש מעט כואב

ואין גם מצב רוח,

אם כולם אומרים לך עכשיו צריך לנוח,

כן! אני יודע!

אני יודע זו צרה די מתאפקת

צחוק קטן מתחיל

וכל הממלכה צוחקת!…״


כל השבוע עבדנו על הבעות פנים שונות - מצחיקות, כועסות, רציניות ומשעשעות. חבשנו כובעים מצחיקים גדולים וקטנים, עם רסטות ועם צינורות צבעוניים. פתחנו את עמדת התחפושות משם החברים בחרו איזו תחפושת שרק רצו ללא קשר הבגד ולמגדר, אצלנו זה מותר, בנים יכולים ללבוש שמלות ובנות יכולות להיות גיבורות על וכמה זה כיף שהעולם שלנו כה פתוח וחופשי. גילינו את כוחו של הצחוק הגורם לנו להיות במצב רוח טוב ונעים.

מכאן התחלנו ליצור שיח מצחיק אחר- על דברים משעשעים שלא באמת יכולים להיות.


״שטוזים! שטוזים! שטוזים!״

לפתע, באמצע המפגש נשמעו קריאות ״שטוזים! שטוזים! שטוזים….״

מה זה שטוזים?

שטויות בחרוזים!

באמצעות השטוזים המופלאים של דתיה בן דור (אחת והיחידה) פיתחנו את חוש ההומור שלנו וגם את יכולות החריזה. חשבנו על מילים הנשמעות דומות אחת לשניה - למשל גמבה וסמבה, תפוז ושטוז, איש וכביש, אבטיח ושטיח וכו׳… משם בנינו לנו סיפור משעשע במיוחד - ״פעם גמבה רקדה סמבה״, ״פעם תפוז המציא שטוז״, ״פעם איש סרג כביש״, ״פעם אבטיח נרדם על השטיח״ - שטויות שטויות זה לא יכול להיות! אך זו כל החכמה!

בהמשך ניסינו להמציא שטוזים לגמרי בעצמינו - מה שהיה די מאתגר.

מאור נורא רצתה שנשלב בטטה בתוך השטוז … בטטה כמו מה זה נשמע? איזו מילה אנחנו מכירים שניגמרים בצליל ״טה״?

אולי פסטה? מה אפשר לעשות עם פסטה? לאכול! אנחנו מאוד אוהבים לאכול פסטה… אולי גם הבטטה אוהבת לאכול פסטה?

כך יצא לנו השטוז ״פעם בטטה אכלה פסטה!״

לעוד שטוזים מוזמנים להכינס לכאן

אני ממליצה לכם להפוך את המצאת השטוזים לחוויה משפחתית. ליצור שיח על דברים שיכולים לקרות לעומת כאלה שלא. כאשר הילידמות לומדים לערבב בין משחק ודימיון, מה מציאותי ומה לא ומה בעצם מצחיק בכך.


פרוייקט החושים של שמוליק

המסע המופלא בעולם החושים הגיע לסיומו בו גילינו את חמשת החושים שלנו, מה תפקידו של כל חוש, במה הוא תורם לנו ומתי אנחנו משתמשים בהם. קיבלתם הצצה קטנה לכל מה שעברנו במהלך הפרוייקט במסיבת הסיום

אני רוצה להגיד לכם תודה ענקית על שיתוף הפעולה שלכם במסיבה - הצלחת המסיבה היתה תלויה בעיקר בכם וללא ספק עמדתם במשימה בהצלחה יתרה! היה תענוג לעבור בין התחנות ולראות אתכם נהנים ומשחקים עם הילדימות, מגלים יחד איתם את כל מה שלמדנו בגן.

ריגשתם אותנו מאוד עם המילים החמות והנעימות שלכם!


ארוחת בוקר של בית מלון!

הנה זה סוף סוף קרה - כל הקבוצה עברה לאכול ארוחת בוקר בסגנון בופה. כולם ללא יוצא מן הכלל עברו תהליך של למידה והתפתחות כחלק מהמעבר ההדרגתי. למה בעצם היה לנו כל כך חשוב לשנות את הדרך בה הילדימות אוכלים ארוחת בוקר?

הבופה למעשה מעיד על הדרך הארוכה שעברנו בשנה האחרונה, ועל היכולת שלנו לחשוב ולפעול באופן עצמאי.

במהלך הדרך עבדנו על מיומנויות שונות וחיזקנו אותן.

  1. מוטוריקה עדינה - איך אוחזים את ירקות- עם כל היד או רק באמצעות האצבעות? רק באצבעות ונוגעים רק בירקות אותם אנחנו רוצים לאכול כדי לשמור על הגיינה ונקיון.
  1. היכולת לקבל החלטות - באיזה צלחת אשתמש היום? אילו ירקות אבחר? אולי אנסה לטעום ירק שעוד לא ניסיתי? באיזה שולחן יותר נוח לי לשבת? ליד מי אני רוצה לשבת? מה עושים אם המקום תפוס?
  1. מודעות לסביבה שלי - אם אקח את כל המלפפונים החמוצים ישאר לחברים שלי? כמה ירקות עלי לקחת כך שכולם יוכלו להנות מהם? ואחרי שבחרתי מספיק ירקות איפה יש מקום פנוי בשבילי?

  2. סבלנות וסובלנות - לכל חבר וחברה ישנו קצב אישי משלהם. ישנם ילדים הבוחרים את הירקות שלהם מהר ויש ילדים המפעילים מחשבה רבה בבחירת הירקות שלהם. למדנו להמתין בסבלנות שיגיע תורנו ולכבד את הזמן שהחברים שלנו צריכים כדי לבחור כיצד ארוחת הבוקר שלהם תיראה.

על אופן הסידור הצלחות והירקות סיפרתי לכם בעדכונים הקודמים.

אני שמחה לבשר שהילדימות נעים כמעט לגמרי לבד, אנחנו שם רק כדי קצת לכוון ולדייק, להסב את תשומת ליבם לדברים שונים אך את רוב רובו של התהליך הם עושים לגמרי לבד!

שמוליקים שלנו כה בוגרים ועצמאיים! אנחנו כל כך גאות בהן בצעד המשמעותי שהם עשו לקראת המעבר לשכבת הבוגרים.


משחקי חברה בשמוליק

משחק חדש שהתחלנו לשחק השבוע בסיום הפסקת המים שלנו - ״עכבר עכבר״.

אנחנו יושבים במעגל גדול, אחד החברים הולך להביא ״גבינה״ שהיא יכולה להיות כל משחק אפשרי, אצלנו זה היה קוביה גדולה וצהובה. בזמן שכל החברים שרים ״עכבר עכבר תישמר פן החתול יבוא מהר״ החתול שלנו מסתיר את הגבינה מאחורי הגב של אחד החברים העכברים. אנחנו מסתובבים לבדוק היכן מסתתרת הגבינה והופ מי שמוצא בורח מהר מהר עם הגבינה מסביב למעגל החברים ״ עכבר עכבר נוס נוס נוס, עכבר עכבר נוס נוס!״

עכבר נוס נוס נוס (החל מהדקה 3:05)


משחק סוף יום - ״מה מסתתר?״

אנחנו בוחרים 3 אביזרים שונים ומסגרים אותם בשורה. מסתכלים טוב טוב מה האביזרים שבחרנו ואז בוחרים חבר אחד שיצא מהכיתה. בזמן הזה אנחנו מסתירים את אחד האביזרים ואז מזמינים את אותו החבר לנחש מה מסתתר?

משחק מהנה ומאתגר את הזיכרון שלנו ואת יכולת האיפוק - לא לגלות :)


מי יבוא להתארח?

כחלק מהכנות לשכבת הבוגרים גם החברותא בבוקר הפכה לחברותא שכבתית!

מדי בוקר נפגשים שמוליק ושולה יחד בכיתת הגדולה, שותים מים, חולצים נעליים ומברכים את כל החברים בבוקר טוב.

ואז אנחנו בוחרים חברים וחברות מכל קבוצה שיבואו להתארח בקבוצתם התאומה.

השבוע מקבוצת שמוליק דניאל, אלה פרידה, לביא וגבע התארחו אצל שולה ואצל שמוליק מיה, עומרון, טוני ואביגיל.

זו הזדמנות נהדרת עבור הילדימות להיחשף לקבוצה אחרת, למפגשים שונים, ללמוד שירים חדשים ולהכיר דמות חינוכית נוספת.

עבור המארחים זו הזדמנות ללמוד כיצד מקבלים חבר או חברה חדשים לקבוצה, כיצד גורמים להם להרגיש בנוח ומכירים להם את הטקסים השונים בכיתה שלנו.


עדכונים

  1. חודש חדש מגיע לא לשכוח מגבונים

  2. פרידות בוקר - לשים לב שלא נפרדים רק עם ויקה אלא ניגשים לכל הצוות. דיברנו על החשיבות של ההכנה הזו.

  3. כינים ו(לא) נהנים - בבקשה להקפיד על סירוק מדי ערב, זה עניין שלוקח מספר דקות. טיפול בהתאם לצורך. רק כך נוכל למגר את התופעה.

  4. בנוהל בקבוקים מלאים וסדינים רעננים


שיהיה שבוע קריר מוגזם לבקש?

ויקה וחולוד



צעירים ב- שולה


השבוע מנהג הכנסת האורחים שלנו עלה מדרגה

אנחנו מתחילים את הבוקר שלנו בחברותא משותפת כל שמוליק ושולה ביחד, חולצים סנדלים או נעליים שותים מים ומתיישבים במעגל גדול לשיחות בוקר טוב:)

השבוע חולוד והשמוליקים לימדו אותנו להגיד בוקר טוב בערבית, זה נשמע בהתחלה כמו "סבאר אל ריר" ובהמשך השבוע כבר קראנו כולנו יחד "סבאח אל חיר!"

בחברותא אנחנו מכריזים באופן חגיגי על חילופי זוגות, הילדימות כבר מכירים את הנוהל ומצפים בקוצר רוח. כל יום בשבוע זוג חברים משמוליק מגיע להתארח בקבוצת שולה ולהיפך. זה קורה מרגע החברותא המשותפת ועד סוף היום.

הם מתרגשים מחברתם של השמוליקים ודואגים לארח אותם בצורה נעימה ומכובדת, מציעים להם מקום לשבת בארוחת הבוקר, מסבירים להם את נהלי המפגש השירים והתנועות ומפגינים אחריות רבה כלפיהם. לשמחתנו החיבור בין הילדימות הוא גם ככה עניין שבשגרה, לכן אין לנו רגעי שתיקה מביכים והאורחים תוך רגע משתלבים.

מבחינת הילדימות השינוי העיקרי הוא העובדה שהם מצטרפים לארוחת הבוקר (שמתנהלת באותו אופן בדיוק) ולמפגש. מעבר לכך כל היום שלנו הוא מעורבב ומשותף בלאו הכי.

אז למה זה כל כך משנה? זה עניין של הגדרה. הילדימות רגילים למשהו מסוים, וכמו שאמרנו כבר כחלק מהיותנו בוגרים, אנחנו מתרגלים להתמודד עם שינויים של הגדרות ותזוזות, ותתפלאו כמה טוב זה עשה לילדימות השבוע, מהמון היבטים.

חשוב לציין שחלוקת הזוגות והחילופים נעשים לאחר מחשבה משותפת שלי יחד עם ויקה ואורטל, נכללים שיקולים דוגמת טיימינג מתאים, שילובי הזוגות האידאליים והצרכים של הילדימות.


ועוד כבוגרים...

איך אנחנו יודעים שאנחנו כבר בוגרים?

השיח ופתרון הבעיות סביב משחקים וסיטואציות שונות נראים שונה מבעבר.

השבוע יכולנו לראות זאת בצורה מובהקת בחצר, במסלול הג'ימבורי שלנו שהוא זירת למידה ענקית בפני עצמה.

כצעירים, השאלות שעלו במסלול היו לדוגמה: "האם אני יכולה לקפוץ עכשיו, כשחבר שלי עדיין על המקפצה?" "האם אני יכולה לעלות על המסלול עם משחקים ביד?" " כיצד קופצים בכלל? מתקרבים לקצה...מכופפים ברכיים..."

כעת כל החברים כבר בקיאים בנהלי המסלול, הסכנות והאפשרויות ויודעים גם לדחות סיפוקים. אז מה עושים?

יוצרים תור ארוך של חברים. ואיך מצטרפים לתור?

התור שלנו נראה כמו רכבת ארוכה של חברים שאליו מצטרפים רק מהסוף, בדיוק שאנחנו מצטרפים לרכבת. אם נצטרף מהאמצע נעקוף חבר שממתין בסבלנות וזה לא נעים, אפילו שאנחנו ישראלים.

דיברנו על מה קורה כאשר החבר שלפני כבר עלה על המסלול, אני מתקדמת עד שאני מגיעה למדרגות. בזמן ההמתנה בתור גילינו שאפשר לפטפט עם חברים שעומדים מלפניי או מאחוריי.

היה כיף אדיר לראות את החברים מתנהלים במסלול במקצועיות ובסבלנות, והקפיצות מה איתן?!?! כבר בליגה אחרת לגמרי.


מפגשולה

מה יש בקיץ? של חיה שנהב היה שיר השבוע שלנו שליווה את המפגש

כל בוקר הוספנו עוד משהו לקיץ שלנו כך יצא שכל השבוע פנטזנו על ים, בריכה, גלידות מטפטפות ארטיק תות ושמלות שמסתובבות:)

"בקיץ יש

אבטיחים

ומלונים

וענבים

וים,

בריכת שחיה

בגדים קצרים

הרבה גלידה

וגם

אפרסקים

ומשמשים

וזבובונים ויתושים

וסנדלים

וכובעים

ומזיעים

וחם."


עוד שיר קייצי שמאוד אהבנו השבוע- אישה באבטיח של חווה אלברשטיין,

אנחנו מסתובבים לנו בכיף באבטיח שלנו וכשהמוסיקה נעצרת אנחנו מצטופפים בתוך אבטיח אחד כל השולות ביחד מחזה מצחיק ביותר

השבוע עסקנו הרבה בתיקים שלנו, גם מבחוץ וגם מבפנים.

שאלתי את החברים מתי אנחנו אורזים תיק?

הם ענו לי, כשיוצאים לטיול, או כשהולכים לבריכה או לים.. כשנוסעים לסבא וסבתא.

וכשהולכים לגן?!

שאלנו שאלות כמו מי ארז את התיק שלנו, מי לקח את התיק לגן? האם הוא כבד או קל?

הגענו למסקנה שאנחנו כבר מספיק בוגרים ואחראיים כדי להחליט מה אנחנו רוצים שיהיה בתיק הזה.

אמרתי לחברים שבתוך התיק שלי שמתי בגדים ארוכים להחלפה, 8 טיטולים וסוודר אחד למקרה שיהיה קר.

"פחחחחחח, מה פתאום!" החברים צחקו.

בכלל קיץ עכשיו, לא צריך את כל הבגדים הארוכים...חוץ מזה ש8 טיטולים זה יותר מדי לכל הדעות. איך אתם יודעים? ארגנתם את הטיטולים פעם? שתיקה בכיתה..... אז אולי כדאי שנעשה זאת

אל הכיתה הגיעו התיקים שלנו.

האתגר הראשון היא לשים תיק על הגב, חיפשנו את הרצועה בה נוכל להשחיל את היד, עוד אחת וקדימה, ביחד עם שיר ישן נושן, יצאנו לדרך, אל הגן כמובן.


"איזה בוקר נהדר, כאן מציץ מחלוני

ואני צועד ושר

אל גני, גני שלי"


התחלנו במשימה. כל חבר ניגש לתיק שלו, האתגר השני הוא לפתוח את התיק לבד. חיפשנו את הריץ' רץ' או החוט ופתחנו בקלי קלות.

קיבלנו כל פעם משימה אחת, להוציא פריט מסוים מהתיק לפי הסדר שאמרתי...זה היה מעניין כי החברים מאוד רצו להראות את כל מה שיש בתיק אבל כללי המשחק היו להוציא רק פריט אחד כל פעם. הקפדנו להחזיר אותו למקום ולא לאבד, דיברנו על חשיבות שמירה על הציוד שלנו, מה יקרה אם הכל יתערבב אם ציוד של החברים... שיח שהיה לנו מוכר ורלוונטי כי כל צהריים בהתארגנות לשינה אנחנו עוסקים בזה.

שאלתי את החברים האם היו רוצים לארגן את התיקים והטיטולים שלהם (מי שצריך) למהלך היום והצהריים במקום אלינור? כמובן שרוצים.

החברים התנסו בארגון המוקפד של אלי, יצרנו שתי ערימות של טיטולים שהחברים הוציאו לבד מהתיק וסידרו כמו חיילים קטנים, קשרנו בגומיות שלא יתפזרו או יאבדו.

יצאנו מהכיתה עם תיקים על הגב וסידרנו אותם בכוורת הצהובה, שם הם מחכים לנו בשנת הצהריים. כשהגענו אליהם בצהריים ההתרגשות הייתה רבה, נזכרנו איך בבוקר אנחנו סידרנו אותם כאן בעצמנו ועשינו עבודה כל כך טובה!

התנסינו בתחרות ספורטיבית ומצחיקה

את התיקים שלנו סידרנו במסלולים שונים ומשונים ובעזרת הפיסוקים היינו צריכים לעבור את הדרך הארוכה.

בהמשך הזמנו כל פעם ארבעה חברים לצאת מהכיתה, ובינתיים שאר החברים החביאו בתיקים שלהם פרטי לבוש לא קשורים, לא לחברים ולא לעונה בה אנחנו נמצאים... סוודרים, מכנסיים ארוכים ואפילו כובעי צמר. איך הם הגיעו לכאן מי המבולבל?


עוד שירים וסיפורים שאהבנו במיוחד השבוע

גברת עם סלים של אריק איינשטיין

אבטיח לא עץ ולא על שיח

שיר הציפורים


הופ הופ טרללה אחרון לשנה

נצ'י שלנו סגר את ימי ההולדת לשנה זו. נזכרנו שנצ' הגיע אלינו באמצע השנה כשהיה בן קצת יותר משנה...והיום הוא כבר בן שנתיים! כמה דברים עברו עלינו מאז, כמה גדלנו וצמחנו ומי בכלל זכר שהוא לא התחיל אתנו את השנה?

הייתה יום הולדת כיפית כמו תמיד ומרגשת, אני כבר לא הייתי נחוצה בכלל. החברים הזכירו כל הזמן מה עושים עכשיו, מתי שרים שיר במעגל ומתי מזמינים גמדים ולא שכחו שום פרט.

מסלול האיחולים השתדרג ואמנם החיבוקים והנשיקות נשארו, אבל הוספנו גם "מזל טוב", "יום הולדת שמח", "עוגה ומיץ" ועוד איחולים לבביים.

מזל טוב לנצ' ולכל משפחת קדרון!


הודעות ועדכונים

תעשו חיים ואל תשכחו סדינים, בקבוקים ותמונה:)

אוהבות,

שירז ואלינור



בוגרים א' – תקווה


שבת שלום לכם/ן!

מזל טוב לארז המתוק שחגג איתנו יום הולדת השבוע!

מסיבת סיום בתקווה!!

ואוו!!

חברים איזה ערב נפלא היה לנו ביום שני. אנחנו, הצוות, דמיינו את הרגע הזה זמן רב, התכוננו והכנו את הילדים – והרגע הגיע!

רצינו להודות לכם על שיתוף פעולה יוצא מן הכלל. נראה היה שהילדים ממש נהנו והתרגשו. תודה רבה גם על המילים החמות ובכלל על האמון במהלך השנה. זה בכלל לא מובן מאליו.


והנה השיר שנכתב על חברי וחברות הקבוצה האלופים:

ערב נפלא הורות והורים יקרים ילדים וילדות מתוקות ומתוקים,

שמחים שבאתם לחגוג איתנו שנה משמעותית ומלאה בתהליכים.

עם ילדיכם נהננו והתרגשנו במשך שנה,

וזכינו בקבוצה מיוחדת במינה!

קבוצת תקווה שלנו מלאה בקשת של צבעים!

ילדים וילדות סקרנים, מתוקים ומעניינים

בעלי תחומי עניין שונים, רעיונות ושאלות

ולכולם יש מקום אצלנו להיות!

לני עם פרצוף מצחיק ושתי קוקיות

חברה נפלאה לחברים ולחברות

איתי גיבור על בנשמה

מתוק, רגיש עם חיוך נפלא

פלג הוא הילד שיודע הכל

כשיגדל יהיה מדען גדול

ארז אוהב בדמיון לשחק

כשמוזיקה מתחילה הוא הראשון שרוקד

רועי גבוה, חזק וכדורסל מאוד אוהב

רגישות רבה אצלו בתוך הלב

ארבל תמיד עם אנרגיות שלא נגמרות

רץ, מקפץ ואהוב על הבריות

אלונה ילדה עם רגישות רבה וחיוך גדול

תמיד שמחה לעזור בהכל

נבו מאוד אוהב לספר סיפורים

אלוף בלזכור את כל הדברים

אדם מאוד אוהב לשחק בארגז החול

יש לו תמיד רעיונות מעניינים, ושאלות אוהב לשאול

ליאו הוא מנהיג מלידה

בשקט וברגישות מוביל את כל החבורה

יערה רגישה ועדינה

אך פראיירית היא לא, ותמיד משיגה את מה שהיא רוצה

בועז מדבר דרך פרצופים

בעל הומור משובח ואוהב להפתיע עם בקבוקים חדשים

עמנואל הצעיר חובב מוזיקה מושבע

בארגז החול יש לו פינה קבועה

יהונתן אוהב אותנו להצחיק ולבדר

ילד סקרן שתמיד מגלה דברים חבויים בחצר

עידו אוהב להביא לגן בובות מעניינות

יכול לשבת זמן רב ולעשות המון יצירות

תומר אוהב להנהיג ולהוביל את החברים והחברות

אוהב להצחיק, ולעזור לגננות

לביא מצד אחד מלא באנרגיות ואוהב להשתובב

ומצד שני יכול להרכיב פאזלים זמן רב וברוגע יושב

אז את השנה שלנו יחד אנחנו מסיימים

הזמן ממש טס כשנהנים

אוהבים אתכם ובליבנו תיהיו תמיד

ובלהיות חברים טובים אל תשכחו להתמיד!

אז כולנו יחד נקרא בקריאה גדולה:

תתתתתתקוווההההה!!!

אוהבים עד אינסוף,

רעות, אדריאן, אחי, צחי וכל צוות גן ילדי הטבע

תשע"ט, 2018-19


ספרים רבותיי, ספרים! – "הנקודה", מאת: פיטר רינולדס

השבוע סיפרנו את סיפורה של עמליה. ילדה צעירה שבטוחה שהיא לא יודעת לצייר. המורה שלה מציעה לה לנסות ויוצאת לה פשוט.. נקודה אחת.

מפה לשם, עמליה מבינה בזכות האמונה של המורה, שאולי היא יכולה לצייר, והנקודה הקטנה נותנת לה השראה לציורים רבים, עד שהיא יוצרת ממש תערוכה. בסוף הסיפור, עמליה עוזרת לילד קטן לעבור בדיוק את אותו תהליך שהיא עברה.

הרב שלמה קרליבך אמר "כל מה שילד צריך, הוא מבוגר אחד שיאמין בו". לאחרונה דיברנו רבות על המשפט הזה גם בנינו הצוות. הסיפור הזה בעצם מדבר בדיוק על זה. עמליה לא האמינה בעצמה.

ילדים, חסרי ניסיון, לא מבינים עדיין את גודל הפוטנציאל הטמון בהם. לנו, המבוגרים המשמעותיים בחייהם, יש את האפשרות לעשות בשבילם, להקל עליהם או בקיצור "להאכיל אותם בכפית". פעמים רבות זוהי הדרך הקלה והנוחה.

אך מה הלמידה?

עלינו לזכור שילדינו אומנם שלנו וחלק מאיתנו, אך תפקידנו הוא לאפשר להם ללמוד, להתנסות – וגם לטעות, במטרה להפוך אותם למבוגרים עצמאיים. כמובן שאנחנו תמיד ניהיה שם עבורם- לא משנה מה.

קרו לנו מקרים רבים השנה של ילדים בתקווה שהתקשו בפעולה מסויימת, התקשו לפעמים להתלבש, לנעול נעליים או כל פעולה אחרת. הדרך הקלה- פשוט לעשות את זה עבורם. זה חוסך לנו זמן וחוסך להם את התסכול. אנחנו בגן, לא אוהבים את הדרך הקלה. ולכן, תוך תמיכה רגשית בתסכול שעלה ועם תיווך לגבי אופן הפעולה, איפשרנו להם להתנסות. לפעמים זמן רב, לטעות, לכעוס... אבל בסוף כשהיו מצליחים – איזה נפלא זה היה! וזה לגמרי שלהם..

המורה בסיפור של עמליה רק נתנה לה את הכלים – דף וצבע, ואת התמיכה והאמונה שהיא מסוגלת. ואכן כך היה.

את הסיפור קראנו בהמשכים כך שיכולנו לדבר על כך חלק בו. כשעמליה חתמה על הציור שלה, נזכרנו שגם בגן אנחנו כותבים את שמנו על הציורים שלנו כדי שידעו מי עשה אותם. דיברנו על התערוכה, וחלק מהילדים נזכרו שהיו פעם במוזיאון.

רגע הספר ביום מספק לילדים רגע אתנחתא וזה ניכר בהשתתפות שלהם ובהיענות שלהם לשוחח ולקחת חלק.


חם...קר...קפוא!

כחלק מההרגלים שלנו בקיץ אנחנו מדברים המון על מים,

דיברנו על מה שאפשר לעשות עם מים: לנקות איתם איתם, לשתות מהם ולהשקות איתם. השבוע יצא לנו לדבר על מה קורה למים בחום ובקור!

הצגנו לחברים כוס מים והחלטנו להוסיף עוד דבר לכוס המים… ניילון נצמד, מתחנו את הניילון על הכוס ואת החברים סיקרן מה יקרה כשנהפוך את הכוס?

הפכנו אותה וראינו שהניילון מחזיק את המקום מליפול, כמו מכסה. לאחר מכן החברים בחרו היכן לשים אותה

בהתחלה רועי החליט שנשים את הכוס על מדף גבוה,

לאחר מכן ארז הציע לשים את הכוס בחצר.

חשבנו שזה רעיון מעולה לניסוי מעניין. ארז הלך ושם את המים בחצר, במקום עם שמש.

שאלנו את החברים מה הם חושבים שיקרה לכוס, נתנו להם חופש להעלות את כל מה שהם חושבים ומדמיינים, אפילו סתם שטויות מצחיקות!

לביא אמר שאולי הכוס תגדל ואילו איתי חשב שהכוס תקטן, רועי העלה שאולי הכוס בכלל תהפוך לתנין

חלק מהחברים חשבו שאולי הכוס תישבר ותשנה צבע

ואיך נגלה מה קרה לכוס?

ארבל אמר שנביא את הכוס לכיתה ונראה! הרי אנחנו כבר יודעים שאנחנו יכולים לגלות מה קורה בניסוי רק כשאנחנו בודקים.

החזרנו את הכוס לכיתה והעברנו אותה בין החברים, הגענו למסקנות:

-הכוס לא השתנתה בשום צורה

-הכוס התחממה מהשמש

- על הניילון נוצרו אדים וטיפות

הסברנו לחברים מה קרה: המים התחממו והתחילו להתאדות ושזה מה שקורה כשמים פוגשים חום רב.

בגלל שהניילון הוא כמו מכסה כל המים נתקע עליו לכן אנחנו רואים אדים וטיפות!

אחרי הניסוי בחום, רצינו לדבר קצת על מים קרים וקפואים.

שוחחנו על המים הקרים שאותם אנחנו שותים, לביא אמר שאת המים שלו הוא שם במקרר ואז הם קרים

ומה קורה כששמים מים במקפיא?

ליאו אמר שהם הופכים לקשים

אנחנו הוספנו שמים קפואים הם מים שהיו במקפיא או במקום אחר שמאוד קר בו המון זמן והפכו למאוד קשים וקרים, מה זה מזכיר לנו?

קרח!

הצענו להקפיא מים, ותקווה מילאו תבנית קרח במים…

בסוף היום הראינו לחברים את התוצאות:

המים קפאו בתוך התבניות והפכו לקרח! לאחר מכן שיחקנו עם קוביות הקרח שהכנו בעצמינו.


מתרעננים ביחד

לאחר מסיבת הסיום המהממת שלנו, המון חברים מהקבוצה באו לגן עם המתנות שקיבלו, עמנואל הביא את המניפה שלו ואוורר את החברים, יהונתן הביא את החיה שמצא באבן ההפתעה שלו ועידו הביא את שפריצר המים שלו.

לילדימות שלנו יש היכרות עמוקה עם השפריצרים האלו…

בזמן החצר, במיוחד בחום, הילדימות אוהבים שמשפריצים עליהם מים מרעננים.ל

כן כשעידו הביא את השפריצר שלו החברים מיד התלהבו וביקשו להשתמש בו גם.

זו הייתה הזדמנות בשבילנו לתרגל חלוקה ושיתוף של צעצועים ומשחקים מהבית.

הסבנו את תשומת ליבם של החברים שהשפריצר שייך לעידו לכן צריך לבקש ממנו.

ואילו מהצד של החברים שמביאים משחק מהבית לגן, כמו עידו, דאגנו להבהיר שאם מביאים צעצוע מהבית לגן, רצוי לחלוק אותו עם חברים, ואם ממש לא רוצים אפשר לשים במגירה או בתיק וגם בארגז המשחקים שלנו!

עידו שלנו בחר לחלוק.

החברים גם של תקווה וגם של קבוצת הלו יעקב העבירו את השפריצר מיד ליד והשפריצו אחד על השני ועל עצמם ואפילו השקו את הצמחים ובעזרתו.

למדנו ביחד גם איך למלא את השפריצר.

חשבנו גם על דרכים למלא את מיכל המים, נבו ניסה להכניס את הבקבוק לשולחן המים ושמנו לב שהוא מתמלא רק מעט…ואז בועז הציע להשתמש במשפך, הכנסנו את המשפך לתוך הבקבוק של השפריצר ולני מיד העבירה מים לתוך המשפך מכלי אחר! וכך העברנו עוד ועוד מים עד שהתמלא המיכל ויכולנו להשתמש שוב בשפריצר להנאתנו.

זו דוגמא מצויינת נוספך לאופן בו אנחנו מנסים כמחנכות ומחנכים להפוך סיטואציות מאתגרות לכלים ללמידה וצמיחה משותפת של הקבוצה. אנחנו גאים מאוד בדרך בה הילדים מתפתחים ולומדים לחלוק ולשתף ברצונות ובצרכים שלהם.


מוזיקה ללב היא חודרת

השבוע נהננו מהפלייליסט של מסיבת הסיום שכלל את השירים האהובים מהשנה שלנו יחד. קצת ביטלס, בוב מארלי, כוורת ועוד. ההתעוררות היתה מלווה באנרגיות וריקודים!


הודעות חשובות

# לא לשכוח סדינים ובקבוקים מלאים

# תמונה מהסופ"ש מוזמנים לשלוח לאדריאן עד 8:00


סופ"ש נעים,

רעות,אדריאן ותמר



בוגרים ב'- הלו יעקב


ביחד עד הסוף

השבועות מתקצרים והאווירה בגן שונה ומיוחדת… משהו בין הדחקה כוללת לבין ריח של חופש באוויר.

הימים קלילים אנו מתמקדים בפעילויות קבוצתיות והמון חיבוקים וקישקושים.

לקראת השנה הבאה תטיילו באזור הגנים החדשים תכירו את הסביבה אולי יש גינת משחקים ממש מגניבה וקרובה…

האם אתם כבר יודעים על שילובים עם שכנים, חברים מקבוצת תקווה התחילו במפגשים עזרו לילדכם/ן להתחיל את השנה כמה שיותר בטוחים כי עם ידע מגיע ביטחון (:


תקשורת - משחק חדש!

טלפון שבור .... ניסיתי ואני מודה שלא באמת האמנתי שהמשחק יעבור.... וכמובן עם קבוצה כמו הלו יעקב עבד ועבד טוב!

התחלנו במעגל חברים, בחרתי מילה .

תנחשו איזו? היפופוטם!

ביקשתי מהחברימות להעביר רק בסוד- בלחישה באוזן.

והכי חשוב להעביר את המילה איך ששומעים אותה ולא משנה מה המילה.

מדהים איך לפי המבט בעיניים אפשר לדעת מתי המילה שלנו הלכה לאיבוד ואיך לעזאזל היא הפכה למשפט ארוך בסוף הסיבוב.

כשסיפרנו באיזו מילה התחלנו הילדימות התפקעו מצחוק מה קרה למילה בדרך מה השתבש שם.


לכובע שלי

שיח לא מתוכנן על אנשים עם מוגבלויות כמו אילמים וחרשים הוביל אותנו למחשבה על שפה בלי מילים. שפת הסימנים.

איזה סימנים אנו עושים וכולם מבינים?

מנגבים את המצח עם היד- חם לי ... מנפנפים בכף היד- שלום.

תנועות מעגליות בבטן מסמנות לי שאני רעבה ושתי אצבעות מהסנטר החוצה זה תודה.

חשבנו על דרך לתרגל מילים מבלי לומר אותן ,

הילדימות ניסו להעביר לנו פעולות שהם עושים מבלי לדבר לא קל בכלל אבל אפשרי.

שרנו את השיר לכובע שלי שלוש פינות ובכל פעם הורדנו מילה אחת היה כל כך מצחיק ומבלבל והכי חשוב למדנו שיש עוד דרכים לתקשר .

פנטומימה מאוד עיניינה את הילדימות לכן נמצא לזה מקום בשבועיים הקרובים.


סרטון

לאחר דרישות רבות הקרנתי לילדימות את הסירטון במפגש .

ההתרגשות היתה עצומה בפעם הראשונה והשנייה כשנרגעו גם שמו לב איך הסרטון שלנו בנוי, זה סדר היום שלנו!

הם היו גאים בחבריהם כשסידרו את ארוחת הבוקר או כשהובילו במשחק הם שמחו לראות את היום שלנו ודייקו מקומות שלא צולמו… ארוחת צהריים, זמן שינה…. והאיסוף הביתה.

דיברנו על התחושה שלכם ההורים זה בטח מדהים לקבל הצצה להבין עד כמה באמת הילדימות הם חלק מסדר היום העצמאות שאנו מדברים עליה במהלך השנה הביטוי שלה ביום שלנו.


שיעור ביטבוקס

כפינוק לשישי, הזמנו את אמיר להעביר לנו שיעור ביטבוקס.

נתחיל מכך שעוד בזמן פעילות חצר הילדימות היו בהתרגשות וביקשו מאמיר צלילי כלי נגינה שונים.

כשנכנסנו למפגש הפעילות האמיתית הגיעה .

הילדימות שאלו אם יש לו כלי נגינה בבטן (:

אמיר הסביר מהיכן מגיע הקול ואיך משתמשים באיברי הפה כדי להפיק צלילים מיוחדים.

כמה חשובות הריאות המכילות את האוויר ושצלילים יכולים לצאת גם מהאף!

אמיר הפיק צלילים והילדים ניחשו איזה כלי נגינה או תחבורה עשה.

לאחר מכן הילדימות הוזמנו להתנסות בעצמם בהתחלה מאוד התייבשו אך עם הזמן השתחררו וניסו.

ערכנו משחקי קצב, תנועות וגילינו שכל קול היוצא מגופינו יכול להפוך למנגינה.

הפוגה קסומה ליום שישי נתראה שוב עם אמיר (:


בחצר- הימים חמים ומשחקי המים משתדרגים ...

אנו ממלאים ומרוקנים כלים יוצרים מגדלים רעועים עם כלי כיבול גדול בתחתית וממלאים עד שהוא מוצף …

מגלים את יתרונות המשפכים הכלים המחוררים צינורות וקוביות המכילות המון מים.

הכנו עמדה לשטיפת מכוניות והעבודה לא מפסיקה כי אחרי עבודה קשה בארגז החול שטיפה טובה היא הכרחית.

והשבוע הגיעו בקבוקים קטנים וגדולים מפלסטיק לשולחן המים שלנו לאחד מהם היה חור. נחמד למלא כך את הכלי .... נחמד לטפטף אחד על השני.

הגדלנו זאת ואת הבקבוקים חוררנו בתחתית בזהירות עם מספרים, חיברנו בעזרת חוטים למקום גבוה הכנסנו פנימה את הצינור על הזרם הכי חלש ו....... מקלחת!

התחלנו להשתעשע מתחת למים, מילינו כלים ויצאנו לשפשף משחקים מלוכלכים קירות ואת הג׳ימבורי כמה כייף לנקות כשיש מים זורמים וקרירים.

את מקלחת המים הגבלנו לכמה דקות בכל זאת מים זורמים אנו לא מבזבזים.


סוף עידן הסיפריה

השבוע - ביום חמישי הקרוב נערוך בפעם האחרונה טקס החלפת ספרים, אז אל תשכחו תיקים כדי שכולם יהיו חלק!

אנו נסגור את הספרייה יחד נמיין לספרים שצריך לתקן לנקות או להחליף, נארגן מדפים נמוכים לספרים קשיחים וגבוהים לספרים עדינים… נאתחל את הספרייה לקראת השנה החדשה.

חשוב שהילדימות יהיו חלק מהטקסים האלו ז דרך נהדרת להפרד להיות חלק מההכנות לסגור מעגל עם טקסים מסויימים ולתת עצות לשיפור הרי הילדימות יודעים טוב יותר מכולנו מה עבד ומה פחות.


קלבת שבת

השבוע הזמנו את קבוצת תקווה לפעילות משותפת …..

צעדנו יחד עם השיר - על האדמה מוסיקה אורגנית.

רקדנו לצלילי נטע, אריק רינשטיין , ולבקשת קבוצת תקווה גם סטפן נכנס לרשימת ההשמעה.

לבסוף בחרנו יחד משחקי ריצפה וגילינו כמה זה מרענן לשתף פעולה יחדיו.


הודעות ועדכונים

# יום א׳ בנוהל סדינים רעננים ובקבוקי מים מלאים.

# בגדי החלפה בתיקים ותיקי בד מלוכלכים.

# תמונות סופ״ש עם הסבר קצרצר גם סירטונים מתקבלים.


שבוע מלא בקסם

אורטל ודור.