שלום לכולם,

בשכבת הבוגרים נפרדנו בצער ממדבריות הקרח אחרי שבועיים מהנים, אבל אנו מצפים כבר להגיע לתחנה הבאה במסע שלנו מסביב לעולם, למדבר החם; שכבת הצעירים מעמיקה יותר ויותר בים, והשבוע תצא לשיט ותצלול גם קצת פנימה. אבל רגע לפני כל זה, כמה הודעות קצרות:

- ימי הולדת בגן: אם יום ההולדת של ילד/תכם מתקרב ואתם רוצים לדעת מה לעשות - פשוט תאמו עם המנהיגות (אורטל, מיכל וחולוד) לפחות שבוע מראש, והן יעבירו לכם את כל המידע הנחוץ.

- שקיות לבגדי החלפה: הקיץ כבר בשיאו, חם, ואנחנו מתרעננים דרך משחקי מים. הילדימות נרטבים ומתלכלכים ואנחנו מחליפים בגדים. נשמח אם תקפידו להשאיר שקית בתיק לבגדים מלוכלכים - הרבה יותר נעים לקבל אותם בשקית.

שיהיה שבוע נפלא!

אחינועם וכל צוות גן ילדי הטבע הדמוקרטי

שכבת הצעירים

את המסע שלנו אל מעמקי הים המשכנו השבוע בחוף: כרגיל, ארזנו תיק, נמרחנו בקרם הגנה, דאגנו לשתות הרבה מים, ויצאנו אל החוף ואל המון החול הנמצא בו. בשבוע הבא ניכנס שוב פנימה, אבל הפעם בעזרת כלי שיט שונים ומגוונים: מגלשן, דרך קנו ועד לספינות גדולות וצוללות!

אבל קודם כל, כמה הודעות:

- מחר יום ראשון, כרגיל, לא לשכוח בקבוקים נקיים ומלאים, וגם סדינים טריים. מי שמעוניינים לקבל גם את השמיכות לכביסה ביום חמישי, פשוט כיתבו לנו על כך בבוקר יום חמישי, ונגלגל לכם אותן בתוך הסדינים.

- לצורך פעילות השבוע נשמח לקבל מכם 1-2 גלילי נייר טואלט.

- שמנו לב שחלק מכם טרם הביאו מגבונים לחודש יולי – מזכירות כי הפחתנו את הכמות לחבילה אחת בלבד של מגבונים, אבל מבקשות להביאה אם טרם הבאתם.

“

"כמה חול יש בחוף? המון

מה אפשר לבנות בחול? ארמון

ומי יגור בו? אני!"

(פרפר נחמד)

השבוע ארזנו את התיק שלנו ונסענו לחוף הים. מצאנו שם המון חול, וגם קצת צדפים, ואבנים ושאר אוצרות! איך הגענו לחוף? נסענו על כנפי הדמיון.

מסע בדמיון הוא כלי נפלא שאנו משתמשות בו מדי בוקר. זוהי הדרך שלנו להכיר את הנושא השבועי, לחדד את הדמיון אצל הילדימות וליצור עולמות מופלאים. הילדימות מתחברים ומעמיקים בעצמם את השיח והתנועה. ההנחיה מאפשרת להם לדמיין את הפעולות, להקשיב לעצמם ולחבריהם, ולהציע כיוונים אפשריים משלהם.

אז איך אנחנו עושים זאת?

כמו בכל טיול, הפעולה הראשונה היא אריזת התיק שלנו. לקחנו כובע, נמרחנו בקרם הגנה (חלק מהילדימות נכנסו עמוק למשחק התפקידים ואמרו "לא בא לי!"), ארזנו מים קרירים ונעימים לשתייה, וחשבנו אילו פירות ניקח איתנו: אשכולית? לא! זה שייך לחורף! תותים? כבר קשה למצוא! הילדימות הציעו אבטיחים, מלונים, וענבים! השבוע ארזנו גם דלי וכף, כדי שיהיה לנו כיף לשחק בחול הרב שבחוף הים.

כשהגענו לחוף הים גילינו כמה רצועת החוף גדולה: יש המווון חול. את הנעליים חלצנו בהתרגשות והתחלנו לצעוד ולחוש את החול בין בהונות הרגליים. הוא נעים..... עד שהוא לוהט. התרוצצנו ממקום למקום - כמה חם! טוב שהגענו למי הים הנושקים לחוף, כך נוכל לצנן את הרגליים!

בחרנו מקום מושלם. פתחנו שימשייה וישר התחלנו לבנות ארמונות, להכין עוגות ולחפור בורות.. הילדימות הביאו מים בדלי ושמו לב שלא נשפך להם בדרך.

שיחקנו ושיחקנו, קצת נשנשנו, עד שהתעייפנו. רגע לפני שעזבנו, קפצנו קצת בין הגלים הגבוהים השפרצנו וצחקנו. השמש מתחילה לשקוע ואנחנו אורזים ... כמה חול! הוא נדבק לכל מקום! מה עושים?!

מתנערים היטב!

“

"אתמול, אתמול,

שיחקתי בחול,

בניתי מגדל וארמון גדול.

הכנתי עוגות ממש משגעות

וכשסיימתי הייתי צריך להתנקות.

אז נעמדתי זקוף,

ניערתי את הגוף,

וקראתי בקול:

חול, תיפול תיפול!

חול, תיפול!

חול תיפול תיפול עידית סולקין

אוצרות בחול - פעילות מיון ושיח

בארגז החול שבחצר שלנו הטמנו אוצרות מהים ועוד מיני דברים שונים ומשונים. הילדימות השתמשו בכפות הידיים, במסננות ובכלי קיבול לאיתור ואיסוף האוצרות. מצאנו בהתרגשות צדפים גדולים וקטנים, וניסינו לשים סוגים שונים ליד האוזן, ולראות אם אנחנו שומעים גלים, ולפעמים גם אוניה (כמו ים / יהונתן גפן). שמנו לב שיש צדפים סגורים שנראים קצת כמו הבית של החילזון, והם עושים צליל, ואילו הפתוחים דוממים.

אבל לא רק צדפים, אבנים יפות וקונכיות מצאנו, אלא גם פקקים, שקיות וחתיכות פלסטיק. מיינו יחד ותהינו מה שייך לים ומה לא. שאלנו: מהיכן הגיעה האשפה? בני/ות האדם בחרו לזרוק לים את הליכלוך שלהם. האם אנו זורקים לים אשפה? מה אפשר לעשות עם פקק שלא צריך? זורקים לפח! ואם אין פח? שומרים בתיק עד שמוצאים אחד.

מה האשפה הזו יכולה לגרום לחיות הים? הם חושבים שזה מזון הם אוכלים אותו נפצעים וחולים מאוד. וגם לנו בני האדם, לא נעים למצוא זבל ואשפה על החוף!

החלטנו לבצע ניקוי חופים משלנו ויצרנו שתי ערמות: אחת של אשפה השנייה אוצרות מהים .את האוצרות החזרנו לים ולחול והבטחנו שנפגש שוב בביקור הבא. למה אנחנו לא לוקחים איתנו אוצרות מהים? אנחנו לא רוצים להרוס את החופים שלנו, לקלקל לחיות הים את הסביבה שלהן, וחוץ מזה, אם ניקח את אוצרות הים, חברים אחרים שיבקרו בים לא יוכלו ליהנות מהם! לכן, נפרדנו מהאוצרות לשלום, עד לפגישה שלנו איתם למחרת!

חוצבים בחימר

חימר הוא אחד מהחומרים האהובים בשכבה הצעירה: הילדימות אוהבים את הכבדות, את המרקם הסלחני והנמרח. הוא קשה, מכיל ומקבל. כשמוסיפים לחימר קצת מים הוא חלקלק ודביק. אבל כשמניחים אותו בשמש הוא מתייבש ומתקשה.

השבוע הילדימות קיבלו את החימר כגוש אבן יבש וקשה. התבוננו בגושים, והילדימות תהו מה עושים עם זה...

הוספנו פטישונים ומערוכים וסיימנו בשיח על בטיחות. לקח לילדימות רגע להבין שהדרישה שלנו מהם היא לשבור ולנפץ ... כשהבינו החגיגה התחילה. חצבנו בחימר – גילינו שזו עבודה מאוד קשה ומדוייקת! אחרי שהתמדנו ודפקנו הרבה על גושי החימר שלנו, גילינו שהם מכילים הפתעה חבויה - חיות האחווה של השכבה: סוריקטה, פיל, קואלה או קיפוד. ההתרגשות היתה בשיאה .

להמשך הפעילות השתמשנו במערוכים - מעכנו את החימר עד שהפך לגרגירי חול קטנים קטנים .את שאריות החימר הגדולות והקטנות העברנו לפעילות טרקטורים ומשאיות בחצר, שהסיעו את הגושים ממקום למקום, עד שנוצרה לנו "מחצבה" בחצר.

הפינה הכחולה

בתקופה זו של השנה אנו מנסות לחזק את יכולות הכרת האחר, ההקשבה והסבלנות .מעגלי החברימות שאנו מתרגלים בשבועות האחרונים נוצרו בעיקר לתת מקום לשיח המכיל בתוכו חיזוק יכולת התבטאות מול חברימות וחיזוק יכולה המתנה, הקשבה וסבלנות. הדרך לשם מלווה בהבטחה שלנו שלכולם יהיה את הזמן לשתף. הביטחון הזה יעזור לילדימות להמתין.

איך אנו עושות זאת? מעגלי שיח בקבוצות קטנות כדי שלא נגרום לתיסכול בהמתנה ארוכה מידי. ושיח לפי סדר קבוע - אחד אחרי השני. כך הילדימות יצליחו לנהל לעצמם את הזמן: הם ידעו מתי יגיע תורם והחשש שההזדמנות לשתף תפוספס פוחת.

הפינה הצהובה

אנחנו הולכים וגדלים, ועם הזמן לומדים לשים לב יותר ויותר לילדימות האחרים הסובבים אותנו. כך הילדימות מאוד אוהבים לתת ידיים ולרקוד במעגל, להתחבר לרכבת, או לחבק זו את זה. אבל מה עושים שלא תמיד כולם רוצים? בשבועות האחרונים התחלנו להתמקד במה נעים ומה פחות נעים לחברימות שלי. האם הוא רוצה עכשיו חיבוק? ואולי החיבוק שלי חזק מדי? האם הצורה שבה אני אוחזת את ידה של החברה נעימה, או מכאיבה? איך ניסע ברכבת אבל בלי שאף אחד ייפול? האם אני זזה מהר מדי? ומה יקרה אם אעצור פתאום? כך, בשאלות אלה, הילדימות לומדים להקשיב ולשים לב ליתר החברימות. אנחנו מנסים להיות יותר קשובים לאחרים ולדאוג להם.

מאחלות שבוע פורה ונעים,

צוות שכבת הצעירים: אלינור, ימית, אורטל ומיכל

שכבת הבוגרים

שבוע קוטבי וקריר נוסף עבר על שכבת הבוגרים שלנו, ממש כאן בלב הקיץ. השבוע נגענו באורח החיים של מי שמתגוררים במדינות הקפואות: איך הם מתחממים? מה הם לובשים? איפה הם גרים? הכנו לעצמנו איגלו אישי מגבס, אכלנו קרחונים בחצר כדי להתקרר, צבענו בלבן, הכנו שלג ושיחקנו בו, ודאגנו לדוג דגים כדי שיהיה לנו גם מה לאכול. סיימנו את שבוע הקוטב שלנו בשיח קצת ביקורתי יותר: למה הקרחונים נמסים, ומה קורה לחיות שהקרח הוא הבית שלהן?

בצער רב נפרדנו מהקוטב, אבל אנחנו כבר מתרגשים מהתחנה הבאה אליה נתעופף בכדור הפורח שלנו: המדבר החם והיבש!

לפני שנתעמק, כמה הודעות:

- ימי הולדת: אנחנו בחודש האחרון לשנה וילדי וילדות הקיץ חוגגים. השבוע כמה הורים שאלו איך סוגרים ימי הולדת, אז תזכורת קצרה:

ימי ההולדת בגן מתקיימים בשכבת הבוגרים ביום קבוע -יום שני. כדי לתת לכל ילד וילדה את המקום המיוחד שלו\ה וכדי לווסת את עומס החגיגות בקבוצות, איננו קובעים יותר מ-2 ימי הולדת בשבוע. יש לשלוח הודעה לחולוד לפחות שבוע מראש והיא תתאם איתכם תאריך (זה לרוב לא תאריך הלידה) ותשלח לכם מסמך ובו כל הפרטים על מה צריך להביא ואיך נראית החגיגה. אנחנו מקפידים כמה שאפשר לצלם ולשלוח לכם מהיום החגיגי.

- לצורך פעילות מדברית, נשמח לקבל חול צבעוני, אם יש למישהו בבית!

ועכשיו בחזרה לקוטב!

לבן לבן ועוד לבן

איזה צבע יש לשלג? ואיזה צבע יש לקרח? איזה צבע יש לאיגלו? ואיזה צבע יש לדובי הקוטב? הכל לבן! איך נרגיש אם נסתכל מסביבנו ונראה רק לבן, לבן בוהק?

לקחנו נייר לבן, לקחנו חומרים לבנים, לקחנו דבק לבן ויצרנו לעצמנו חלקה באנטרקטיקה. הדבקנו המון סוגי חומרים ומרקמים בצבע לבן - חלקם ספוגיים, חלקם רכים, חלקם קשיחים, אבל כולם לבנים. כבר התבלבלנו מרוב הלבן בעיניים, אבל זה נתן לנו פתח לכיוונים יצירתיים חדשים!

בנוסף לכל הלבן הזה הכנו שלג ביתי. איך עושים זאת? מערבבים עמילן תירס (קורנפלור) עם קצף גילוח, מכניסים לשקית אטומה ומקפיאים - ויוצא שלג לבן לתפארת. החברימות ממש נהנו להרגיש את מגע השלג הקר בידיים, גלגלו אותו לצורת כדור שלג, ערמו אותו אחד על השני והיה כיף לראות איך הם מגיבים לחומר ובוחנים מה אפשר לעשות בו.

איגלו אישי

איך האנשים שגרים באזור הארקטי ישנים? מה הוא הבית שלהם? איך הם מתחממים? דיברנו על האיגלו: ממה הוא בנוי? מקרח ושלג! האנשים החיים בצפון המושלג בקנדה ובאלסקה לא משתמשים בבטון, לא בדבק ולא בחומרי הבנייה שאנחנו מכירים - הם בונים מלבנים של קרח המודבקות בשלג דחוס. הסתכלנו על צורת האיגלו: כיפה עגלגלה, שתורמת אף היא לדחיסה של הקרח, ומעניקה למבנה יציבות. אפילו שהקרח והשלג קרים, כשהם יוצרים כיפה כזו דחוסה וסגורה, הם מצליחים לשמור על החום בפנים, וכך שומרים על הדיירים שלהם מפני הקור בחוץ.

דיברנו על זה שבכל בית שם יש פתח איוורור, שנותן לחום ולאוויר להתחלף, ולעתים גם ארובה. למה הארובה? בתוך הבית מדליקים אש כדי לחמם את הבית ואת האש מדליקים בקמין ואז העשן עולה לתוך הארובה. הארובה משחררת את העשן החוצה, כדי שלא יצטבר בתוך הבית – זה ממש לא נעים, וגם לא בריא!

יצרנו גם אנחנו מבנים בצורה הכיפתית של האיגלו: לקחנו רצועות גבס, קערה, שמן, ואבקת גבס. את הקערה שימנו טוב טוב שהגבס לא ידבק אליה, את אבקת הגבס ערבבנו עם מים עד שנהייתה לנו עיסה מלכלכת וכיפית! את רצועות הגבס טבלנו בעיסה והדבקנו על הקערה ההפוכה - עד שיצא לנו מבנה איגלו לבן בצורת כיפה. במהלך הפעילות צפו שאלות, כמה רצועות אני צריך? האם שמתי מספיק מעיסת הגבס? החברימות עזרו אחד לשני וענו על השאלות אחת של השניה.

החיים בארצות הקרות

ניסינו לדמיין איך זה לגור בארץ נורא קרה: לא נוכל ללבוש שמלות קיציות, הים קר ולא נעים. ומה כן אפשר לעשות?

תכננו לצאת למסע באנטרקטיקה: דבר ראשון בדקנו האם אנחנו לבושים בהתאם? לאאאא! מיד הצטיידנו בגטקס, מכנס מחמם, חולצה ארוכה, מעיל פרוותי, כובע גרב, צעיף וכפפות. הרגשנו קצת מסורבלים, וכך יצאנו למסע בכדור פורח עד שהגענו לאנטרקטיקה.

אחר כך, ניסינו לחשוב איך אנשים מגיעים ממקום למקום בכל מדבריות הקרח האלה: אין כבישים ואין מסלולים. דיברנו על עזרת החיות לבני האדם: אנשים מתניידים שם במזחלות שהחיות גוררות על השלג. ואפשר גם לעשות סקי.

למה הקרח באנטרקטיקה נמס?

בשבועיים האחרונים דיברנו רבות על קרח וקרחונים, על האנשים ובעלי החיים שמתגוררים בהם, ואף כיצד הם נמסים בחום. השיח הזה הוביל אותנו גם לשיח ביקורתי יותר: למה הקרחונים בקוטב נמסים? ומה קורה לחיות שהקרח הוא הבית שלהן כשהוא נמס?

המטרה שלנו לעודד אצל הילדימות שיח ביקורתי. לרוב בגילאים הרכים מייצרים תמונה אוטומטית ומנותקת מהמציאות לילדימות, ואנחנו מאמינים כי הגישה הזו מטמיעה גישה פסיבית במקום גישה אקטיבית ששואלת שאלות ומטילה ספק.

דיברנו על מפעלים מזהמים, אחד הילדימות סיפר לנו שראה את הארובות בחיפה, ועוד אחד אמר שאלו חומרים מזהמים. המון פסולת נזרקת בכדור הארץ ומגיעה לים, וגם חיות הים שלנו בסכנה. אז עלתה השאלה, איך אנחנו יכולים כאן בישראל לשמור על החיות שם באנטקטיקה או בכלל בעולם?

הקרחונים נמסים כי אנחנו צורכים המון חומרים במפעלים מזהמים, וכך הקרינה עולה והקרחונים נמסים. המפעלים מייצרים המון דברים – מצעצועים ועד חשמל שעושה לנו אור ומזגן בבית. חשבנו יחד, האם אנחנו צריכים את כל המשחקים שלנו, או שאחנו יכולים להסתפק בקצת פחות? היה מרגש לראות איך הילדימות פתאום מבינים כמה אחריות יש לנו בני האדם על הסביבה ובאיזה אופן אנחנו משפיעים עליה.

בהמשך, קראנו את הספר "למה לנח אין מנוח" (גיל קופטש) שמספר על היחס של בני האדם לבעלי החיים ולכדור הארץ.

בברכת שבוע טוב וסביבתי,

צוות שכבת הבוגרים: חולוד, תמר, זיו וטניה