הי לכולם!
ואו, קצת קשה להאמין שהשנה הזו הסתיימה.
לא נחזור שוב על "השנה ההזויה הזו" או "שנה כל כך מורכבת" - המציאות המורכבת הזו הפכה לשגרה שלנו.
אני רוצה דווקא להתייחס לנקודת ציון אחרת בהזדמנות זאת: השנה הגן שלנו סיים עשור של פעילות. לאורך השנים תמיד שאפנו להתקדם ולהיות ראש החץ בתחום החינוך - להביא את הטופ של החינוך לגיל הרך ולהיות פורצי דרך בתחומנו.
בהקשר הזה, הקשיים והאתגרים שפגשנו השנה הובילו אותנו לבחון הזדמנויות מעניינוות ולהתבונן על עצמנו לעומק. בסופו של דבר, עם כל הקושי, יצאו הרבה מאוד דברים טובים מהשנה הזו:
הקשרים בינינו, הגן, להורים, קיבלו זוית חדשה, ולמדנו להכיר בצורה עמוקה יותר את הקשיים של כל הצדדים. במקביל, גילינו שהצוות שלנו מסוגל להתמודד עם כל סיטאציה, מוכן ורתום לכל אתגר, גם ברגע כל כך קשה של פרידה משתי רכזות שכבה ביום אחד. אבל יותר מכל נזכרנו מה המנוע לכל העשייה שלנו: הילדימות, הלא הם היצורים המופלאים בעולם, שהוכיחו לנו ששום קורונה בעולם לא תגרום להם להפסיק לצחוק.
נפרדנו אתמול משכבת הבוגרים וגם מכמה צעירים בדמעות, אבל אנחנו רוצים להזכיר שמהגן שלנו אף פעם לא נפרדים, תמיד תהיו חלק מה-DNA שלנו!
יותר מכולם אני רוצה להודות באופן אישי לצוות שלנו:
שירז, ויקה, אורטל, מיכל, אלינור, ימית, חולוד, תמר, זיו, טניה, נטע וגבי.
על הגמישות שלכן, היכולת להתאים לכל סיטואציה, על הרצינות, ההתדמה והמושקעות המטורפת – תודה!
לחן קורן וחן באוזה שמחזיקות כל אחת עמדה שתומכת בפעילות הגן ומאפשרת לו לזרום בכזה דיוק.
ויותר מכולם, לאיש אחד שאתם פוגשים לפעמים בבוקר ובסוף היום, אבל אף אחד לא באמת יודע כמה התפקיד שלו חשוב: צחי. בשקט ובלי שיראו בנית מערך מטורף של מאחורי הקלעים, הבאת איתך חדשנות ומקצועיות שהשפיעה בצורה דרמטית על העבודה וההתנהלות בגן. אתה מקור השראה לצוות ולילדימות. תודה על פרץ התקווה והגאווה שאתה מביא איתך בכל יום מחדש!
ותודה אחרונה לכם ההורים, שהסכמתם לתת בנו את אמונכם המלא, שאיפשרת לנו להוביל את הדרך החינוכית, שנתתם לנו את התחושה שיש לנו חופש מקצועי. לעולם נעריך את זה!
חופשה נעימה לגורים שחוזרים,
ונשיקות וחיבוקים לבוגרים שלנו.
חיבוקים רחוקים,
אחינועם
שכבת הצעירים
השבוע וחצי האחרונים בגננו עברו עלינו בניחותא – מסיבת הסיום המהנה כבר מאחורינו, ולכולנו – לילדימות ולמחנכות – נותר בעיקר ליהנות מהימים האחרונים של השנה. אנחנו, המחנכות, הבטנו קצת לאחור, וראינו איזו דרך ארוכה עשינו השנה. פתאום שמנו לב שאנחנו צריכות לעבוד הרבה פחות קשה בחצר! הילדימות כבר מוצאים לעצמם פתרונות, עוזרים אחד לשני, מנחמים חברימות שקיבלו מכה או נעלבו, מסדרים אחריהם את החצר.
חלק מהם היו ממש תינוקות בתחילת השנה, אבל עכשיו כולם יושבים בכיף לארוחת בוקר, קצת מפטפטים תוך כדי, מחכים שהחברימות יסיימו ואז מפנים צלחות, כבר יודעים להתבונן בראי ולנקות טוב טוב את הפנים, לנער את הלכלוך מהבגדים ולצעוד למפגש. ואפרופו מפגש – רובם כבר יכולים בכיף להעביר לכם מפגש – תבקשו מהם! מצרפים לכם פלייליסט שירי מפגש של הצהובים ושל הכחולים.
כשחזרנו מהקורונה, גילינו שגם אם האנשים אותם אנשים (כמעט – ויקה שלנו יצאה לחופשת לידה), הגן נראה קצת אחרת ומתנהל קצת אחרת. הילדימות הסתגלו לשינויים במהרה ובצורה מפעימה. הרגשנו שהם יוצרים חברויות חדשות ולומדים להיות קשובים זה לזו. הם החלו לשחק משחקי חברה, להפעיל אחת את השני, לעזור ולטפל. ואולי הכי חשוב, הם כבר מתחילים לזהות רגשות של אחרים ושל עצמם ולתמלל זאת כך שגם אחרים יבינו.
מציעות לכם להתבונן בהם בשבועות הקרובים בהם תבלו יחדיו הרבה שוב, ולראות איזו עוד קפיצה הם עשו!
אנחנו כבר מתרגשות לקראת השנה הבאה, ומצפות לדברים הבאים שבהם הם יפעימו אותנו, אבל רגע לפני, ניפרד ממי שעוזבות אותנו השנה: להתראות לעמית, אמי, עומרי רגב, אלה מזרחי ועמליה! זכינו כולנו לבלות אתכן את השנה! מאחלות לכם המון הנאה גם בגנים הבאים! נתגעגע ממש!
לכל היתר – נתגעגע אליכם בשבועות הקרובים, אבל ממש בקרוב ניפגש שוב לשנה החדשה!
עד אז, משאירות אתכם עם כמה פעילויות שפשוט וקל לעשות גם בבית, והילדימות מכירים ואוהבים.
דיג דגים
המשחק האהוב מפרוייקט הים שלנו הוא מה שבחרנו להעניק לכל ילד כמתנת סוף השנה מהגן. בערכת הדיג תמצאו: משטח ים, 2 חכות מגנטיות ושלל דגים צבעוניים. איך משחקים? תבקשו מהילדימות להראות לכם!
(ובכל זאת הוראות קצרות למי שצריכים: פירשו את משטח הים על הרצפה, ופזרו עליו את הדגים. תנו לילד/ה חכה חת, וקחו אחת לעצמכם/לחבר/ה/אח/ות). כל אחד מנסה לדוג כמה שיותר דגים ולהניחם בצד).
גואש קפוא
איזה כיף לצבוע במכחולים קפואים באמצע הקיץ! הילדימות ממש אוהבים לצבוע, אבל הם במיוחד נהנו מהצביעה המיוחדת הזו: ב"קרטיב"! אז איך מכינים מכחול קפוא?
לוקחים כוס חד-פעמית קטנה, ושופכים לתוכה מגוון צבעי גואש. אפשר לבחור אותם יחד עם הילדימות. כדאי לפחות 3 צבעים שונים, ואפשר גם יותר. מבלי לערבב, תוקעים פנימה מקל ארטיק, ומכניסים למקפיא לפחות ללילה. למחרת, אפשר להוציא את ה"קרטיב", ויחד עם הילדימות, להוריד או לקרוע את הכוס. פורשים דף גדול (עדיף A3), ונותנים לילד/ה לצבוע. האם ה"קרטיב" שלנו צובע בצבע אחד, או בהרבה? אילו צבעים נוצרים לנו?
ביצי קרח
זוהי פעילות שמרכזת את הילדימות לפרק זמן לא קצר. אפשר להכין אותה עם הילדימות בשני שלבים:
שלב א'
לוקחים כמה בלונים ריקים, וממלאים אותם בחפצים קטנים – אלו יכולים להיות "אוצרות מהטבע" שאספתם יחדיו, כמו עלים קטנים או בלוטים; או חלקי משחק שניתנים להקפאה או חומרי יצירה, דוגמת פונפונים, גפרורים צבעוניים וכו'. לאחר מכן, ממלאים את הבלונים במים, קושרים היטב ומכניסים למקפיא, לפחות ללילה שלם.
שלב ב'
במגש או כלי קיבול קטן אחר, מניחים צלוחים קטנה עם מלח וכפית, וכוסית עם מים. מוציאים בלון אחד מהמקפיא, חותכים אותו ומוציאים את "הביצה" שנוצרה. את הביצה מניחים אף היא במגש.
מה עושים?
הילדימות יכולים לפזר את המלח, ולטפטף מעט מים מעל ביצי הקרח. אפשר להסתכל יחד עימם ולראות כיצד נוצרות תעלות בקרח, שהולכות ומתרחבות, ולאט לאט, אפשר לחצוב בקרח מספיק כדי לחלץ את האוצרות שלכודים בפנים!
שירי מפגש ומשחק אהובים:
בברכת קיץ נעים ומהנה, ניפגש ב-1 בספטמבר!
צוות שכבת הצעירים: אורטל, מיכל, אלינור, ימית וגבי
שכבת הבוגרים
ילדימות אהובים ויקרים שלנו, איך אפשר לסכם שנתיים, ועוד כשהזמן טס כל כך מהר ומוזר לחשוב שבכלל שנתיים (ואצל חלק מכם יותר) כבר עברו. הגעתם אלינו ממש תינוקות, חלקכם לא ידעו ללכת וחלקכם בקושי דיברו, והיום אנחנו כבר בקושי מצליחים להשחיל מילה בשיח הפורה שלכם, הבוגרים המדהימים שלנו.
בתור צעירים בגן, הילדימות חקרו כמעט את הכל! למדנו מה זה גן בעצם, הכרנו את סדר היום ולאט לאט תפסנו ביטחון. כשאנחנו יודעים איך נראה סדר היום שלנו, יש לנו תחושת שליטה ואנחנו יכולים לקבל החלטות מבוססות ידע. כמונו גם הילדימות – ההיכרות הזו איפשרה לילדימות לחקור את העצמאות שלהם. מה זאת עצמאות? לבחור את הלבוש שלי היום, לבחור איך אני רוצה להיפרד, לבחור איפה אני פותחת את הבוקר שלי, האם אני מעדיף לפתוח את הבוקר שלי בחצר? או בפנים בכיתה. באיזה חומרים אני אוהב לגעת ובאיזה פחות? איך אפשר להתגבר על התחושה? איך אני מאתגרת את עצמי לנסות כל יום משהו חדש?
למדנו לטעום את המאכלים ולזהות מה אנחנו כן אוהבים ומה לא: אולי עם קצת שמן זית? אולי קצת לימון חמוץ? מה עם קצת פלפל? זעתר? בתוך לחם? בסוף הגענו לשלב בו אנו בוחרים מתוך מגש את הירקות שנרצה לאכול, איזו תוספת, והאם אני רוצה את התוספת מעל או בצד? אוכל מעורבב או מחולק? זה דבר לא מובן מאליו! העצמאות שלנו הלכה והתפתחה, רכשנו מיומנויות ופתרון בעיות שילוו אותנו גם בהמשך הדרך.
כמה מרגש היה לראות את הילדימות לוקחים את פרוייקט סוף השנה שלנו לידיים שלהם: יוזמים משחקים בחצר בהשראת הנושאים שהכרנו להם, מביאים בדים, מוצאים תחליפים ופתרונות לדברים שחסרים, ומפתחים את הנושא לסיטואציות משלהם. הילדימות שאלו המון שאלות, שיצרו שיח פורה ומעניין שנבע מהם - וזה מה שהפך את הפרוייקט לכה מוצלח ומעניין גם עבורנו המחנכות!
הדרך לעצמאות
עכשיו כשאנחנו בוגרים אנחנו מסוגלים כמעט לכל! תחושת המסוגלות שלנו מתפתחת מיום ליום, כל דבר חדש שניסינו (גם אם חששנו ממנו) בסוף הדרך היה להצלחה. למדנו לנסות שוב ושוב עד שנצליח במשימה שלנו. למדנו שגם לבקש עזרה זאת דרך להצליח, וצריך לדעת ממי אני מבקש ואיך אני מבקש, לשים לב האם מי שביקשתי ממנו עזרה שמע אותי או שהוא רחוק.
מנגד, למדנו גם לעזור לחברימות, ולהקשיב, ובכלל, הילדימות פיתחו המון אמפטיה זה לזו: מה אפשר לעשות אם חבר מקבל מכה? או נופל? או אם חטפו לחברה משחק והיא עצובה? למדנו לשאול אותם: איך אפשר לעזור לך? כשמפנים למישהו את השאלה, הופכים אותם לאקטיביים בסיטואציה, והבחירה בידיים שלהם. כך הם יכולים לבחור מה יעזור להם, והאם הם בכלל זקוקים לעזרה. בנוסף, עצם שאילת השאלה גורמת לנו לחשוב מה התשובה שלנו לשאלה זו, וללמוד במקביל להרגיע את עצמנו.
מה קורה אם חבר עשה לנו משהו לא נעים? איך נגיב? האם נגיב מכעס? החברימות הבוגרים שלנו כבר יודעים לקחת נשימה עמוקה, ולדבר אחד עם השני בשביל לפתור בעיות. למדנו המון סוגים של פתרונות לבעיות. החברימות אלופים במציאת פתרונות ! זאת מיומנות מאוד חשובה - לדעת להתאים את עצמך לסיטואציה ולנסות כמה סוגים של פתרונות. לשם כך נחוץ ארגז כלים מקיף לפתרון בעיות, שניסינו להקנות לפחות את חלקו לחברימות. לעתים, לילדימות פתרונות טובים ויצירתיים אף יותר ממה שאנו עצמנו חשבנו עליהם.
למדנו שאם נאמין בעצמנו, נצליח - גם אם הדרך ארוכה ומפותלת. ואנחנו מאמינים בכם, בוגרים שלנו, במעבר לגן החדש, שתדעו לנצל את הכלים הרבים שיש ברשותכם!
תהנו המון, ותמשיכו לצמוח בדרך המדהימה שלכם!
אוהבות, מחנכות שכבת הבוגרים: חולוד, תמר, זיו, טניה ונטע
ובנימה אישית:
כשהתחלתי את המסע שלי בגן ילדי הטבע התחלתי אותו אתכם ולמדתי להכיר אתכם. ממש כפי שאתם עברתם תקופת הסתגלות, גם אני הסתגלתי לגן. כל אחד מכם תרם להתפתחות האישית שלי בסמע המרגש הזה וככל שגדלתם אל מול עיני כך אני גדלתי אתכם. חוויתי איתכם כל שלב, ראיתי כל קפיצת גדילה, כל אבן דרך - וכל מילה חדשה שאמרתם עוררה בי רצון להמשיך איתכם את המסע המופלא הזה.
קיבלתי מכם כוחות ורצון - היה לי כיף לחשוב על היום שלי איתכם וההגעה לגן הייתה כל יום חוויה עבורי. תודה לכם על שנתיים נפלאות מלאות בחיבוקים, חיזוקים והמון אהבה!
מאחלת לכם לצלוח את הדרך החדשה ללא פחד וללא חששות ומאמינה שיש לכם את כל הכלים והמיומנויות הדרושים לכך.
אוהבת,
חולוד