שבת מנוחה,
- נשלח אליכם מייל עם פרטי רישום לשיחות הורים אישיות (:
- תודה לכל ההורים שהגיעו לפורום ביום שלישי. שמחנו לראות את הנוכחות והשיח האקטיבי שלכם.
- ביום שלישי הקרוב, 21.1.20, בשעה 19:30, יתקיים ערב חשיפה להורי שכבת הצעירים.
- אנחנו בשלבי גיוס צוות נוסף לגן, כך שבתקופה הקרובה תפגשו מחנכות בימי התנסות. חשוב לנו לשתף כי לוקח לנו זמן עד שאנחנו מגייסים באופן רשמי. ברגע שתתקבל החלטה סופית על שילוב בצוות, נשלח לכם מייל עם פרטי המחנכת. בנוסף, נדגיש כי בשלבים הראשונים המחנכות המתלמדות לא נמצאות לבד עם הילדימות ומוצמדות לתקופת חפיפה למחנכת מהצוות המוביל (אחי/ אורטל/ רכזות השכבה).
שבת שלום!
צוות גן ילדי הטבע הדמוקרטי
שכבת הצעירים
בשבועיים האחרונים חווינו את החורף במלוא הדרו.
הרוחות נשבו, הברקים הבריקו, הרעמים הרעימו, העננים האפורים הביאו איתם גשמים שהרטיבו את הכבישים, המדרכות והבתים.
“״הרוח, הרוח ניפח את כיסי, הרוח, הרוח, צבט את ריסי! אח, הרוח הזה - הרו - ח!״
אנחנו כמובן ניצלנו את ההזדמנות הזאת ללמידה גם גופנית, גם מוטורית וגם על הטבע.
למשל, למדנו על גופנו שבחורף נורא קר. העננים מסתירים את השמש שבדרך כלל מחממת אותנו, והגוף שלנו מתקרר. איך אנחנו יודעים שקר לנו?
לא נעים לנו, אנחנו נצמדים יותר אחת לשניה, מחפשים את קרני השמש. הנזלת יוצאת מהאף ולעיתים הגוף רועד.
איך נעזור לגוף להתחמם? נזיז אותו! נרוץ ונקפוץ! אפשר גם להתלבש בבגדים מחממים. כמה שכבות אנחנו לובשים כדי שיהיה לנו חם ונעים? מלא! חולצה דקה וארוכה, סוודר, גרביונים, מכנסיים , מעיל ואפילו מגפיים!
יצאנו למסע דימיוני ברוח הקרה, חיפשנו מקומות מחסה מפני הקור והרוח, התכסינו בבדים דקים ועבים…דיברנו על מה מחמם אותנו יותר ומה פחות.
ענן אחד שט לו בשמיים
גילינו שלעננים יש כמה צבעים וצורות… עננים לבנים מבשרים על יום נעים ויבש ועננים אפורים מסמנים לנו שהגשם יגיע לבקר היום.
במשך כמה ימים הגשם לא הפסיק לרדת, רעמים נשמעו כל הזמן. הרעם לפעמים קצת מפחיד - הוא מרעיש נורא חזק וזה לא תמיד נעים. אבל הרעם גם מאפשר לנו להתכונן לגשם העומד להגיע!
שאלנו את עצמנו למה הגשם טוב לנו, ומהיכן הוא מגיע?
לגשם יש הרבה תפקידים ממש חשובים: הוא מנקה את הכבישים, המדרכות והבתים. הוא משקה את העצים ומרווה את החיות, וגם לנו מעניק מקור מים. והוא גם מייצר שלוליות שכיף לקפץ בהן!
הכרנו את השיר של שגיב בר ״עננים״.
ספיגה, סחיטה והצטברות של מים
יצאנו לחיפושים אחר השלוליות בחצר. בדקנו היכן המים מצטברים והיכן הם נספגים: התבוננו ביוטה, בארגזים, בבריכת הכדורים ובסירה. למה הגשם נאסף דווקא שם? העברנו את המים למקומות טובים כמו אדניות הצמחים, הזקוקים למים כדי לצמוח. בדרך המים טיפטפו לנו והדשא נרטב. מדוע הדשא נשאר רטוב? הוא סופג את המים. גילינו גם שכשהאדמה לחה, גם בתי העץ הופכים להיות לחים! ישנם חומרים שסופגים וסופחים את המים וישנם כאלה שלא.
בקבוצה קטנה בכיתה העברנו את המים מכלי לכלי בעזרת ספוגים בגדלים שונים - קטן, בינוני וגדול. בכלי אחד ספגנו את המים ובכלי אחר סחטנו את המים. לחצנו חזק חזק עד שכל המים יצאו מהספוג. בספוגים הקטנים השתמשנו רק בקצות האצבעות ואילו בספוגים הגדולים יותר הרחבנו את השימוש לכל כף היד.
בואו לפרדס
הרגשנו איך הגשם הרטיב את האדמה, שהפכה מיד לבוצית. גילינו שהעצים ניזונים ממי הגשמים ומצמיחים פירות עסיסיים כשיש להם די מים. הפכנו את הכיתה שלנו לפרדס! טיילנו בין העצים וקטפנו פירות הדר: תפוזים, לימונים, ואשכוליות לרוב.
הפירות היו תלויים בגבהים שונים. עבדנו על מתיחת היד ופעולת המשיכה, שמרנו על שיווי משקל בזמן שעמדנו על קצות האצבעות וקטפנו את הפירות. המתנו בסבלנות לתורנו בקטיף, ועזרנו לחברים שקשה להם להגיע לפרי שהם רוצים.
אחרי שקטפנו את הפירות מהעצים חיפשנו במה הם דומים ובמה שונים . מיינו את הפירות לפי צבעים, צורות, וגדלים. התעמקנו בעיקר בגדלים ובמשקלים. את השיח על הגדלים שייכנו למשפחה שלנו. הפירות גדולים כמו ההורים שלנו וקטנים כמונו.
איך נדע אם כבד או קל לנו? ננסה להרים את הפירות מעל הראש. הקלמטינה קטנטנה - האם נצליח להרים אותה בשתי ידיים? כמובן! מה לגבי תפוז? והאשכולית היא כבדה או קלה? ראינו שככל שהפרי גדול יותר הוא כבד יותר וכך גם קשה יותר להרים אותו מעל הראש!
בהמשך גם קילפנו את האשכולית, התפוז והקלמטינה. ושמנו לב שישנם הבדלים בעובי הקליפה.
מה תפקידה של הקליפה? להגן ולשמור על הפירות. הפירות עטופים בשכבות. גם אנחנו לובשים כמה שכבות של בגדים. השכבות שומרות ומגינות עלינו מפני הקור כמו שהקליפות שומרות על הפירות.
לבסוף אמרנו תודה לגשם שמשקה את העצים ותודה לעצים הנותנים לנו במתנה את הפירות העסייסים שלהם, וכמובן טעמנו מגוון פירות הדר מדי יום. את הקליפות שמרנו לשימוש חוזר:
בהגשת החומרים הן שימשו אותנו לתירגול אחיזת הפינצטה שלנו וליצירת פסלים מקסימים. נעצנו בתוך הקליפות העבות והדקות גפרורים צבעוניים. הקליפות הפכו לסירות, ענני גשם, מגדלים ואפילו מיטות! את תוצרי הילדימות שרצו להשתתף באתגר הנעיצות שמרנו במגירות האישיות שלהם. מוזמנים לעבור ולקחת.
ולקינוח, הקמנו ביום שישי דוכן מיצים: אלה לולו ומיה, שתי נציגות משכבת הבוגרים, הגיעו במיוחד כדי לפנק אותנו בפירות הדר ולסחוט עבורנו מיץ הדרים טרי! את המיץ הסחוט הן מזגו לכוסות ומכרו לנו במחיר שווה לכל כיס.
הפינה של כוורת
החורף הביא איתו הזדמנות נהדרת לעבוד ולפתח כישורים העוזרים לנו לשמור על בריאות הגוף שלנו.
בשבועות האחרונים התחלנו לשים דגש על שני כישורים באופן מיוחד: הפשלת שרוולים וקינוחי אף.
למה חשוב לשמור על השרוולים שלנו בזמן שטיפת הידיים? אם לא נפשיל אותם השרוולים ירטבו, ואז יהיה לנו לא נעים ובעיקר קר מאוד בידיים, הגוף יתקרר ויצטנן.
הפשלת השרוולים הפכה למשחק - הרמנו את הידיים גבוה גבוה. יד אחת מושכת בשרוול מטה עד שרואים את המרפק! אחר כך הידיים מתחלפות!
קינוחי אף - דרך נוספת לשמור על הבריאות שלנו היא לנגב את הנזלת המצטברת לה מתחת לאף. השלב הראשוני היה בכלל לשים לב שיש לנו נזלת. אחרי שלמדנו לשים לב לזה בעצמנו, התחלנו לעבוד על קינוח אף עצמאי של הילדימות: לקחת נייר טישו, להשתמש באחיזת הפינצטה שתירגלנו, ולהוציא הרבה הרבה אוויר מאף. זו פעולה לא פשוטה כלל! לכן כל מפגש שלנו נפתח בנשיפות מהאף. שוב הנחנו אצבע תחת האף ונשפנו חזק עד שהרגשנו את הרוח יוצאת לנו מהאף!
שמחות לבשר שכעת הילדימות מקנחים את האף שלהם לגמרי לבד!
אנחנו שם רק לפינישים האחרונים :)
ממליצה מאוד גם לנסות בבית. לבחור מקום קבוע שבו ימצא הטישו ובכל פעם שהידלימות ירצו לקנח את האף תזמינו אותם לגשת לטישו ולקנח מול המראה - כדי שיראו מה הם עושים ואם נשאר להם עוד.
מה חסר בגננו הקט?
התחלנו לשחק במשחק חדש המפתח את הזיכרון. בהתאם לשבוע פירות ההדר סידרנו את הפירות בשורה. פירות ב-3 צבעים ו-3 סוגים. קלמטינה קטנטנה, לימון בינוני ואשכולית גדולה.
בכל פעם הזמנו חבר אחד שיחכה מחוץ לכיתה. בזמן הזה הסתרנו פרי אחד. הזמנו את החבר לשוב לכיתה ולנחש איזה פרי חסר?
המשחק מאתגר מאוד גם מבחינת החבר או החברה המנסים לנחש וגם מבחינת שאר החברים המשתדלים מאוד לא לגלות :)
יום הולדת חגיגה נחמדת!
חגיגה מיוחדת במינה היא חגיגה שבאה יחד! חגגנו לאמרי והילל יום הולדת ביחד! ולמה? כי אמרי והילל נולדו באותו היום! הם היו יחד בבטן של אמא שם הם גדלו וגדלו עד שנולדו ועכשיו הם חוגגים שנתיים!
החברים התרגשו במיוחד מדאבל יום ההולדת וכבר מהבוקר אפו להם עוגות בפינת המטבח הסוציודרמטית וקישטו את הכיתה בשלט צבעוני וגדול ושרשראות משולשים!
מזל טוב אהובים שלנו ותודה על העוגות הטעימות הפינוקים לארוחת הבוקר!
הפינה של אטרף
החורף מזמן לנו הזמנויות נהדרות ללמידה ופיתוח עצמאות. אם בתחילת השנה למדנו לחלוץ נעליים וסנדלים בעצמנו, כעת עומד בפנינו אתגר מסובך כפליים: לנעול אותן בחזרה. תרגול חליצת ונעילת הנעליים הפך לחלק בלתי נפרד מהיום שלנו.
ניסינו כמה דרכים לנעול נעליים, וגילינו שלחלק מהחברימות נוח יותר להיכנס לתוך הנעל בעמידה: אנחנו נעמדים ליד הקיר, מניחים את הנעל ליד הרגל, אוחזים בקיר בשביל היציבות, מרימים רגל באוויר ומכוונים אותה פנימה לתוך הנעל, ואז דורכים חזק! הופ! הרגל מחליקה פנימה! כל מה שנותר הוא להתכופף ולסגור את הסקוצ'ים
ממליצות לכם מאוד גם לנסות את זה בבית. בהזדמנות זו, מזכירות לכם לחשוב בבחירת נעליים לילדימות אילו נעליים יהיו להם נוחות לנעול בעצמם: סקוצ'ים, או רוכסנים? נמוכות או גבוהות? חשוב מאוד גם לשים לב להתאמת מידת הנעליים: נעליים קטנות מדי סתם לא נוחות, וגדולות מדי הרבה פעמים נופלות לילדימות תוך כדי תנועה.
פורטיסימו, פיאניסימו
משהו נוסף שהתחלנו להשתדל לשים לב אליו הוא הווליום – חזק או חלש? איך אנחנו מדברים? האם שומעים אותנו? האם המוסיקה שאנחנו שומעים נעימה לנו, או שהיא חזקה לנו? כשאנחנו מנסים ממש להקשיב למשהו חלש, זה לפעמים עוזר לנו להתרכז ולשים לב לפרטים! שמענו שירים מהירים וחזקים, וגם קצת יותר חלשים ורגועים, ודיברנו על התחושה שהם עושים לנו: מרדימה, מרקידה, מקפיצה, נעימה או משמחת. בהתחלה הצענו לילדימות רעיונות, אבל בהמשך, כבר היו להם תיאורים משלהם לשירים השונים.
יום הולדת הנה בא
בשבוע שעבר חגגנו יום הולדת לדניאל סופר שלנו! הילדים עדיין מתרגשים מכל יום הולדת שאנחנו חוגגים בגן, אבל עכשיו הם כבר רגילים לטקס, ומודיעים לנו בכל רגע מה הדבר הבא שצריך לקרות. דניאל פינק אותנו בארוחת בוקר, וחילק לנו פנקייקס טעימים כמו מלצר מדופלם, כשהוא עובר בין השולחנות ושם לב מי כבר קיבלו ומי טרם.
מזל-טוב לדניאל! המון תודה על הפינוק!
הודעות:
- מזכירות לכם את שעות קבלת הילדימות לגן: מ-7:30 עד 8:30. ב-8:30 השער נסגר ונפתח שוב למספר דק׳ בשעה 9:00 לטובת המאחרים. הזמנים האלה אינם שרירותיים, ונשאבים מסדר היום שלנו.
אז איך נראה הבוקר שלנו?
בשעה 7:30 הגן נפתח. עד השעה 8:20 אנחנו בפעילות פתוחה וזורמת של 360 בין החללים. בשעה 8:30 החברים כבר בפעילות מובנת של פתיחת יום והיא טקס החברותא. ובין 8:20 ל-8:30 אנחנו במעבר ואירגון ארוחת הבוקר. לכן אנחנו מבקשות מאלו המגיעים בטווח הזמן הזה להמתין בחצר לאחת מנשות הצוות. מטרתנו להכניס את הילדים שלכם בצורה נעימה ונינוחה לתוך סדר היום ולהתחיל את היום בגן בכיף.
החורף מביא איתו לא מעט רגישויות בעור. לכן נבקש מכל ההורים שילדיהם רגישים ונוטים לפתח תפרחת חיתולים להביא משחה. את המשחה אנחנו מעבירות לסלסלת החיתולים כדי שתהיה נגישה לנו במהלך כל היום.
פרידות בוקר- שמנו לב לאחרונה שילדי השכבה החלו לחקות את שכבת הבוגרים במהלך הפרידות בוקר ולדחוף את ההורים לעבודה. מודות שהילדימות הפתיעו אותנו בבשלות ובמוכנות שלהם בשלב זה של השנה ואנחנו זורמות איתם!
הפעולה עצמה היא משחקית. זו ההזדמנות שלהם להפוך את הפעולה המורכבת והמאתגרת רגשית של פרידה מההורים למשחק קליל ומצחיק! חיבוק ונשיקה שיהיה לנו לכל היום ו…הופ לדחוף או לשגר חזק חזק את אמא או אבא לעבודה! יש ההורים הרצים מהר מהר ויש ההולכים לאט לאט והילדימות שמחים ומחיוכים מוכנים להתחיל את יומם בגן. הדחיפה היא למעשה בעצם פעולה של שחרור. אחרי שאתם הולכים אנחנו מחזקות ומעצימות את התחושה ופחות מתעסקות במעשה עצמו.
- נוהל יום א׳ - סדינים רעננים ובקבוקי מים מלאים. לא לשכוח שקיות בד לבגדי החלפה.
שיהיה לנו שבוע מתקתק כמו פירות הדר!
ויקה, מיכל, טניה וימית.
שכבת הבוגרים
שבוע קריר מלא בעננים אפורים רעמים, ברקים ושיטפונות אפשר לנו לחקור לעומק את פלאי החורף ולתת מקום לשאלות מעניינות כמו מהיכן מגיע הגשם? מה קורה כשהגשם פוגש את המים ומי בכלל מכין אותנו לגשם שיגיע? הברקים והרעמים תפסו מקום של כבוד, הם לפעמים מפחידים אותנו אך יש להם תפקיד משמעותי, הם מכינים אותנו לקראת הגשם שיגיע. ממש כמו שהמחנכות מכינות אותנו לסידור החצר.
הגשם שמגיע גם לו יש תפקיד, הוא משקה את האדמה והים ובזכותו אנחנו יכולים ליהנות משלל פירות וירקות טעימים. חקרנו את כל היופי הנמצא מעל האדמה, הפרדס ופירותיו העסיסיים.
ורגע לפני, כמה הודעות ועדכונים
חפצים אישיים מהבית הם באחריות הילדימות: אנחנו לא יכולות לדאוג לשמור עליהם במהלך היום ולכן אם הם מביאים משחק מהבית ומתקשים לחלוק אותו בגן, הם שמים אותו במגירה או בתיק.
הודעות במהלך היום: מזכירה, אם יש עדכונים חשובים בנוגע לילדימות, עדכנו אותי ערב קודם או בבוקר (רצוי תמיד בהודעה ולא בעל-פה). במהלך היום עד שעות הצהריים אני לא זמינה להודעות וואטסאפ אלא אם כן מדובר במקרה דחוף.
נוהל יום א': סדינים (להשתדל קבועים ועם גומי, כדי שהילדימות עצמם לא יתקשו לסדרם) ובקבוקים מלאים.
השבוע חקרנו את כל מה שקורה מעל האדמה, בשמיים ובפרדס, השבוע נבדוק מה קורה מתחת לאדמה? לאן השורשים נכנסים? נפגוש את חיות החורף, נשאל מה הן עושות כשקר להן? נצא למסע אחרי השורשים (עדיין לא משפחתיים...), שורשי העצים והפירות והירקות שמזינים אותנו ואת בעלי החיים.
אך רגע לפני השבוע שלנו, נעצור כדי לשתף אתכם בתהליך משמעותי שאנחנו עוברים יחד עם הילדימות:
סדר היום בגן ממעוף הציפור
אם נעיר את הילדימות באמצע השינה ונשאל אותם שאלות כמו: איפה יושבים לחברותא, מתי אוכלים ארוחת בוקר, מה מיוחד בטקס מזרנים של יום ראשון או איפה צריך להניח את קערת הטחינה? - הם ידעו לענות יותר טוב מאתנו. הסוגיה שמעניינת אותנו כרגע בגן, היא איך דווקא בתוך סדר היום הכל כך ברור וידוע, ההרגלים והוודאות, נוכל לייצר מצב בו החברים פועלים ממקום של דיאלוג עצמי והקשבה לצרכים שלנו. נשמע מפוצץ? זה הרבה יותר פשוט ממה שאנחנו חושבים. דווקא כשיש בסיס טוב וההרגלים קבועים, אנחנו לא חוששים לנוע או לשנות מדי פעם את המסלול, כי אנחנו יודעים שזה לא יערער את עולמנו. זו התפיסה שאנחנו מנסים להעביר כרגע לילדימות בגן. איך למשל?
סלט חברים- מעבר לסוגיה החברתית, מדובר בשינוי מאוד ברור בסדר היום- אם אני נמצאת היום בסבב הראשון או בסבב השני יש לכך השפעה בשני מישורים: מתי אני אוכלת ארוחת בוקר ובאיזה חללים אני שוהה במהלך היום. האפשרות לשינוי המינורי הזה מאפשר לנו לקיים דיאלוג יום-יומי עם עצמנו סביב השאלה מה נכון וטוב לנו היום? אולי היום אני מאוד רעבה אז אבחר לעשות סלט חברים ולאכול בסבב הראשון. אולי היום מתאים לי יותר לשחק עם החברה מהקבוצה השנייה אז אבחר לעשות סלט חברים כדי להיות לצידה. אולי היום מתחשק לי להיות בפעילות בקבוצה קטנה במקום במפגש ארוך לכן אבחר לעשות סלט חברים . האופציה לסלט הפך בחודשים האחרונים לכלי שמאפשר לנו להזכיר לחברים שהם יכולים לשאול את עצמם את השאלות החשובות האלו.
אחים בוגרים- לאחרונה הבחנו בהתעניינות רבה יותר וברצון ליצירת קשרים בין חברים משכבת הבוגרים והצעירים. אנחנו מזמינים חברים שרוצים לקחת חלק בסדר היום של שכבת הצעירים ולעזור ב: ארוחות הבוקר, מזיגת ארוחת הצהריים, התארגנות לשינה או התארגנות בסוף היום. מעבר לעזרה האמיתית (בכל הכנות), תחושת ההעצמה והאחריות, אנחנו יוצרים לעצמנו כלי נוסף להתמודדות עם קושי, צורך או סערה רגשית שאני חווה היום. הילדימות לומדים שיש דרכים רבות לעזור לעצמנו, ואחת מהן היא דרך עזרה לאחרים.
חורף, הגשם מטפטף לי על העורף
פרשנו בכיתה דף גדול ושאלנו, איך נוצר הגשם?
ציירנו את תהליך יצירת הגשם דרך השמש, הים והעננים והקשבנו לשיר עננים של שגיב בר שעוזר לנו מאוד להבין את התהליך ואנחנו נהנים לרקוד ולשיר אותו.
דיברנו על אדים ונוזלים, מתי אנחנו פוגשים אותם ואיך הם נראים? כשאנחנו מתקלחים במים חמים אנחנו רואים אדים. כשאנחנו מוזגים מרק חם לתוך קערה אנחנו רואים את האדים.
עשינו ניסוי בעזרת קומקום עם מים רותחים וקערה, בדקנו מה קורה כשהיא פתוחה או מכוסה, מתי נראה עננים ומתי טיפות שנראות ממש כמו גשם.
קפצנו ושיחקנו בשלוליות דמיוניות ואמיתיות בחצר - איזה מזל שיש לנו מגפיים! קראנו את הסיפור הנפלא של מרים רות, "מגפיים".
בנוסף למגפיים ולמטרייה יש לנו עוד הרבה פריטי לבוש בחורף הקר. למדנו לספור את השכבות שלנו ולמיין אותן, דיברנו על גופייה, חולצה דקה, חולצה עבה ומעיל, חשבנו מה משותף ושונה בין כל השכבות האלה וגילינו שיש חומרים שהם סופגים מים ויש חומרים מבודדים. החולצות שלנו עשויות מכותנה שסופגת מים, בגלל זה חשוב להקפיד להפשיל שרוולים. הכרנו מושגים חדשים כמו ניילון וסיליקון מהם בין היתר עשויים המעיל והמגפיים עשויים המעיל והמגפיים.
עשינו ניסוי בעזרת טפטפות ומזרקים, בדקנו את ההבדל בין נייר סופג לנייר אלומיניום, איפה המים נספגו ומילאו את הכלי?
שירי חורף וגשם ששמענו השבוע
הפרדס שלנו
עכשיו כשאנחנו יודעים מאיפה הגיע הגשם, אנחנו שואלים לאן הוא מגיע ואת מי הוא פוגש? את הים והאדמה, את הפרדס הירוק.
דמיינו שאנחנו בפרדס מלא עצי פירות הדר ומרוב עצים לא רואים את השמיים. הכרנו את השיר קילפתי תפוז ודיברנו על סוגים שונים של פירות ממשפחת פרי הדר.
בהמשך מיינו וקילפנו לפי קשת של גוונים הכרנו את הירוק, הירקרק הצהוב והצהבהב, לפי גדלים קטן, בינוני וגדול ואפילו הפכנו את עצמנו למשקל אנושי שמשווה בין משקל הפירות.
החברים הופתעו לגלות שיש בתוך הפרי שקיקי מיץ שמשפריצים לנו בפה, וציינו שזה מזכיר "ממטרה" ו"שלולית".
שיחקנו עם פירות הדר את המשחק "מה חסר?" בו אנחנו מחביאים פרי אחד מתוך שורה ארוכה של פירות, מזמינים חבר לעצום עיניים ולגלות איזה פרי חסר? משחק נהדר לזיכרון שלנו.
לצלילי השיר שי מן הפרדס שרנו, רקדנו והתחממנו , עד שכמעט שכחנו שחורף, קר ויש לנו פה חבר מקורר... כדאי שנגיע לרופא בהקדם.
במרפאה שלנו מחלקים חיסונים בשפע
החורף מביא איתו גם תופעות פחות מופלאות כמו אפים מנוזלים וגרונות אדומים. לא סתם המשחק הסוציו-דרמתי של החברים היה מלווה בהמון אלמנטים מעולם הרפואה. ובמפגשים דיברנו על תפקידי הרופא, הציוד שהוא משתמש בו. העלינו שאלות כמו מדוע חשוב לשמור על הפרטיות שלנו בבדיקה אצל רופא , ולמה יש פרגוד בכיתה?
שאלנו האם כל אחד יכול לבדוק אותנו? לא, רק אמא, אבא, הרופא/ה או המחנכת. ואם משהו לא נעים לנו אנחנו צריכים להגיד.
השיח על רופאים, מרפאות ובדיקות מעורר אצל חלקנו חששות: במעגל החברים היו שאמרו שהם מפחדים מהקול של הרופא. חשבנו מה אפשר לעשות, אולי ננסה להצחיק את הרופא? החברים הציעו גם שניתן יד לאמא או אבא, ניקח בובה או בקבוק מים, נבקש מדבקה.
דיברנו על סוגי מחלות שאנחנו מכירים וכאלה שפחות, ולמדנו כמה דברים חשובים שיעזרו לנו לשמור על עצמנו והסביבה בריאים יותר. מה למשל? איך להשתעל לתוך המרפק שלנו ולא על החברים, איך נקנח את האף שלנו המלא בנזלת? פעולת נשיפה דרך האף היא מורכבת להסבר ולכן כל השבוע תרגלנו הפרחת בועות סבון (המוכרות לכולם) במקום דרך הפה, דרך האף. מוזמנים לנסות בבית.
שבוע של ויטמינים
אם כבר חורף, קר ויש פירות הדר, אז בואו נוציא מהלימון לימונדה ומהתפוזים ויטמין C.
הגענו למסקנה שהתור בבית מרקחת עדיין גדול עלינו, אז פתחנו בית מרקחת עצמאי שבו מחלקים ויטמינים בשפע והתורים קצרים ונעימים.
כל בוקר סחטנו במבואה מיץ תפוזים בריא וקראנו לו מיץ ויטמין C. על הירקות שלנו סחטנו בעצמנו לימון טרי שיוסיף טעם ריח ובריאות. בכיתה הכנו לימונים כבושים בצנצנת שגם הם הצטרפו לבופה והפכו למעדן בוקר.
בעקבות הספר "לימונדה" מאת עדי זליכוב- רלוי , סחטנו לימונים, הכנו שלט גדול והזמנו את כולם להינות ממיץ לימונדה טרי וטעים.
אפילו אל בקבוקי המים שלנו הגיעו לימונים חתוכים או תפוזים מתקתקים שהפכו את היום שלנו למרענן ובריא יותר.
את השבוע סיכמנו בחגיגה של ויטמינים ופירות הדר עם עוגת תפוזים, ושוק שלם של פירות הדר, אותם קילפנו ומיינו כל הבוקר בעבודת צוות.
לכל אחד היה תפקיד. מוכרים בדוכן הפומלה והאשכולית, מוכרים בדוכן הקלמנטינה והתפוז ומוכרים שיצאו למכור אצל הצעירים. שאר החברים היו הקונים הנרגשים ואיך שילמנו אתם בוודאי שואלים? עם הקליפות שאספנו כמובן.
ולקינוח (הפעם לא עוגת תפוזים) מיומנות חדשה: תפירה
השבוע התחלנו להכיר ולהיחשף למיומנות התפירה. לתפור לא לומדים בשבוע, זו למידה רבת שלבים. כמו כל כך תהליך אנחנו מתחילים בצעדים קטנים. המיומנות כוללת אחיזה, השחלה ונעיצה, על כל אחד מהם אנחנו עובדים בדרך שונה וממוקדת. כך למשל את פעולת ההשחלה תרגלנו השבוע בעזרת רשת עם חורים, חוט וגפרור מחובר בקצה. למדנו איך לאחוז ביד אחת את קצה החוט וביד השנייה למשוך מהצד השני. בהמשך השבוע כבר יכולנו לסמן על הרשת חורים מוגדרים בהם נרצה להשחיל את החוט. את פעולה הנעיצה תרגלנו בעזרת שימוש חוזר בקליפות פרי הדר. על שיפוד ארוך יצרנו לעצמנו מגדל קליפות שלימים הפך לעץ ריחני אותו החברים יכלו לקחת איתם.
אנחנו משלבים את פעולת האחיזה גם בסדר היום שלנו, לארוחת הבוקר הצטרפו חברים חדשים, המלקחיים. יש לנו מלקחיים לכל תוספת טעימה שתגיע. החברים שאלו אותנו השבוע למה יש סוגים שונים של מלקחיים. כמו שלנו יש תפקידים שונים ומשונים, כך גם למלקחיים יש תפקיד. אחד אחראי על המלפפונים החמוצים, אחד על הפשטידות ואחד על הסלטים. אנחנו משפרים בעזרתם את יכולת האחיזה והתפיסה ועל הדרך מעודדים את העצמאות והאחריות לכמות האוכל שמגיעה אלינו לצלחת.
"יש לי יום הולדת.."
נסיים באיחולים לשלושה חברים אהובים שחגגו יום הולדת בגן, תמרי, גור ויונתן.
אין כמו ימי הולדת בימים חורפיים וקרירים שמחממים לנו את הגוף ואת הלב.
מאחלים לכם: ברכות טובות", "תות ורוד ועוגה ורודה", "מברשת שיניים", "הרבה ריקודים ושירים" ואיך לא "עוגת גזר".
שיהיה שבוע קסום,
אלינור, חולוד, תמר ושירז