שבת שלום ואהבה
בלי ששמנו הלב השנה תכף נגמרת! בשבוע הבא נעדכן תאריכים למסיבות הסיום שלנו (מקיימים בימי שישי בבוקר/ צהרים)
הקיץ כבר ממש כאן וחם! הקפידו לשלוח בקבוקי שתיה שהילדים אוהבים, מותאמי גיל. בנוסף, מאוד מומלץ למרוח קרם הגנה בבוקר לילדים והילדות. למרות שמרבית החצר מוצלת, עדיין השארנו חנו קצת איזורים של אור.
יש לנו מחנכת מחליםה חדשה בגן- עינב, גם היא עם ראסטות, חברה משותפת, עם הרבה נסיון בגנים.
מזכירה שאנחנו בתקופה של גיוס צוות ולכן ישנם אנשים חדשים בגן. חשוב שתדעו, אנחנו מקפידות על תהליכ מיון מאוד רציני, אלו שהגיעו לימי נסיון בגן מגיעים אחרי תהליך ממושך ומוקפד. המתלמדים לא נשארים לבד עם הילדימות, ולא מחליפים להם חיתולים, במיוחד לא בתקופה הראשונה. אנחנו מאוד רגישות בעניין זה ובכל זאת כדי לגייס צוות חדש יש צורך לתת למתלמדים האלו גם מקום לתקשורת עם הילדים. סמכו עלינו בעניין זה אנחנו רוצות את הטוב ביותר לגן שלנו...
שבוע מתוק
אחי וכל צוות ילדי הטבע הדמוקרטי
אפרוחיה- נחמה
השבוע המשכנו להתמקד ביצירה ובהעמקת היכרות עם מרקמים מאתגרים. דרך המרקמים והאתגרים החדשים שמוצעים לצידם אנחנו עובדים על הויסות החושי ועל הבנת הגוף שלנו.
צבענו וציירנו בצבעי ידיים בחצר. קודם על דף, אחר כך יצאנו מגבולות הדף וצבענו את השולחן, איזה כיף! לא עצרנו שם והמשכנו לציור על גופינו. קרן שאלה מי יכול לצבוע את הבטן? והילדים נענו בסקרנות לאתגר. הרגשנו את המרקם החלקלק של הצבע על הבטן! ואז שאלנו: מי יכולה לצייר נקודה בקצה האף? חלק ציירו נקודה, חלק בחרו לצייר על הלחיים בכלל וחלק העדיפו להמנע (גם זה בסדר לפעמים).
ביום רביעי חיכתה לנו בחצר יצירה טעימה ומעניינת- ציור בעזרת סלק. התיישבנו סביב דפים צהבהבים ולקחנו מצלחת גדולה מקלות של סלק. שאלנו את הילדים למי יש רעיון? מה אפשר לעשות עם זה? כמה ילדות מיד התחילו לכרסם, גילינו בשמחה שזה סלק מתוק כמו שאנחנו מכירות מארוחת הבוקר. 'מה עוד אפשר לעשות?' שאלנו. מנור הציעה לצייר על הדף כמו עם טושים. רעיון נפלא! ומה עושים כשהצבע נחלש? מכרסמים, מלקקים ופתאום הטוש החדשני שלנו שוב מצייר!
האתגר הבא שלנו היה הכנת בצק וצביעה עם תבלינים. ישבנו יחד במעגל, בזקנו קמח לשתי קערות (בכדי שיותר ילדים יוכלו ללוש) הרגשנו את הקמח האבקתי בעזרת הידיים. הוספנו מלח וקצת מים, ערבבנו מעט. כל חבר וחברה הרגישו את התערובת, מי שרצה, עזר ללוש את הבצק עד שקיבלנו שני כדורי בצק גמישים ויפים. קרן הניחה במרכז שתי קעריות- אחת עם פפריקה אדומה והשנייה עם כורכום צהוב. כל אחד/ת קיבל/ה כדור בצק ובחרה אם לטבול בפפריקה. בכמון בשנים או כלל לא. לשנו ויצרנו בבצק הצבעוני.
אנחנו עובדות מתחילת השנה על יצירת סביבה חברית וסבלנית. השבוע חזרה אלינו הצלחת הוסטיבולרית. ישבנו סביבה כמה חברים בכל פעם ושרנו "אני מזמינה את מאור להכנס לתוך הצלחת" מאור התיישבה במרכז, אבל, מה עושים שאר החברים שרוצים גם הם להכנס לצלחת? החברים למדו שלסובב חברה זה גם משחק נחמד. דיברנו על כך שאנחנו רוצות להתחשב בחברים, לכן, אם חבר/ה מחכה למשחק, אני משתדלת לפנות מקום. מאור פינתה בשמחה מקום למיה, מיה בחרה להזמין גם את עומר ולחלוק את המרחב. שאר החברים סובבו אותם. למדנו לחכות לתורי בסבלנות, פעם אני מסתובבת ופעם מסובבת חבר.
בשביל ללמד את אותם הערכים אנחנו משחקות הרבה במסירות בכדור. פעם אני תופס, פעם אני מוסרת ופעם מחכה ברוגע לתורי. אם קשה לוותר על הכדור אנחנו שואלות אם נעים לחברים שמשחקים איתי? אם בכל זאת קשה לוותר אני מחפשת כדור חלופי בשבילי או בשביל החברים.
אחר הצהריים אנחנו משתדלות לצאת לחצר ולהנות מעוד קצת שמש ואויר פתוח. החצר תחומה בכדי להפריד בין ההורים, הסבים והבייביסיטריות שבאים והולכים, כך אנחנו יכולות לראות את כל הילדים. בחצר אנחנו ניגשים קודם כל (לפי בקשה של הילדים) לפינת החי, מברכים את שושי וחיים לשלום, בודקים אם יש להם מים ואוכל, מלטפים אם חיים מסכים לצאת והילדים נהנים מאוד להתבונן בחיים מסתובב בכלוב שלו.
אנחנו מוסיפות פעילות רגועה כמו שיוף קוביות עץ, הדבקות ועוד.
השבוע עבר וירוס לא נעים בכיתה, חיטאנו את כל המשחקים, הרהיטים ואת הרצפה, מקוות שזה מאחורינו. זה המקום להזכיר שהגן לא מתאים לילד חולה, יש המון גירויים, אור, תנועה, שינויים ומעברים שגם למבוגר חולה לא יהיו מתאימים. תפעילו שיקול דעת לגבי שליחת ילדים חולים לגן, גם בשנים הבאות.
הודעות:
מגבונים- הגיע חודש יוני!
סדינים נקיים ונעימים ושמיכות.
אם אתם מחליפים מוצץ, בקבוק, מחלקת מנות ואין על הציוד שם תיידעו את הצוות, אין לנו דרך אחרת לדעת ולפעמים מופיעים מוצצים לא זהות...
שבוע נעים
קרן, אלינור וטלי
צעירים א'- רוחל'ה
שבוע שטוף שמש לכולם!
השבוע זכינו למזג אוויר ממש מוצלח! בקרים ואחר צהריים נעימים, וצהריים חמים אבל לא מידי. אנחנו מנסים להנות כמה שיותר לפני שמתחילים לנזול בחצר. בעונה הזו השמש זורחת מוקדם ומתעוררת אפילו לפני שאנחנו קמים! אולי נראה לשמש איך אנחנו מתעוררים כל בוקר? לצלילי השיר "שיר בוקר" של שירה גפן והלחן הנפלא של ליאורה שלזינגר אנחנו מתארגנים לגן:
“"מתחת לשמיכה
מגיע סוף חלום
בלי ששמתי לב, התגנב היום.
קרן צהובה
פוקחת את עיני
איך תמיד השמש מתעוררת לפני?
בואי ואראה לך
שמש עגולה
איך אני בן רגע מתעוררת כמו גדולה"
איזה כיף לקום מוקדם בבוקר! אפשר לראות המון דברים מאוד מיוחדים מוקדם בבוקר. אפשר לראות את המאפיה פותחת את הדלת ומפיצה ריח של לחם, משאיות מוציאות מצרכים לחנויות מסביב, מעט אנשים מסתובבים ברחוב, אולי חלקם הולכים עם כלב, אולי חלקם עם עגלת תינוקות... השבוע סיפרנו לחברימות על משהו מאוד מיוחד שראינו בדרך לגן מוקדם בבוקר. ראינו איש עם ערימות גדולות של ספרים מחוץ לחנות שלו. שאלנו אותו "מה אתה עושה?" האיש ענה שהוא ממיין את הספרים שבחנות שלו. יש המון ספרים שמגיעים לחנות וצריך לסדר ולמיין אותם.וואו! אולי אפשר לעיין בספרים?
הנחנו על הרצפה כל מיני ספרים - חלקם עם כריכה ודפים קשים, חלקם עם דפים רגילים, והזמנו את החברימות לבחור ספר לעיין בו. ניסינו לדפדף בספרים ולהעביר כל פעם רק עמוד אחד שנוכל לראות את כל התמונות. חלק מהחברים החלו להקריא סיפורים מהזיכרון, חלק הראו לחברימות לידם את התמונות בספר שהם מחזיקים וחלק פשוט שקעו בספר שלהם. פתאום מצאנו ספר עם דף קרוע. אוי לא! מה נעשה? הספר נפצע צריך לתקן אותו! מיד קראנו לאמבולנס שיביא פלסטר לספר הפצוע: "ווי אווו וווי אווו ווווי אוווו" האמבולנס הגיע והביא לנו פלסטר משונה מאוד - דבק סלוטייפ. איך נתקן את הספר? ניקח קצת דבק סלוטייפ ונניח אותו בין החלקים הקרועים. עכשיו אפשר לעיין גם בספר הפצוע! הוא כבר לא פצוע בכלל! הוא מתוקן! איזה מזל!
מסכן הספר, למה הוא נפצע? אולי מישהו קרא בספר ולא שמר עליו? דרך על הספר בטעות או לא שמר על הדפים העדינים... אז איך בעצם שומרים על ספר?הראנו לחברימות איך אנחנו מעיינות בספר בעדינות ומעבירות דפים. הזמנו את אחד החברים שינסה לדפדף גם הוא. ספר עם דפים קשים קל יותר לדפדוף מעמודים רגילים ולקח לנו זמן להצליח להבין מאיפה אפשר להחזיק בעמוד כדי לדפדף בלי לקמט את הדף. צריך גם לשים לב לא לדרוך על ספר שמונח על הרצפה. יצרנו מסלול של ספרים על הרצפה. איך נעבור מצד אחד של המסלול לצד השני מבלי לדרוך על הספרים? נפסק רגליים, נרחיב את הפיסוק עוד קצת, ועכשיו נצעד ברגליים מפוסקות מבלי לדרוך על הספרים! זה קצת קשה ללכת בפיסוק רחב. צריך ללכת יותר לאט כדי לא לאבד את המשקל כשמרימים את הרגל.
אחר כך בנינו מסלול אחר בוא הנחנו ספרים על הרצפה כמו פרמידה. איך נעבור את המסלול הפעם? אולי נעבור מעל הספר? צריך להרים את הרגל גבוה גבוה ולדלג מעל הספר. ואז מעל עוד אחד ועוד אחד. ממש כמו מעל משוכות. חלק מהברימות הפתיעו אותנו וחשבו לעבור את הספרים לא בדילוג אלא בפיסוק הרגליים כמו שעשינו במסלול הקודם. גם השיטה הזו מצליחה! איזה רעיון נהדר!
ביום אחר סיפרנו לחברימות ששוב ראינו את חנות הספרים בדרך לגן. הפעם מצאנו מחוץ לחנות ספר ממש גדול. מעניין איזה סיפור יש בתוכו! פתחנו את הספר אבל לא היה כתוב שם כלום! רק דף ריק. אולי אנחנו נכתוב סיפור יחד? הבאנו לכיתה בובה, קוף ופרה. הזמנו את החברים לבחור, מי יהיה הגיבור של הסיפור שלנו. בחרנו בבובה. אוי הבובה צריכה ללכת לעבודה. ביקשנו מהחברימות לבחור מה הבובה תיקח איתה לעבודה. אולי כובע? אולי טלפון? אולי ארנק? בחרנו בארנק. נהדר! אבל איך הבובה תגיע לעבודה? הבאנו מטוס מכונית ורכבת והחבירמות בחרו ברכבת. איזה יופי! עכשיו הבובה יכולה להגיע לעבודה! הבובה לקחה את הארנק ויצאה לעבודה ברכבת. הגענו לעבודה! בעבודה צריך לבנות בית. עם מה נבנה אותו? עם פטיש מסור או מקדחה? בחרנו במסור והבובה התחילה לעבוד. כמה קשה היא עבדה. היא ממש נהייתה רעבה. מה היא תאכל? גזר לחם או חסה? בחרנו בחסה. איזו חסה נהדרת! ממש נפלאה! עכשיו הבובה יכולה ללכת לישון שנ"צ. סיפור נהדר! אולי נמציא עוד אחד? המצאנו סיפור עם קוף שהולך לעבודה עם טלפון ונוסע במכונית, בונה בית בעזרת פטיש ואוכל גזר לצהריים. סיפור נפלא!
עכשיו, אולי נספר סיפור מצחיק? בוקר אחד, קמה המקדחה. המקדחה היתה צריכה ללכת לעבודה אז היא לקחה איתה פרה, ונסעה לה על הלחם לעבודה. המקדחה הגיע לעבודה והיתה צריכה לבנות בית. אז היא לקחה כובע והתחילה לבנות. בצהריים המקדחה נהייתה רעבה אז היא אכלה מטוס והלכה לישון. הסוף! מה? איזה מן סיפור מצחיק זה! מה מקדחות קמות והולכות לעבודה? נוסעים על לחם? בונים בית עם כובע? אוכלים מטוסים? מה פתאום! שטויות שטויות! זה לא יכול להיות! חחחח כמה מצחיק!
החברימות ממש נהנו מהסיפור המצחיק שהמצאנו אז החלטנו להקירא להם מסיפור מצחיק אחר שאנחנו מכירות. "קיפודה עם מזוודה" מאת רינת הופר.
"קיפודה עם מזוודה
ממהרת לעבודה
מה היא לובשת?
מטפחת וורודה
פיל עם מעיל
עומד על דחליל
מה הוא עושה שם?
מנגן בחליל
קרנף על ענף
מנגב את האף
למי?
לג'ירף
תולעת עם מגבת
נוסעת על דלעת
לאן?
היא לא יודעת"
איזה סיפורים מצחיקים! מלאים בשטויות שלא יכולות להיות. הזמנו את החברים להתחפש לדמויות המצחיקות האלה. לבשנו מעיל והבאנו חליל, כך הפכנו לפיל. חבשנו מטפחת וורודה והחזקנו מזוודה כך שהפכנו לקיפודה. הבאנו ממחטות, וקינחנו את האף של בובת ג'ירף וכך הפכנו לקרנף. חבשנו מגבעת והחזקנו דלעת וכך הפכנו לתולעת! איזה כיף להתחפש. אחרי שסיימנו להתחפש סיפרנו לחברימות שלסיפור הזה יש גם שיר. שאלנו אותם אם הם רוצים לשמוע אותו. שמענו את השיר "קיפודה עם מזוודה" מתוך הדיסק ענן על מקל. ושמענו איך הסיפור שקראנו יחד הופך לשיר עם מנגינה. רקדנו לצלילי השיר יחד חברים מחופשים לדמויות הסיפור ונהננו מאוד.
בחברותא חזרנו לסיפור שלא שמענו זמן רב - "לבד על המרבד" מאת בריאן וילדסמית. כשהקראנו את הסיפור הזה בתחילת השנה החבירמות צפו איך המחשנו את הסיפור ואולי עזרו לנו להניח את ההמחשות על המרבד. עכשיו החברימות כבר מסוגלים להרבה יותר והם הפכו להיות השחקנים שממחיזים את הסיפור. כל פעם הזמנו חבר או חברה שיבואו להיות דמות מהסיפור וישבו על שטיח קטן. חתול, כלב, עז פרה או פיל. כשכולם כבר ישבו על השטיח באמת נהיה לנו צפוף. אז השחקן שהיה הפיל התרגז ואמר לכולם "פססססססססט!" והחברים האחרים ברחו מהם מהשטיח וחזרו לשבת ליד הקיר. מחיאות כפיים סוערות לכל השחקים! גם השיח בעבקות הסיפור שלנו הפך להרבה יותר משותף. שאלנו למה החתול התרגז והחברימות ענו "צפוף!" נכון היה לו צפוף. זה מאוד לא נעים. כשצפוף לנו. מה עוד לא נעים? "כשדוחפים" "כשחוטפים" אתם ממש צודקים. אם עושים לנו משהו לא נעים, מה אפשר לעשות? "להגיד זה לא נעים לי" "להגיד מספיק" "די" נכון מאוד. מה כן יכול להיות נעים לחברים? אולי ליטוף? "חיבוקים" "נשיקות" זה באמת נשמע נעים מאוד!
למרות שהשבוע עסקנו הרבה בספרים וסיפורים ספרים הם לא משהו חדש לנו. אנחנו קוראים סיפור באופן קבוע כמעט כל יום לפני שנת הצהריים. עם הזמן שעבר כבר קראנו המון ספרים יחד\
מעשה בחמישה בלונים מאת מרים רות
הלו מי מדבר מאת דתיה בן דור
מר טיגריס מתפרע מאת פיטר בראון
שאול החתול - אני אוהב לצעוד בנעליים לבנות מאת אריק ליטוין
שאול החתול וארבעה כפתורים מגניבים מאת ג'ימס דין ואריק ליטוין
דני לא אוהב מברשת שיניים מאת זחרה היקס
קרמר החתול אוהב לישון מאת מאיר שליו
פעם היה ילד שלא רצה לישון לבדו מאת מירה מאיר
כל שבוע אנחנו מנסים לקרוא לפחות ספר אחד חדש שלא קראנו קודם. זה אחד הזמנים האהובים עלי עם הילדימות כשכולם יושבים או שוכבים במזרונים ומקשיבים יחד לסיפור לפני השינה, בקו התפר הקסום שבין עירנות שמחה להירדמות רגועה.
את סוף היום שלנו השבוע בלינו עם החברים בקבוצת ציונה. כולנו יושבים יחד בכיתה ומחלקים מים לכולם. אחר כך אנחנו מחלקים לכולם כריך או פרי. אנחנו מחכים שכולם יקבלו כריך ורק אז אומרים בתאבון ומתחילים לאכול. לחברימות עוד קצת קשה להתאפק שכולם יקבלו כריך במיוחד שיש כל כך הרבה חברימות שצריך לחכות להם אבל אנחנו מקפידות להזכיר להם להמתין לכולם כדי שנוכל להגיד ביחד בתיאבון. בזמן שכולם אוכלים אנחנו משחקים משחקים קטנים. אנחנו משחקים למשל את משחק הטלפון:
"הי שירז!"
-מי קורא לי בשמי?
"הי שירז!"
-זה קולה של אימי
"רוצים אותך בטלפון!"
-אם זה לא רותם, זה לא בא בחשבון!
החברימות ממש נהנים לראות את הגננות שרות את שיר המשחק. אנחנו רואים איך החברימות בקבוצה של ציונה משתתפים במשחק וגם אנחנו רוצים להשתתף. אנחנו טופחים על הברכיים יחד עם הגננות, ולפעמים אפילו שרים יחד עם הגננות או שקוראים אפילו לנו בטלפון.
משחק אחר שחיקנו הוא "גמד אחד ביער". אנחנו מזמינים חבר או חברה אחד שיצא מהכיתה ויהיה גמד, ואז מחביאים חבר אחר מתחת לשמיכה. אחרי שהחבר מכוסה מזמינים בחזרה את הגמד ושרים יחד:
"גמד אחד ביער
לא נע ולא זע
והוא חובש מצנפת
מצנפת וגלימה
מי זה הגמד הזה שלבוש כל כך יפה?"
אז החבר מנסה לנחש מי נמצא מתחת לשמיכה. אם צריך עזרה מבקשים מהגמד שהתחבא להוציא רגל או יד. החברימות ממש נהנים מהמשחק הזה למרות שקשה להם להישאר מתחת לשמיכה שיגלו מי הם, הם כבר רוצים לצאת החוצה שיכולו לצחוק עם כל שאר החברימות.
כמו שאחינועם עדכנה בקבוצה, הדרי שלנו איבדה חברה קרובה בנסיבות טרגיות. אנחנו נותנים לה את הזמן להתאבל בדרכה ושולחים לה המון חיבוקים ונשיקות. אנחנו בטוחות שתשמח לקבל חיזוקים גם מכם.
בימים הקרובים ענתי אחראית על הקבוצה ואפשר לתקשר איתה כרגיך, בקבוצ תהיה תמר/ שחר אותן הילדימות כבר מכירים היטב.
הודעות ותזכורות:
*מגבונים לחודש יוני! חודש חדש. ילדי תחתונים שתי חבילות וחברים עם חיתולים ארבע
*לא לשכוח סדינים!
*בקבוקים מלאים!
נשיקות וחיבוקים
ענת, הדר תמר שחר
צעירים ב - יעקב
בעקבות שבוע הספר פגשנו השבוע ספרים מפחידים ,ספרים מצחיקים וספרים שמסבירים לנו דברים חשובים כמו לצחצח שיניים .
אבל לפני כן … בוקר וקופסת ההפתעות מה המתין בתוכה?… ספרים שונים ומשונים .
הוצאנו אחד…
זיהינו שהדף הראשון והאחרון עבים ובאמצע המון דפים דקיקים.
לדפים העבים קוראים כריכה.
יש כריכה קידמית שהיא מקדימה וכריכה אחורית שכמובן מאחורה ותפקידה העיקרי של הכריכה היא לשמור ולהגן על הדפים העדינים.
מה עוד הכריכה מספרת לנו… שמנו לב שיש ציור ואותיות המתחברות למילים.
מה אומר הציור …?….. התבוננו בכריכה של דני לא אוהב מברשת שיניים יש ילד ומברשת שיניים בצד … על מה מספר הספר ?… על ילד ומברשת שיניים … לפי התמונה הילד רוצה לצחצח שיניים או לא?..
לא! יש לו פרצוף עצוב או כועס.
את האותיות והמילים קראנו והבנו שהציור תואם את שם הספר וכשקראנו לא הופתענו בכלל שדני לא אוהב לצחצח.
דני לא אוהב מברשת שיניים - זרחה היקס
האיורים בספר מקסימים במיוחד כל מברשות השיניים הצבעוניות שדני ניסה – כחולה וירוקה, עם נקודות ועם פסים, מברשת של אמא ומברשת של אבא, מברשת ארנב ומברשת טלפון.
דני לא מצחצח שיניים כי יש לו דברים רבים לעשות כמו גלישה במגלשה, משחק בכדור, הפרחת בועות סבון, העפת עפיפון, בניית ארמונות בחול.
יום אחד נשרה לדני השן וזו היתה תפנית בעלילה כי במקום שפיית השיניים תקח את השן ותשאיר הפתעה היא השאירה פתק די משעשע -
"פויה, השן שלך מלוכלכת! נסה את מברשת הקסמים שלי”.
ומכאן עלילה שלמה בה מברשת הקסמים עושה המון דברים בנוסף לציחצוח שיניים.
גם כאן שאלנו מה אפשר לעשות עם מברשת שיניים ישנה .. האם נזרוק לפח או ש…. נשתמש בה במקום מכחול לגואש לנקות אזורים קטנטנים ואפילו להבריש את שיער הבובה .. שימוש חוזר צירוף מילים שיחזרו על עצמם בתקופה הקרובה.
ספר מפחיד, התבוננו בכריכה וראינו אבא וילדה לא ממש פחדנו מהדמויות הן נראו חמודים וחביבים(:
טרופותי הבת -ג׳וליה דונלדסון
"הוא ענק, הוא חזק, הוא שרירי ומגודל,וזנב הקשקשים שלו ארוך ומפותל.עיניו הנוראות בוערות כלהבות,וקצות שפמו הנוראי חדים כחרבות".כך מתאר טרופותי לבתו הקטנה את העכבר הגדול והנורא. אבל בליל חורף סוער נעלמת טרופותי הבת מהאזהרות של אביה ויוצאת לחפש את היצור המפחיד.הרי הוא לא באמת קיים ... ואולי כן?
דיברנו על ההחלטה של הילדה לא להקשיב לאבא שלה ולצאת כשמסוכן ואנו יודעים שלא עושים ככה.
ולבסוף ספר מצחיק (:
הלו מי מדבר - דתיה בן דור
מה צריך יותר מטלפון חיות ,חרוזים והכי חשוב ניחושים .
החברים אוחזים טלפון צמוד לאוזן ואומרים
הלו מי שם?
אי אה, אי אה....
שלום חמור מה עשית כל היום ?
שברתי צלחת , שרתי במקלחת ויש לי אורחת (:
ספר שלא נגמר אף פעם והילדים אוהבים אותו כי הם חלק מהשיח ,הניחושים ואוהבים לצחוק מהחרוזים .
ההתבוננו בעוד סוגי ספרים וראינו סר אחד שכולו דפים עבים למה ?…. החברים בהלו יעקב מיד אמרו שזה ספר של תינוקות למה שאלנו ?… כדי שהם לא יוכלו לקרוע… הזכרנו לחברים שתינוקות מאוד אוהבים להכניס דברים לפה ומה קורה אם מכניסים נייר לפה הוא נרטב ונקרע.
למדנו מילה חדשה לציורים - איורים וגילינו שמי שמציירת היא מאיירת ומי שכותב את הסיפור הוא הסופר .
אחרי כל סיפור אמרנו אהבנו או לא האם הייתי ממליצה לחבר לקרוא או שלא….
חזרנו על כללי הזהירות עם הספרים אנו לא דורכים, קורעים ובטח לא זורקים ספרים החברים סיכמו שהם יהיו השומרים וידאגו לכל ספר בגן הכנו ארגז מיוחד לספרים פצועים ועם הזמן נלמד איך לתקן אותם.
זו אחריות גדולה להשאיל ספרים מהגן והלו יעקב לגמרי מוכנים אליה
הלו יעקב כבר לגמרי יכולים לשחק משחקים ביחד כקבוצה.. השבוע שיחקנו תפוס את העכבר .
ישבנו במעגל
חבר/ה אחד נבחר להיות העכבר אנו בוחרים חפץ כלשהו שישמש כגבינה .
המשימה - לרוץ,לדלג,ללכת מסביב למעגל בזמן שהחברים שרים ..
עכבר עכבר הישמר פן החתול יבוא מהר .... מי נראה לכם החתולים במשחק שלנו ? החברים במעגל .
חבר/ה המגלה את הגבינה מאחורי גבו תפקידו לתפוס את העכבר ... אז קמים עם הגבינה ורצים ובזמן הזה החברים מעודדים ושרים
עכבר,עכבר רוץ רוץ רוץ
עכבר, עכבר נוס נוס .
מה העכבר צריך לעשות כדי לא להתפס ?
להגיע ולשבת במקום של החתול .
למדנו לעודד חברים , תירגלנו פעולה בשלבים קודם אני מסתובב סביב סביב ,בוחר היכן להחביא ומתכונן לרוץ מהר .
לא לכולם זה קל המשחק מהיר ואנו לומדים אותו בכייף גדול .
משחק בחברותא עם דור -
אם בשבועות הקודמים תירגלנו את הזיכרון שלנו במשחק זיכרון חפצים , אנו מעלימים חברים .
מי יודע איזה חבר חסר בכיתה ?
בוחרים חבר/ה אחד שיצא מהכיתה וימתין מבלי להציץ .
בזמן הזה אנו בוחרים את החבר/ה שיעלם .
בד גדול מכסה ומסתיר ... מי שם בפנים .
החבר/ה חוזר מי חסר?
מסתכלים סביב סביב אנו זוכרים מי ישב בין גיא להדר? .... אפשר רמז ... יד, רגל, שיער... מה תרצה לראות ?
יד או רגל לאט לאט עד שמנחשים (:
שבוע הספר מתקרב ובסופו אנו נחגוג במסיבת ספר כייפית במיוחד שבסופה נקבל את תיקי הספר הממוחזרים שלנו...אנו מדברים כל הזמן על הסביבה שלנו על עשן המדורות והשמיים שלנו על האשפה והדרכים לנייד חפצים שלא בשימוש הלאה במקום לפח אנו בתחילת הדרך לפרויקט השנתי שלנו שארחיב עליו בעידכון הבא.
השייח השבוע מתמקד בחיה קטנטנה שכל קבוצת הלו יעקב מאוד מוטרדים לגביה ... היתושה .
כולם מראים את עקיצות הקרב שלהם מספרים כמה זה מגרד חשפציממממץתךלחמחיימתמממנ זבנו על פיתרונות להקלה בגרד משחה או קצת מים קרים... אבל מה עושים כדי לא להעקץ בכללל ..
אפשר לשים מעל המיטה כילה -רשת צפופה כדי שהיתושות לא יכלו לעבור ... למרוח שמן שהיתושות לא אוהבות להריח ... או כמו שהילדים הציעו לתפוס אותם (:
הקשבנו לשיר היתוש- תנועחיה
“"יש יתוש בחדר ...
הוא יושב לי על הרגל
כיוונתי את היד וטראח ....
היתוש ברח אוי אוי אוי "
השבוע אחינועם פינקה אותנו בזמן איכות ועשתה הפעלה עם חוברות טבע ... בהתחלה החברים דיפדפו בחוברות מצאו דמויות מעניינות או חיות .. סיפרו ותיארו מה ראו ... לאחר מכן בחרו דף וקרעו אותו הם השתמשו באצבעות לקרוע לרצועות או חתיכות קטנות לא קל בכלל ... (כמובן שהפרדנו בין ספרים לחוברות או עיתונים שאותם כן אפשר לקרוע וספרים כמובן שאסור.)
את חתיכות הנייר החברים החליטו להניע בחלל בעזרת הידיים ? לא!
הרגליים ? לא! ...
בעזרת רוח, אוויר היוצא מגופנו מגיע לשפתיים המכוונות לחתיכת הנייר ... החברים על 6 או שכובים על הריצפה משתמשים בכל האוויר שבגופם הניירות מתנגשים מתבלבלים כמה כייף ומצחיק.
והלו יעקב המושלמים כשהפעילות הסתיימה ברגע אספו את כל הניירות חזרה למקום (:
תודה לאחי שלנו שאוהבת אותנו .
הודעות
יום ראשון בנוהל סדינים רעננים ובקבוקי מים מלאים .
הכינה נחמה בואו נצא מנקודת הנחה שהיא תמיד איתנו אז הקפידו על סירוק ראשים תכשירי מניעה ובכלל ריפרוף קל אולי תמצאו איזו ביצה .
מגבונים חודש יוני
תיקי בד בתיקים לכביסה מלוכלכת .
אם הילדים מגיעים עם חפצים מהבית האחריות שלכם לשים בתיק או במגירה לפני שאתם נפרדים... אם קיבלתם אוקי מאיתנו להשאיר את החפץ לילד/ה אנו נדאג להחזיר למקום.
כל הילדים שבתהליכי גמילה אני מבקשת מההורים לתת עוד כמה דקות ולגשת עם הילדים לשרותים לפני שנפרדים דרך מצויינת לחבר את התהליך בבית לגן .
ומזכירה שאף אחד לא מגיע עם תחתונים או נטול חיתול בלי תיאום איתי .
וכפי שכבר נאמר מאחינועם אנחנו בתקופה של גיוס צוות ולכן מתלמדות ומתלמדים מסתובבים בגן אימרו שלום והציגו את עצמכם לא קל להכנס למשפחה מגובשת כמו שלנו (:
שבוע מלא בקסם להלואים
אורטל ודור
בוגרים- ציונה
שבוע הספר בציונה, היה מעבר לכל הציפיות שלנו! כמו שהתחלנו לומר שבוע שעבר, מטרת שבוע הספר היא כמובן גם כדי להיחשף לעוד ספרים, סופרים ושלל נושאים שאנחנו לא מכירים, אך בעיקר כדי לטפח ערכים של חברות, רעות, כבוד לספרים שלנו ובעיקר אחד לשני.
כהרגלנו, פתחנו את השבוע בספרייה, בהחלפה מעט שונה מהרגיל...כל חבר שנכנס לספרייה התיישב ליד תיק הספר שלו, עיינו בספרים, סיפרנו חוויות על הקריאה מהם, וכשצלצל הפעמון, החלפנו את הספר עם החבר שיושב ליד. אנחנו בשלב שבו קשה לנו מאוד להיפרד מדברים שנמצאים אצלנו, גם אם זה מאוד סימבולי. עיינו מעט בספר שקיבלנו בהשאלה מהחבר שלידנו, עכשיו כשאנחנו יודעים שהחבר המליץ עליו, זה הופך את הספר להרבה יותר מעניין...הפעמון צלצל בשנית! אנחנו מחזירים את הספר לחבר המקורי שהשאיל לנו אותו! זה היה קצר ולא מפחיד כלל. כולם קיבלו חזרה את מבוקשם. ועכשיו אפשר להחזיר את כל הספרים לספרייה...לאחרונה החברים מביעים התעניינות רבה באותיות! אז כבר סיגלנו לעצמנו טקס קבוע, תוך כדי שאנחנו מחזירים את הספרים לספרייה, אנחנו מנסים לומר יחד את ההבהרה הראשונה של המילה בספר ומנחשים לאיזה מדף בספרייה הספר שייך.
כְּשֶׁסָּבְתָא מְסַפֶּרֶת לְנוֹרָה
שֶׁהִיא רָאֲתָה נָמֵר בַּחֲצַר בֵּיתָהּ,
נוֹרָה לֹא מַאֲמִינָה לָהּ. הִיא גְּדוֹלָה מִדַּי לְמִשְׂחָקִים
שְׁטוּתִיִּים כָּאֵלּוּ! וּבִכְלָל, כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁנְּמֵרִים חַיִּים בַּג’וּנְגֶל,
וְלֹא בֶּחָצֵר. לָכֵן הִיא בְּטוּחָה בְּוַדָּאוּת שֶׁאֵין שׁוּם מַצָּב,
בְּשׁוּם מִקְרֶה, בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, שֶׁיֵּשׁ בֶּחָצֵר נָמֵר.
ספר השבוע שלנו, נמר בחצר מאת ליזי סטיוארט, רלוונטי מאוד לחיינו...כבר מתחילת הסיפור ניתן היה לראות שהחברים מזדהים עם גרסתה של סבתא, כמובן שיש נמר בחצר...אחד המשחקים האהובים עלינו בחצר הוא להתרוצץ ולדמיין שיש מפלצת, אריה או נמר שמתחבאים, אולי בבית העץ, אולי בבריכת הכדורים...לכן היה נחמד מאוד לראות את האותנטיות של החברים כלפי עצמם גם בעת קריאת הסיפור. הסיפור לצערנו היה ארוך מדי, החברים כבר לא קטנים כל כך ומסוגלים לקרוא ספרים יותר ארוכים ומאתגרים, אך לצערנו זמן המפגש שלנו הסתיים ואנחנו צריכים לעצור. זה לא נעים ואפילו מעצבן, אבל כמו שרז אומר...מחר יום חדש! החברים מיוזמתם כבר הציעו שנשים את הטוש כסימנייה, שנדע איפה עצרנו. אבל.....הפתעה! סימנייה לציונה! שהיא רק שלנו! וכל מי שיראה אותה באחד הספרים בגן, ידע שזה הספר שלנו...איך הם ידעו? אולי זאת תהיה סימנייה של הסמל שלנו? האריה!!
שקט שיהיה...ששש...שששש....נם לו האריה!
ואני רועד, וממש דואג, כשמלך החיות שואג! וואה, וואה!
יש לו רעמה, זהובה- חומה.
ואני רועד, וממש דואג, כשמלך החיות שואג! וואה, וואה!
לא צריך לדאוג....אריה הסימנייה של ציונה בכלל לא מפחיד, הוא אריה דואג ואוהב...ששומר על הספרים שלנו. הנחנו את הסימנייה של האריה במקום בו עצרנו והיינו הרבה יותר רגועים.
את המפגשים השבוע סיימנו במעגל חיבוקים, כל חבר מעביר את החיבוק שלו הלאה לחבר אחר, עד שהחיבוק מגיע לחבר האחרון.
חיבוקים היו מוטיב חוזר השבוע בציונה, החברים הפגינו חיבה רבה אחד כלפי השני והמראות היו מלבבים...החלטנו לקחת את זה צעד קדימה ולפתוח דוכן בשבוע הספר, שאיתו משלמים בחיבוק!
מה זה דוכן כמו בשוק? מוכרים שם ירקות ופירות? אולי דוכן צעצועים? לא....זה דוכן ספרים! ממש כמו בשבוע הספר שבו פותחים ברחבי העיר המון דוכנים ומוכרים ספרים. הדוכן הזה היה ממש מיוחד...הוא הכיל מגוון של ספרים אהובים במיוחד, שהחברים הביאו מהבית! היה קצת קשה לראות את הספרים שלנו מונחים בדוכן רחוק מאיתנו...אל תדאגו חברים! הספרים שלנו לא לבד...יש להם חברים שנמצאים לידם ושומרים עליהם, בדיוק כמו שאנחנו בציונה שומרים אחד על השני...היה חשוב לנו לערוך תחילה סיור בדוכן ולבדוק ליד מי כל ספר יושב...הספר של בארי יושב ליד הספר של רומיצ, הספר של אריאל יושב ליד הספר של תום....כך עברנו על כל הספרים והיינו יותר רגועים.
הזמנו כמה חברים שיהיו המוכרים בדוכן. כל חבר בתורו ניגש לדוכן כדי לקנות ספר. ואיך משלמים? עם חיבוקים ונישוקים כמובן! אבינעם טען שלא ברור לו למה צריך לשלם על הספרים, אמא ואבא כבר קנו אותו בחנות....צודק...הסברנו שבישראל אוהבים לשלם כמה שיותר! (סתם לא באמת הסברנו את זה ניתן להם הזדמנות להבין לבד)
היו כמה חברים שהחליטו לקנות בחזרה את הספר שלהם..הרי זה שלנו ואנחנו רוצים שיהיה קרוב לליבנו. היו כמה חברים שהחליטו דווקא לקנות ספר אחר, שהם לא מכירים...נתקלנו בכמה שאלות בדרך, למי שייך הספר שאנחנו קונים? האם הוא מרשה לנו להשאיל אותו? אחרי שקיבלנו את האישורים הנדרשים, ישבנו כל אחד עם הספר החדש, או הישן..עיינו מעט והתרשמנו מהרכישה. בפעילות כזו למשל, אם נגיע עם מטרה ברורה מראש, כמו: כל אחד קונה ספר אחר, שהוא לא מכיר, או לחילופין כל אחד קונה את הספר שלו, אנחנו מבטלים את היכולת של החברים להיות הם עצמם. יכול להיות שחלק קשה עדיין לוותר על הדברים שלנו, טבעי והגיוני לחלוטין...לעומת זאת יש חברים ששמחים ואפילו מעדיפים להכיר דברים חדשים, גם אם זה אומר לוותר על הדברים שלנו, אנחנו מביטים סביב ורואים שיש כאלה שהם בדיוק כמונו ויש כאלה שפועלים אחרת מאיתנו. והכל מתקבל בברכה.
הבטנו בדוכן הספרים שלנו וראינו שנשארו שם כמה ספרים בודדים...של מי הספרים האלו? איך זה יכול להיות, לכל חבר יש אצלו ספר? הבטנו בספרים...הם ממש לא נראים כמו הספרים שהבנו מהבית..התחלנו לדפדף וגילינו דבר נורא...הספרים פצועים וכואב להם נורא! אוי לא...זה לא נעים...אף אחד לא רוצה לקנות את הספרים הפצועים? עדן ומתי בחרו לקנות את הספרים הפצועים מהדוכן...איזה מעשה חברי! אבל מה נעשה, איך נתקן אותם?? יובל ששון הציע שנקרא לסמי הכבאי, עמית הציע שנקרא למבצע החילוץ...בארי הציע שנקרא לבוב הבנאי...
פתאום נשמעה אזעקה, ממש כמו אמבולנס! אל הכיתה נכנס אוטו גדול וממנו יצאה הרופאה! רופאת הספרים. שמענו שיש כאן ספרים שלא כל כך מרגישים טוב....עם הסטטוסקופ שלנו עברנו על כל הספרים, בדקנו דופק ושאלנו אותם איפה כואב להם. לחלק כאב הגרון, לחלק כאב הבטן. הסכמנו כולם שהם זקוקים לטיפול דחוף. חיכינו בתור להיכנס לניתוח, חיכינו וחיכינו, וכשקראו בשמנו הכנסנו את הספר למכונה מיוחדת, היה שם רעש קצת מוזר. היינו ממש בשקט וקיווינו שהספרים ירגישו יותר טוב.. סוף סוף הסתיים הטיפול, קיבלנו את הספרים בריאים ושלמים, איזה מזל!
במפגש נוסף השבוע, בנינו מסלול ממש ארוך, מסלול הספרים! במסלול הנחנו את הספרים האהובים שלנו מהבית ובכל פעם הזמנו חברים שילכו במסלול. שמענו את השיר אנשים טובים באמצע הדרך של נעמי שמר.
בכל פעם זוג חברים הולך במסלול....אנשים טובים באמצע הדרך אנשים טובים מאוד, אנשים טובים יודעים את הדרך ואיתם אפשר לצעוד! כשהמוזיקה נעצרה עצרנו באמצע הדרך. ראינו ליד איזה ספר נעמדנו הרמנו אותו מהדרך כדי שלא נדרך עליו בטעות...והחזרנו אותו לחבר שהספר שייך לו. באופן לא מפתיע, אחרי היכרות של יום אחד, החברים כבר ידעו למי שייך כל ספר...כל חבר שקיבל את הספר שלו, סיפר לנו בכמה מילים על מה הוא מסופר, מתי הוא אוהב לקרוא אותו ועם מי...התרשמנו מכך שחלק מהחברים אוהבים שמקריאים להם את הסיפור וחלק אוהבים לעיין בו לבד. חלק אוהבים לקרוא אותו בלילה לפני השינה, וחלק אחה"צ כשהם מגיעים הביתה...
בכל מפגש השבוע הקדשנו מספר דקות לעיין בספרים שלנו, אך לפעמים זה היה קצת מתסכל, חלק מהספרים קצרים וחלק מהספרים ממש ארוכים שאי אפשר לסיים לקרוא בדקות ספורות...מה נעשה? הצענו להכין סימנייה כמו האריה של ציונה...שחר קדרון אמר שזה יהיה רעיון מצוין כי ככה יהיה לאריה של ציונה עוד הרבה חברים...הכנו אריות משלנו והתרגשנו ממש שאפשר לקחת אותם הביתה ולהראות לאמא ואבא. אחרי שחילקנו את כל האריות גילינו שהאריה שלנו נשאר לבד...וגם אני הייתי מאוד עצובה כי לא הכנתי לעצמי סימנייה של אריה. אז אולי נבכה? לא...מה פתאום...זו אפשרות שבכלל לא מתקבלת על הדעת. מיד עלו שלל רעיונות. רותם הציע לתת לי את הסימנייה שלו, אבל אז הבנו שזה כרוך בכך שלא תהיה לו סימנייה בבית...חלק מהחברים הציעו שאקנה סימנייה....בסוף מצאנו פתרון! אקח את סימניית האריה של ציונה לסוף השבוע, אשמור עליה ואביא אותה ביום ראשון לגן. ככה כולם יהיו מרוצים ואף אחד לא נשאר בודד.
במפגש האחרון השבוע, שיחקנו משחק השאלות! פרסנו את הספרים שלנו בצורה מסודרת על השטיח והנחנו שני כיסאות. בכיסא אחד ישב חבר בתפקיד "הבוחר" ובכיסא השני ישב חבר בתפקיד "המספר" . החבר המספר עצם עיניים, בזמן שהחבר הבוחר בחר לו ספר מהספרייה. ספרנו עד 10 ופקחנו עיניים, איזה הפתעה...תחילה שאלנו את החבר מהקהל שהספר שייך לו, האם הוא מוכן להשאיל אותו למספר דקות...כמובן! עכשיו הרי שהספרים איתנו כל השבוע, הרבה יותר קל לנו להשאיל אותם לחברים. החבר שמספר מראה לחברים את הסיפור ומקריא להם אותו...אבל אנחנו לא יודעים לקרוא! מה אפשר לעשות...? אולי נביט בתמונות וננסה לחשוב מה קרה בסיפור...אולי נמציא את הסיפור... את הספר של זוהר- סמי הכבאי, קראנו בלי בעיה...כולם מכירים את העלילה מתוך שינה כשהגענו לספר של אבינעם, איפה רד? זה היה יותר מורכב...נעזרנו בתמונות כדי לספר את הסיפור...הספר על הכלבה הבלשית של שחר קדרון וטרמפ על מטאטא של עמית קיבלנו תפנית בעלילה, או יותר נכון עלילה חדשה...היה לנו קצת קשה לקבל את השינוי בפרטים של הספר שאנחנו כל כך מכירים...אבל אחרי שהסברנו שזה בסדר גם שכל חבר מספר בצורה קצת שונה את הספר, קיבלנו את זה ממש בהבנה ואפילו בצחוק! סיפרנו שטויות וסיפורים משונים על הספרים המוכרים...וסיימנו את המפגש עם השיר קיפודה עם מזוודה מאת רינת הופר...שיר שאנחנו אוהבים בעיקר בגלל שיש בו המון שטויות..
“"קיפודה עם מזוודה ממהרת לעבודה, מה היא לובשת? מטפחת ורודה..
פיל עם מעיל, עומד על דחליל, מה הוא עושה שם? מנגן בחליל..
תולעת עם מגבעת, נוסעת ונוסעת...לאן לאן? היא לא יודעת..
תולעת עם מגבעת נוסעת על דלעת! לאן לאן? היא לא יודעת... "
החצר השבוע הייתה בסימן קרח! כל יום פעילות קרח אחרת...יום אחד קרח כחול, יום אחד קרח אדום ויום אחר קרח גדול שבתוכו מתחבאים כל מיני דברים...גולות, ספלולים ואגוזים..איך הם הגיעו לשם? איך נוציא אותם משם...בקבוצות קטנות ישבנו על הדק, שיחקנו עם הקרח, העברנו מיד ליד ועשינו כל מיני ניסיונות כדי להמיס את הקרח... הגננות היו בטוחות שהם יצטרכו לבצע תדריך מוקפד של כללי הזהירות, לא להפיל את הקרח על האצבעות שלנו או של החבר, לא לזרוק את הקרח..לשמור על ההפתעות שאנחנו מגלים ולא לזרוק על הרצפה כדי שבטעות התינוקות לא יכניסו לפה....אך החברים היו כאלה אלופים והיו זקוקים לתיווך ראשוני בלבד...
בכלל המשחק החופשי השבוע היה מלא בחוויות מעניינות, שלרוב קורות יחד עם תיווך שלנו, אך התחושה לאחרונה היא כי אנחנו לגמרי מיותרות....באחד הימים החברים בציונה נזכרו שעוד לא חגגנו לעמית יום הולדת. מיד צוות יום הולדת נערך למשימה, הם הביאו כיסא, שולחן, בדים וכמובן מתנה ועוגה..הזמינו את עמית לשבת בכיסא, שרו וחגגו.
שלישיית שוקולד מנטה מסטיק התאחדה בחצר, הכנו במה מג'ימבורי וכל פעם הזמנו חברים אחרים להופיע...הקהל של הלו יעקב וציונה היו נלהבים, מחאו כפיים ונשארו אפילו להדרן...
שחר קדרון ומתי מצאו בחצר מגזינים של "מסע אחר" והתיישבו לעיין בהם. לאט לאט התקבצו חברים סביבם ובמקום להתרוצץ בחצר או לשחק בחול, החברים החליטו להמציא סיפורים בהשראת התמונות שראו במגזין...בעיקר סיפורים שקשורים לאוכל
בטח חלקכם שמעתם שעברנו השבוע לישון בכיתה חדשה...בכיתה של הלו יעקב! לפעמים שינויים כאלה מרעננים אותנו ועושים לנו ממש טוב..ואכן שינוי מיקום השנ"צ והקרבה לקבוצת רוחלה שישנים ממש קיר לידנו (אנחנו יכולים אפילו לראות אותם) עשתה לנו ממש טוב...אנחנו מרגישים אחראיים ובוגרים, כשאנחנו נכנסים למזרונים הם כבר ישנים כי הם יותר קטנים...אנחנו דואגים לשמור על השקט שלא נפריע להם. גם כשאנחנו מתעוררים, אנחנו הולכים לבדוק מה קורה בכיתה שלהם, האם כולם התעוררו, אולי ענת צריכה עזרה בסידור המזרנים? בסוף היום אנחנו יושבים יחד עם הרוחל'ים, התורנים מחלקים גם לנו וגם להם בקבוקי מים...מזל שאנחנו שלושה תורנים!. היה לנו מאוד קשה לקבל את העובדה שלקבוצת רוחל'ה עוד קצת קשה לשמור על האיפוק בעת חלוקת הכריכים ולחכות שכולם יקבלו כדי להגיד בתיאבון...התעקשנו לעבור ביניהם ולומר "עוד לא אוכלים..." עזרנו להם להמתין בסבלנות, ואם לא הצליחו קיבלנו את זה בהבנה, גם לנו זה היה פעם יותר קשה.
בזמן הזה עשינו הופעות, שרנו יחד שירים ושיחקנו את משחק הטלפון...
החברים: היי תמר
תמר: מי קורא לי בשמי?
החברים: היי תמר
תמר: זה קולה של אמי
החברים: רוצים אותך בטלפון!
תמר: אם זה לא....ענת! זה לא בא בחשבון..
החברים: היי ענת!
ענת: מי קורא לי בשמי...
וכך ממשיכים ומצרפים את החברים למשחק
בסוף כל יום עם ליטל קראנו סיפור בהמחשה! בסיפורים יעל מציצה לרחוב/ יונה טפר ואיילת מטיילת/רינת הופר, הדמויות מתוך הסיפור מתעוררות לחיים , אפשר לראות ולהרגיש אותן...בחלק מהסיפורים החברים הופכים לאקטיביים יותר ומציגים את הדמויות בעצמם!
הודעות ותזכורות:
• נוהל יום א'- תיקי ספר, בקבוקים וסדינים.
• מגבונים לחודש יוני- נשמח אם תניחו בצורה מסודרת בארגז העץ ותעדכנו שהבאתם.
• קרם הגנה- אנחנו מורחות לפני היציאה לחצר בצהריים, מציעה לכם למרוח גם בבוקר לפני היציאה לגן, זה מחזיק ל3 שעות פחות או יותר.
שבוע מקסים,
שירז וליטל