מסביב לעולם ועמוק אל תוך הים

הי לכולם,

אנחנו אחרי מסיבות הסיום המרגשות שלנו, תודה לכם על שיתוף הפעולה המלא!

אין ספק שזו היתה שנה מאוד מוזרה, אנחנו שמחים שהימים האחרונים שלנו כל כך שמחים ומרגשים, זה נותן הרגשה של נורמליות בעולם.

כמה הודעות אחרונות:

- איסוף ציוד: ביום האחרון לגן, 17.8, יום שני אנא צרפו תיק בד גדול לתיקים. אנו נארוז בו את כל הציוד האישי שיש כאן. נדגיש כי הגן עובר שיפוץ ממש יום למחרת, ולכן מה שלא תיקחו יזרק לפח.

- העדכון השבועי: אנחנו כבר ממש כמעט בסוף השנה, ויהיה לנו עוד עדכון אחד אחרון! הוא יישלח אליכם חד-פעמית ביום שני ה-17.8, ולא ביום שבת כהרגלנו.

- מתנות לצוות: אנחנו יודעים שאתם מאוד רוצים להעניק לצוות מתנות, עם זאת חשוב לנו לשמור על כללים אחידים. אנחנו רוצים להסביר לכם את הרציונל להתנהלות הזו. בגנים רבים נוצרת תחרות בין ההורים - מי מעניק מתנה גדולה / שווה / מיוחדת יותר, ואנחנו מאוד לא רוצים שדבר שכזה יקרה אצלנו. מעבר לכך, הצוות שלנו עובד בשיתוף פעולה מלא. בתוך הגן התנהגלות הצוות היא מאוזנת, כשכולן עושות הכל ועל כולן מוטלות מחוייבויות זהות כמעט לגמרי. חשוב לנו לא ליצור מעמדות בין נשות הצוות כדי לשמור על אקלים בריא ומקדם. באופן טבעי, אם הורים יביאו מתנות אישיות עלול להווצר מצב לא שיוויוני בו מחנכות מסויימות יקבלו יותר מתנות ואילו אחרות לא יקבלו בכלל. זה מחזה מאוד מביך ואנחנו ממש רוצים להימנע ממנו.

חשוב להדגיש כי עמדה זו מלווה אותנו כבר שנים, וכי הצוות שותף לה לגמרי.

אז מה כן אפשר לעשות?

- ועד הגן אסף כסף מכולכם, ונרכשו מתנות לכל המחנכות והמחנכים.

- במידה ואתם מעוניינים, אפשר בהחלט להתארגן כל הורי השכבה, ולרכוש מתנות (צנועות) לכל מחנכות השכבה. רק אם זה מכולם ולכולם.

- אם בכל זאת חשקה נפשכן להודות באופן אישי, אנחנו הכי אוהבות לקבל ברכות! זו המתנה עם הערך הכי גבוה עבורנו. אתם ממש מוזמנים לכתוב לצוות ברכות אישיות, רק נבקש שלא לצרף מתנה לברכה, גם לא שי קטן.

- המתנה הכי גדולה עבורנו היא שיתוף הפעולה איתנו והקשר שלכם איתנו לאורך השנה :)

אנא כבדו את הכללים והמנעו מכל מתנה (גם לא משהו קטן / משהו מתוק) אישית מעבר למתנות הקבוצתיות.

שבוע טוב,

אחינועם וכל צוות גן ילדי הטבע הדמוקרטי

שכבת הצעירים

אחרי כמה שבועות של לימוד מתמשך ואינטנסיבי על הים, החוף, כלי התחבורה שמעל הים ומתחתיו, הדגים ושאר בעלי החיים והצמחים שחיים תחתיו – השבוע ארזנו את הכל יחדיו. המפגשים כללו טעימות משלל הנושאים: ארזנו כרגיל תיק ונסענו לים. שיחקנו קצת בחוף בחול, בנינו ארמון וקישטנו בצדפים. כשנמאס לנו, הלכנו קצת לתפוס גלים. הילדימות רצו קצת לראות דגים, ולכן נכנסנו לצוללת שלנו, לחצנו על כפתור ההפעלה, הזזנו את הידית שמשקעת אותנו במים, ויצאנו להתבונן עוד בחיי הים. נופפנו לשלום ללווייתן ענק שעבר לידנו. פתאום החברימות התרגשו: "הנה שושנת ים עם שושנונים ששוחים בה"! זהירות! לא להתחכך בקיפודי הים על הקרקעית! זה לא נעים להם!"

אל מעמקי הים

הלמידה וההכנות התחברו להם אתמול במסיבת הסיום שלנו. פתחנו את הבוקר בהכנות לסעודה החגיגית שלנו, ואחרי שכולם הגיעו, התיישבנו לאכול אותה. אחרי ארוחת הבוקר, התפצלנו לקבוצות קטנות והתחלנו לעבור בין התחנות השונות שחיכו לנו.

בגן שלנו אנחנו אוהבים מסיבות סיום פעילות, עם עבודה בתחנות בקבוצות קטנות. מסיבת הסיום היא רק הקצה של פרוייקט סיום שאנחנו עומלים עליו בחודש-חודשיים האחרונים של השנה, מדי שנה. השנה אמנם עשינו זאת בלעדיכם ההורים, אבל מי שהיו במסיבות סיום קודמות כבר מכירים את הקונספט (זה קצת דומה למה שהיה לנו בחנוכה, אם אתם זוכרים). אנחנו משתדלים שחלק מהתחנות יהיו מוכרות לילדים, ולא הכל יהיה הפתעות מרגשות. מדוע?

כל הרעיון של "מסיבה", במיוחד אם היא המונית מהרגיל (למשל, אם היא כוללת גם הורימות), או כוללת שינויים בסדר היום הרגיל, מרגש מאוד, ואצל חלק מהילדימות, בייחוד בגילאים הרכים, אף יכול ליצור עומס רגשי. אנחנו רוצות ליצור עבורם מסיבה שתהיה כיפית ומהנה לכולנו, ולשם כך נחוץ ייצור של מרחב בטוח. הפעילויות המוכרות תורמות ביצירת ביטחון זה, ומחזקות את תחושת המסוגלות אצל הילדימות. במקביל, הן מפנות אותנו גם להעמקה ועבודה פרטנית, וגם ביום כזה, לצלם וליהנות מהמסיבה יחד איתם.

באופן דומה, אף שכל אגף הצעירים עטה בגדי חג ימיים היום, התפאורה הימית הלכה והתגבשה לה בהדרגתיות בחודש האחרון, כאשר כל פעם הוספנו שכבה לים שלנו - שכבה שהתבססה על הלמידה החדשה. כך לילדימות היה זמן להתרגל למראה החדש, ולא הונחתה עליהם לפתע תפאורה חדשה לגמרי.

ומה עוד היה לנו מוכר הפעם?

תופסים דגים ומחזירים לים

חזרנו לדיג הדגים האהוב שלנו באמצעות חכות מגנטיות - פעילות שעובדת על יציבות היד ועל קשר עין יד, כמו גם על זיהוי צבעים ועל חלוקת המרחב עם החברימות שלי.

דגנו דגים גם ברשת שלנו! זוהי בעצם פעילות השחלה: לקחנו המון דגים גזורים בכל מיני צורות וצבעים, והשחלנו אותם ברשת גומיות. הילדימות מאוד אוהבים את הרשת, שצצה לה השנה בכל מיני הקשרים. ההשחלה מצריכה מהילדימות ריכוז רב, ועובדת על אחיזת הפינצטה, תיאום קשר עין יד, וגם מאפשרת לילדימות יצירתיות כי אפשר ממש ליצור שם קומפוזיציה.

אגב, זו פעילות שממש קל להכין בבית: חותכים פיסת קרטון בגודל של כ-20X30 ס"מ, מותחים עליה גומיות לאורך ולרוחב ומוצאים דברים שאפשר להשחיל!

בכל מקרה, בגן כשאנחנו דגים את הדגים, אנחנו לבסוף מחזירים אותם לים!

פעילות מוכרת נוספת הייתה חיפוש הצדפים בחול. עשינו זאת גם בשבוע החוף שלנו, והילדימות שמחו למצוא שוב את המסננות שחזרו אלינו. ניסינו למצוא את הצדפים החבויים בחול באמצעות המסננות וגם באמצעות הידיים!

חדש אך מוכר

ובכל זאת, כמה דברים היו חדשים היום: השבוע אמנם למדנו קצת על הצמחים בים והכרנו את האצות, אבל עד עכשיו, לא ידענו שאפשר להכין מהן סושי! אחי שלנו באה להתארח אצלנו והכינה סושי צמחוני יחד עם הילדימות. אגב, גם לפעילות זו עשינו הכנה מסויימת: כל השבוע גלגלנו את החומרים הקבועים שלנו, הבצק והחימר, לגלילים ארוכים, וחתכנו אותם לטבעות ממש כפי שחותכים סושי!

היה ממש כיף להרגיש את האורז הדביק של הסושי ולגלגל את הסושי עם הירקות. הילדימות בחרו אילו ירקות לסדר בתוך הרול. היה סבב חיתוך וטעימות אצה יבשה, ורגע השיא: חיתוך הרול! הילדימות התבוננו בטבעת היפה, האסתטית והציבעונית, עברו על המרכיבים וזיהו את הירקות שבחרו. והכי כיף היה אח"כ לטבול את הסושי בסויה ולאכול בזמן ארוחת הבוקר החגיגית שלנו!

חומר חדש נוסף שנחשפנו אליו ביום שישי היה הטפיוקה: בבוקר השרינו את הטפיוקה במים, הרגשנו איך הסוכריות הקשות וחסרות הטעם ישר מתרככות להן וקל למעוך אותן באצבעות. טבלנו את הידיים וערבבנו את המים, ואח"כ הנחנו את פיילת הטפיוקה בצד. מאוחר יותר, חזרנו אל הפיילה, וכל אחד ואחת קיבלו קערית טפיוקה עם טפטפת בצבע לבחירתם, וכך צבענו את הטפיוקה, וראינו איך הצבעים מתערבבים. טבלנו את היד והרגשנו את הכדורים הרכים, עם מרקם שממש מזכיר מדוזה! ובסוף היום, אף קינחנו בפודינג טפיוקה, והרגשנו את הכדורים הקטנים הדביקים נמסים לנו בתוך הפה! כמה טעים!

והנה, בקושי הספקנו לסיים את הטפיוקה, וכבר הגיע היום לסיומו, נפרדנו מהמסיבה והתפזרנו לבתים, עייפים אך מרוצים. הפרוייקט שלנו תם ונשלם, אבל לא ייעלם לחלוטין בשבוע האחרון - הים עוד ילווה אותנו בשבוע הקיץ שלנו, שיהיה עתיר בדברי קיץ כמובן.

שיהיה לכולנו שבוע (וחצי) אחרון מוצלח!

צוות שכבת הצעירים - מיכל, אלינור, ימית ואורטל

שכבת הבוגרים

השבוע סיימנו מסע מופלא וכיפי בטירוף סביב העולם, וסיכמנו אותו במסיבת הסיום המופלאה שבה הילדימות עשו גם לכם סיור קצר והראו לכם מה עשינו בשבועות האחרונים. אנחנו מאוד נהנינו לראות את הילדימות מתרגשים בהגיעם מתחנה לתחנה, וממש שמחנו שמצאנו דרך לשתף גם אתכם בחווייה, שמסכמת לא רק את המסע שלנו בשבועות אלו סביב העולם, אלא גם את המסע שלהם בגן שלנו.

פרוייקט הסיכום שלנו היה "מסביב לעולם", ובמסגרתו התמקדנו בשלוש סוגי אקלים: מדברי, קוטבי וטרופי. עלינו לכדור פורח דמיוני גילינו את כדור הארץ: למדנו על הצבעים שלו, איך הוא נראה, מה הצורה שלו, איך נראים הקצוות ומה יש באמצע.

פתחנו בשאלות: למה הקצוות צבועים בלבן? ומה מה יש בקצוות? גילינו את הקרח ואת השלג, איך זה מרגיש לגעת בהם, איך אנשים יכולים חיות שם ואיך החיות מתאימות את עצמן לקור הזה, למדנו שרוב החיות שגרות שם יש להן על הגוף שכבת שומן עבה שמבודדת את הקור, את האקלים הקוטבי חווינו בכמה דרכים הקפאנו המסנו שברנו ואכלנו דברים בהשראת הקוטב.

לאחר מכן, הכדור הפורח שלנו הטיס אותנו להיפך המוחלט: המדבר. האקלים המדברי התחבר לנו עם מזג האוויר החם שלנו. למדנו על צבעיו של המדבר, מה הוא מכיל, איזה צמחים גדלים שם ולמה האנשים לובשים ארוך. למדנו על השמש וכוחה העצום. הרגשנו את החול - איזה מרקם יש לו וממה הוא עשוי? למדנו על הגמלים ונווה המדבר, בדקנו איך החיות עוזרות לבני האדם להגיע למקורות המים, ואיך גופו של הגמל עוזר לו להתמודד עם התנאים הקיצוניים שיש במדבר. והשבוע הגענו לתחנה האחרונה שלנו במסע המרגש: האקלים הטרופי.

ארץ טרופית יפה

הכדור הפורח שלנו הנחית אותנו השבוע ביערות הגשם. הנחיתה הייתה תלולה ומסורבלת, ולא הצלחנו להגיע עד לקרקע. הענפים והעלים היו כלכך סבוכים שבקושי היה מעבר. אז קפצנו מהכדור הפורח ובעזרת הידיים והרגליים שלנו הפכנו לקופים שהתנדנדו על העצים, קפצו מעץ לעץ, נשנשו פירות טרופיים בדרך עד שהגיעו בבטחה לקרקע. בעת שהותנו על הקרקע אחד הקופים ירד ולקח לנו את הכובע. ומה עשינו אז?

מוכר הכובעים

מי מכיר את מוכר הכובעים שהיה מסתובב כל היום ברחובות ומציע את כובעיו המרהיבים? "כובעים מנוקדים, כובעים משובצים, כובעי סומבררו וכובעים ארוכים! כובעים למכירה! כל כובע בלירה!" באחד הימים מוכר הכובעים לא הצליח למכור אפילו לא כובע אחד. הוא הגיע לעץ, תשוש כשכל כובעיו על ראשו. ישב ונרדם. כשהתעורר משנתו חיפש וחיפש ולא מצא את כובעיו. לפתע הסתכל למעלה וראה המון קופים שחובשים את כובעיו. מוכר הכובעים רטן ורגז: "החזירו לי את הכובעים!". והקופים? פשוט חזרו אחריו. הרוכל התחיל לנופף בידיו ולרקוע ברגליו. והקופים? פשוט חיקו אותו, עד שזרק את כובעו על הרצפה בכעס. והקופים? חזרו אחריו וגם הם זרקו את כובעיו על הרצפה.

הסיפור הוביל אותנו לשיח על כעס: מה מכעיס אותנו? כשאין לנו מקום במעגל, כשאחד החברים חוטף לנו משחק, כשמשחק שרצינו לא פנוי. ואיך אנחנו מגיבים? בכעס! לפעמים בוכים, לפעמים צועקים, וזה לא פותר לנו את הבעיה. חשבנו איך אפשר לפתור את הבעיה? רק כשמשחררים את הכעס. אבל איך משחררים כעס, שאלתי. לחברים היו תשובות מגוונות: אפשר לשתות מים, אפשר לנשום 5 נשימות, אפשר לשיר שיר שאוהבים, אפשר לבקש חיבוק. נשחרר את הכעס ואז הפתרון יופיע ברור כשמש.

השיח על הכעס עוזר לילדים לזהות ולנתב את הרגשות שלהם, כשניגשים לפתרון בעיה כשאנחנו רגועים הרבה יותר קל לפתור אותה ובמקום כעס משתחררת יצירתיות.

חיות טרופיות

ביערות הגשם כבר פגשנו קופים, שנחתנו בעצים, והכרנו אותם גם בסיפור "מוכר הכובעים". הקופים מטפסים כל היום עד לצמרות העצים כדי לאכול פירות. גם אנחנו רצינו לטפס כמו קופים: קשרנו בחצר חבל ועשינו בו קשרים, החברימות משכו את הגוף למעלה בעזרת הידיים ותמכו בגוף עם הרגליים על הקיר. זה היה מאתגר במיוחד אך מי שניסה כבר הצליח והרגיש מנצח!

גילינו שיערות הגשם עתירי בעלי חיים, ופגשנו גם את הנחשים. אין להם גפיים, יש להם לשון ארוכה, והם יודעים להתפתל על העצים ולזחול בנקיקים. כשיצאנו לחצר יום אחד, ראינו מסלול חוטים נמוך שהיינו צריכים לזחול מתחתיו כמו נחשים על הבטן, לדאוג שהראש למטה ושהגוף צמוד לקרקע. החברימות היו אלופים וצלחו את המסלול במהירות כמו נחשים.

סכין? אנחנו?

סכין? אנחנו? אלה היו התגובות של הילדים כשהם גילו שהם הולכים לחתוך לעצמם את הפרי הקר בחצר. לכל ילד הגשנו סכין פלסטיק, כוס וחתיכת פרי על מגש. הילדים ניגשו, התישבו לשולחן וחתכו לעצמם את הפרי. איך חותכים? איך מחזיקים את הסכין? החזקנו את הסכין בידית ועשינו תנועות ניסור - אחורה וקדימה – תוך הפעלת ו קצת לחץ על הסכין. היה מרתק לראות את העצמאות של הילדים בחיתוך, את ההתרגשות מהחוויה, הזהירות שבה הם נקטו ואת האחריות כלפי עצמם וכלפי הסובבים אותם בשולחן.

אנחנו נכנסים כעת לשבוע האחרון שלנו, שיתמקד בקיץ!

מאחלים לכם שבוע נעים וכיפי,

צוות הבוגרים: חולוד, טניה, תמר וזיו