שבת מנוחה,
נתחיל כהרגלנו בכמה הודעות:
- השבוע מתחיל סבב שיחות ההורים עם הצוות הפדגוגי. רצינו להזכיר לכם שהשיחות מתקיימות שלא בנוכחות הילדימות, לבקש שתקפידו להגיע בזמן – הלו"ז שלנו צפוף.
- סוף היום ומשחק בחצר: אנחנו ממש שמחים לראות שלילדימות קשה ללכת הביתה, זה הסימן הכי מרגש לכך שבאמת כיף להם והם מרגישים בבית. אנחנו לא מבקשים שתאספו אותם ומיד תלכו, אך אנחנו כן מבקשים לשמור על התנהלות הולמת בחצר, ולהזכיר שמהרגע שאספתם אותם, הילדים נמצאים באחריותכם. לאחרונה אנחנו עדים להשתוללויות ללא השגחה בחצר ולילדימות שמבלגנים את החצר. קצת לא נעים לנו לסדר שוב את החצר אחרי כל השעות האלו, אבל מעבר לכך – אם תקפידו לשמור על כללי ההתנהגות של הגן גם אתם, נעביר לילדימות מסר חשוב מאוד: הבית והגן שותפים גם לכללים
😀
- תודה רבה להורי שכבת הבוגרים שמתחזקים באחריות ובהתמדה את שושנה בסופי השבוע! תודה מיוחדת לשיר, אמא של נטע, על ניהול התורנות. אתם אלופים!
- יום המשפחה: השנה החלטנו להחליף מנהג ישן בחדש. לא נקיים את ערב האמהות שאיתו רצנו בעשור האחרון, במקום זה אנחנו מתכננים אירוע מרגש אחר. פרטים בהמשך.
- יש לנו השבוע מתלמד חדש - זיו. תוכלו לראות אותו בגן השבוע.
שבת שלום,
אחינועם
שכבת הצעירים
בעדכון הקודם סיפרנו לכם על ההיכרות שלנו עם יופיו של הטבע הנמצא מעל האדמה, עם הפרדס ופרותיו העסיסיים.
גילינו ששורשי העץ מסתתרים תחת האדמה, מה שגרם לנו להתעמק בשאלה: מה קורה מתחת לאדמה?
מסתבר שיש שם חיים שלמים! מעניין איך הם מתנהלים… מה אוכלים? איך נושמים? חשוך שם או מואר? איך רואים שם משהו? לאן מגיעים שורשי העץ?
מה מעל ומה מתחת? מה בפנים ומה בחוץ ?
בתקופה האחרונה התעסקנו המון בשאלה זו. תחילה דיברנו על מה שאנחנו רואים בקלות: פירות, עצים, עלים, ענפים, אדמה.
התבוננו באדניות המלאות בצמחי תבלין, נגענו בצמחים, הרחנו את ריחם הרענן, הכנו תה צמחים אשר חימם את גופנו בימי גשם קרירים במיוחד. הוצאנו מעט את השתיל מחוץ לאדמה וראינו את שורשיו המסתתרים תחת האדמה. האדמה מחממת את השורשים ומגנה עליהם. הצמחים שותים מים דרך השורשים וכך ממשיכים לצמוח ולפרוח. לכן, חשוב לשמור על האדמה לחה ורעננה.
יצאנו למסע בעקבות השורשים וגילינו שורשים ארוכים של עצים, צמחים וירקות. יש הרבה שורשים שטעימים לנו ומזינים בעלי החיים. גילינו את ירקות השורש המתחבאים עמוק באדמה! הרגשנו אותם, את מרקמם החלק ומחוספס, את גרגרי האדמה הממלאה אותם. טעמנו אותם וחשבנו יחד למה הם גדלים דווקא מתחת לאדמה.
תחת האדמה …
מתחת לאדמה חשוך ושקט, חמים ונעים. חיפשנו מקומות מסתור חשוכים ונעימים. התכסינו בבדים גדולים, רכים וחמימים. דיברנו על להיות בתוך האדמה ובחוץ: בכל פעם שנכנסנו פנימה היינו בתוך האדמה החשוכה החמימה ובכל פעם שיצאנו החוצה ״הסתנוורנו״ מהשמש או ״נרטבנו״ בגשם. ממש כמו ים יבשה רק יותר בסגנון בפנים ובחוץ. זחלנו דרך ״מנהרות״ חשוכות.
חשבנו אילו בע״ח יכולים לחיות תחת האדמה. הכרנו את החולד השובב שכל הזמן זוחל תחת האדמה, חופר מחילות בעזרת ידיו ושיניו החזקות. כמובן שמיד הצטרפנו אליו להרפתקה בתוך האדמה, זחלנו ברחבי הכיתה, דיברנו על נתיבי תנועה - היכן יש לנו מעבר והיכן נצטרך לעבור מסביב.
פגשנו גם את הנמלה החרוצה המתגוררת בתוך המחילה. הצטרפנו לעבודת הצוות של הנמלים ולמשימתם החשובה לאגור מזון! הנמלים קטנטנות ולכן הם ניזונים ממזון קטנטן, זעיר. מה אנחנו מכירים שיכול להיות קטן מספיק עבורם? פירורים! זחלנו ברחבי הכיתה וחיפשנו פירורים זעירים שיכולים להתאים לנמלים שלנו. את כל הפירורים אספנו לכלי אחד ופיזרנו אותם בחצר ביום שימשי כדי להקל על עבודתן המאתגרת של הנמלים.
פינוקים מהמטבח
לכבוד שבוע ירקות שורש ואדמה חנצ׳וק הבשלנית המהוללת פינקה אותנו בשלל הפתעות שמקורן בתוך האדמה. על מגשי הירקות שלנו הופיעו צנוניות. התבוננו בצבע שלהן, במרקם הקראנצ׳י ובטעם החרפרף במקצת שלהן.
בנוסף טעמנו סלט ירקות שורש קליל ומרענן ,ואיך אפשר בלי מרק שורשים חורפי וטעים? מיכלי גם הכינה לנו את אחד ממטעמי הבית שלה: סלט סלק מפנק עם גזר ותפוח עץ, כל זה במיץ תפוזים!
יצירה בעזרת הטבע
את ירקות השורש אליהם נחשפנו במהלך הארוחות הכנסנו לתוך פעילות הגשת החומרים. גילינו את אחד השילובים המרתקים והמעניינים ביותר בחיים והם כלי יצירה אכילים! הסלק מלא בצבע סגלגל אדמדם, וצובע את הדפים הלבנים בסגול-ורוד. איזה כיף שאפשר גם לאכול מהסלק וגם לצבוע איתו! כשקצת מלקקים את הסלק, הצבע שלו על הדף רק מתחזק עוד יותר. ניסינו לראות מה קורה כשמערבבים את הסלק עם גואש לבן: הסלק צובע את הגואש בורוד בוהק שבולט עוד יותר על הדף. רק קצת מעציב שאחרי שטובלים את הסלק בגואש, כבר אי אפשר לאכול אותו. לכן, עברנו לשורש שפחות מפתה לאכול: תפוח האדמה, אותו אפשר לטבול בצבעי ידיים ולהטביע עימו חותמול על הנייר בכל מיני צורות כמו משולשים, עיגולים ומלבנים.
יום הולדת, חגיגה נחמדת
בשבועיים האחרונים חגגנו ימי הולדת לאלה קפלן ולעמית, וההתרגשות הייתה רבה. נהנינו מעוגות התפוזים שהגיעו עימן, ושתי הבנות בחרו לחלק לכולנו קלחי תירס טריים וטעימים! איזה כיף שבוע אחרי שבוע לאכול תירס! אבל כמובן הריקודים, הנרות והחיבוקים היו גולת הכותרת של ימי ההולדת, וכלל הילדימות נהנים להשתתף בברכות ומתרגשים מקישוט הכיתה, הכיסא ובנות יום ההולדת.
מזל טוב לאלה ולעמית שלנו!
הפינה של אטרף
אם תשאלו כל אחד בקבוצה: "מי אלופים?", הם מיד יענו לכם אטרף! אפילו יתופפו על הרצפה לצלילי המקצב וירימו ידיים מעלה ויקראו בקול אאאאא-טרף!
השבוע יישמנו את עיקרון המשחקיות על למידת כללים, הקשבה למשימות וחיזוק שיתוף הפעולה בין הילדימות.
הילדימות נמצאים בשלב שבו הם כבר בשלים רגשית בכדי להבין מה מצופה מהם ומה הם מסוגלים לעשות לגמרי בעצמם, וגם כיצד הם יכולים להשתמש בחוזקות שלהם כדי לעזור לחברים.
החברימות עולים שלב גם בוורבליות, מה שכמובן גם מעלה את הדיון בקבוצה מדרגה. אבל עצם האפשרות לדבר כולנו ביחד, דורש שיח על אופן ניהול שיחה פורה: איך מבטאים את עצמנו אבל גם נותנים לחברים שלנו מקום להתבטא? אנחנו מצידנו נותנות להם במה לדבר על הנושאים שמעניינים אותם ומעודדות אותם גם להקשיב לסיפורים זה של זו.
כך למשל התפתחה באחד הבקרים השיחה הבאה: פתחנו את החברותא בשיתוף חוויה אישית: כיצד פתחנו את הבוקר בגן? איפה שיחקנו? מה אנחנו רואים מהחלון? ועוד כל מיני דברים שנזכרנו בהם ממש עכשיו והיינו פשוט חייבים לספר! לפתע, שמענו נביחות חזקות של כלבים, מה שהוביל לשיחה על הקול החזק שהם משמיעים. החברים סיפרו שהם ראו כלבים שעושים קקי על הדשא, ואחרים סיפרו שגם להם יש כלב אחד או שניים בבית וגם הם נובחים ועושים קקי על המדרכה והדשא. מכאן השיח התגלגל לשמירה על הסביבה - האם נעים לנו לראות גללים של כלבים על המדרכה? מה יקרה אם נדרוך בתוכם? מה כדאי לעשות? החברים מיד הציעו לאסוף לשקית ולזרוק לפח! כך במהלך השבוע חיפשנו ליכלוכים על הרצפה וזרקנו אותם לפח כדי שהסביבה שלנו תהיה נעימה ונקייה!
מקצבים
מוסיקה היא החלק האהוב על כל ילדי אטרף!
את המפגשים שלנו אנחנו פותחים בריקוד חופשי לצלילי השיר ״מנגו בננה ומלון״ של לא אחרים מאשר להקת אטרף על שמם אנחנו נקראים!
לאט לאט כל החברים מצטרפים לאחר ארוחת הבוקר ואנחנו בוחרים לעצמנו מקום לשבת - גם זה תוך כדי שיר, והפעם: ״איפו איתיתי יה״. השיר הפך מיד ללהיט הקבוצה והילדימות מבקשים לשמוע אותו שוב ושוב.
2 שירים שהפכו גם הם לחלק בלתי נפרד מהשבוע שלנו ובעזרתם למדנו לנוע ולעצור או לנוע ולשוב למקום הם:
אילו הייתי של דתיה בן דור: בשיר אנחנו הופכים לקוסמים המנופפים בשרביט הקסמים שלהם כאשר המקצב של המוסיקה משתנה גם אנחנו משתנים יחד איתה. פעם הופכים לפרפר המתעופף לאיטו בין הפרחים ובפעם לחמור המקפץ מהר מהר. פעם לסרטן מתרוצץ כשבקצות עדיו צבטות ופעם לצב הזוחל לאט לאט על האדמה.
שיר הפופקורן: אנחנו זזים במרחב לצלילי השיר בצורה חופשית, אך ברגע שהמוסיקה נעצרת, אנחנו חוזרים מהר מהר למקום! מה עושים אם חבר או חברה לא שמו לב שהשיר נעצר או לא מצאו מקום? מעודדים אותם לחזור ולמצוא מקום. מדהים כמה הילדמות אוהבים לשתף פעולה ונהנים לעזור לחברים שלהם ומיד זזים קצת ומזמינים את החבר או החברה לשבת לידם.
הפינה של כוורת
בשבועיים האחרונים התמקדנו הרבה במקצבים ורעשים, תוך שימוש רב במוסיקה ובכלים שונים. בדקנו גם איך הקצב והמוסיקה משפיעים על הגוף שלנו. יש שירים שאנחנו כבר מכירים היטב, ולפעמים עוד לפני שאנחנו שמים לב, הידיים כבר עושות את התנועות שלהם! אבל יש גם שירים ומנגינות שאנחנו לא מכירים. יש כאלה שלא ברור לנו איך להגיב אליהם, וכאלה שמיד גורמים לנו חשק לקפץ ולרקוד. יש שירים שקטים שנעים לנו לנוח איתם, וכאלה שאנחנו רוצים גם להקשיב למלים שלהם.
שיר השבוע שלנו, שליווה אותנו בהתכנסות למפגש, היה "רוח רוח" בביצוע ברי סחרוף ומארש דונדורמה, ששיקף את הרוח החזקה שהרגשנו בחצר לקראת הצהריים. ניצלנו את המקצבים המשתנים של השיר כדי להעביר הילוך גם במהירות ובתנועות של הגוף שלנו – קיפצצנו ודהרנו כמו הרוח בחלקים המהירים, ולעומת זאת ליטפנו את האוויר בסיבובים איטיים בחלקים האיטיים יותר. בהמשך, גם יצרנו פאוזות של ממש במוסיקה כדי לעצור כמו פסלים בחדר, וחזרנו להתנועע רק כשהמוסיקה חזרה לנגן.
את המפגש פתחנו בשיר התעוררות: "בוקר" של אדוורד גריג. נשכבנו על הרצפה, האזנו למוסיקה, ולאט-לאט, כשהרגשנו שהמוסיקה מתחילה להתגבר, שלחנו יד אחת להתמתחות, ואז את היד השנייה, והרגשנו שהידיים הנמתחות מושכות אותנו למעלה, עד שאנחנו נעמדים ונמתחים לכיוון התקרה. עמדנו על קצות האצבעות וניסינו להגיע הכי קרוב לתקרה שאנחנו יכולים! כך פסענו לנו בחדר על קצות האצבעות בצעדים איטיים וזהירים, עד שהתעוררנו ממש.
המוסיקה ליוותה אותנו כל המפגש, ודרכה אנחנו לומדים להקשיב. חלק אחר של המפגש בו זה בא לידי ביטוי הוא המקצבים. את "טוק טוק על הקופסא" כולנו כבר מכירים, אבל התחלנו לבדוק את ה"טוק-טוק" שלנו: האם הוא חזק או חלש? כשעושים אותו על השטיח, האם שומעים? ומה לגבי קיר הגבס? גילינו שהיד עושה צליל אחר לגמרי כשהיא מאוגרפת וכאשר היא פתוחה, והשתמשנו בזה ליצירת מגוון שילובים של "טוק טוק ובום בום"!
לסיום, כמה הודעות:
- נוהל יום ראשון – לא לשכוח בקבוקי מים מלאים וסדינים רעננים (השאירו בתוך התיקים, אנחנו נוציא ונסדר בהמשך היום).
- חודש חדש לפנינו: אנא הביאו 4 חבילות מגבונים חדשים וסמנו את עצמכם בטבלה התלויה ליד שידת ההחתלה כדי שנדע שכבר הבאתם.
- שמנו לב לשיפור משמעותי בהגעות בוקר, מה שמשפיע באופן ישיר על פתיחת היום של הילדימות בצורה טובה, אז רק רצינו להגיד תודה על שיתוף הפעולה והסבלנות!
מאחלות שבוע מלא שקט וחמימות
ויקה, מיכל, טניה וימית
שכבת הבוגרים
בשבועיים האחרונים יצאנו למסע אל מתחת לפני האדמה, ולא תאמינו איזה דברים מעניינים גילינן - על עצמנו ועל הסביבה.
הלמידה של הילדימות בגילאים שלנו נעשית באופן חווייתי, דרך התנסות ושימוש בחושים. כשאנחנו רוצים ללמד נושא מסוים בגן, אנחנו לא מסתפקים בלספר ולהסביר עליו, אלא משלבים בסדר יום שלנו פעילויות שקשורות לנושא. כך "התוכן" עובר לא רק במפגש, אלא במהלך כל היום - מארוחת הבוקר ועד הפעילות בחצר.
לפני שנתחפר לנו מתחת לאדמה, הנה כמה הודעות לקראת שבוע הבא:
- כניסה לגן ב-9:00: זו שעה שבה אנחנו כבר נמצאים בסדר יום, לכן נבקש שהפרידה תהיה קצרה וקולעת. אפשר גם להסביר את הרציונל לילדימות. בנוסף, קחו בחשבון שזו לא שעה שבה לצוות יש זמן לשוחח ולשמוע עדכונים – אתם מוזמנים לשלוח הודעה במידת הצורך.
- בגדים מלוכלכים: בטח שמתם לב שהילדימות חוזרים עם פחות ופחות בגדים מלוכלכים לאחרונה. אנחנו משוחחים הרבה על סוגיית החלפת הבגדים מתוך מקום של שמירה על הסביבה שלנו נקייה וכך גם על עצמנו. גם סוגיית הכביסות עולה לדיון: האם נכון לשלוח כל בגד לכביסה? אולי אם ננסה לשמור על עצמנו נקיים נוכל לחסוך בכביסה וכך גם במים ובחשמל.
- שמות: מתברר שהגיע הזמן לרענן את כל השמות שדהו להם מתחילת השנה. יש לנו לא מעט בקבוקים, מעילים ואפילו סדינים זהים. אז לכבוד תחילתו של חודש פברואר, אנא מכם רעננו שמות על כל הפריטים שצוינו.
- מגבונים חודש פברואר: גמולים חבילה 1, ילדים עם חיתולים - 2 חבילות.
- השבוע נמשיך את עבודת השורשים שלנו ונכיר את החיבור בין האדמה לפני השטח, דרך העץ. העצים שלנו הם מקור לכל כך הרבה דברים בסביבה שלנו: אוויר, צל, פירות, בית לחיות, נייר, רהיטים ועוד... אנחנו מנסים להבין כיצד לשמור עליהם, ומה ההשלכות בשימוש לא מתחשב בנייר, או למה צריך לחשוב כמה פעמים כשאנו רוכשים דברים חדשים העשויים מעץ?
תולעים באדמה
אחרי שהכרנו את משפחת פירות ההדר שגלויים לעין ומקשטים את העצים בפרדס, יצאנו למסע שורשים, אל הנסתר והחבוי מתחת לפני השטח. מה נמצא שם?
אדמה לחה וחמימה שבה יש שורשים ארוכים ומיני חיות מעניינות.
ערכנו השוואה בין אדמה יבשה, אדמה רטובה וחול, ובדקנו מה הכי נעים לנו. האדמה היבשה מתפוררת לנו בין הידיים ומשאירה סימנים, לעומת החול הרך שבניעור קל מתעופף לכל עבר.
איפה תבחר התולעת להסתתר? ומי בכלל ראה את הרגליים והראש שלה? עד עכשיו לא מצאנו... באחד מימי הגשם מצאנו תולעת שחורה בארגז החול (ולא, מבטיחה שלא בישלנו אותה): התבוננו בה בשקיקה במשך דקות ארוכות עד שנעלמה לה לתוך האדמה.
התולעת זימנה לנו למידה על סוג חיה שמגיעה בעוביים וגדלים שונים. יש צרה ורחבה, קצרה וארוכה. מיינו סוגים שונים של "תולעים"מחומרים כמו חוטים, מנקי מקטרות או גפרורים, בעזרת מלקחיים שונים ועל הדרך חיזקנו את אחיזת הפיצנטה שלנו. הגשת חומרים בתהליכים
את התולעים הצבעוניות שמיינו שמרנו לפעילות יצירה. למעשה, עברנו לעבודת למידה מורכבת יותר שמתבצעת בכמה שלבים. ודורשת מאיתנו ומהילדימות להבין את סדר הפעולות ההגיוני גם ברמה הרעיונית וגם ברמה הפרקטית. תחילה ערבבנו דבק לבן עם גוונים של חום, בחרנו מכחול/מברשת/ספוג וצבענו את האדמה שלנו. עכשיו, כשהאדמה רטובה, מה נוכל להוסיף לה? תולעים. איפה כדאי להדביק את התולעים? אם נניח אותם בחלק הלבן של הדף, בו לא צבענו, האם יצליחו להישאר? לסיום, פוררנו אדמה יבשה על התולעים, כדי שיהיה להן חמים ונעים.
מבשלים ונהנים
בכל בוקר במרכז השולחן פגשנו צלחת מלאה בירקות שורש צבעוניים, אותם הרחנו וחקרנו. היו שם ירקות שכולנו הכרנו והיו כאלה פחות מוכרים כמו הלפת, הקולרבי הסגול והשומר.
הילדימות לקחו חלק פעיל בקילוף, גירוד וחיתוך בטטה וגזר לתבשילים שפגשנו בארוחת הצהריים, וזה שיפר משמעותית את ההנאה שלנו מהאוכל. המשכנו בסדנת הבישול והכנו לחמניות סלק חמימות וקסומות, למדנו טכניקות לקילוף שום והתנסינו בהכנת שום קונפי שהיה עבורנו מעדן אמיתי.
בזכות היכרות עם שעועית המאש (אותה אנחנו פוגשים בממרחים בארוחת בוקר ובתבשיל של יום שלישי) הכרנו מושגים חדשים כמו לחות והשרייה. הנבטנו אותה באדמה ובצמר גפן, תוך שמירה על מצע לח ונעים. חיכינו לגלות מאיפה יצאו הנבטים, ומתי נוכל לנשנש אותם. דיברנו על הויטמין B שנמצא בשעועית ועוזר לנו לגדול ולהיות חזקים. החברים הזכירו גם את ויטמין C בו הם כבר ממש בקיאים, שגם הוא כמובן חשוב לנו לא פחות.
עשינו ניסוי בו בדקנו מה קורה לשעועית המאש כשמשרים אותה במים כל הלילה. הניסוי זימן לנו שיח פילוסופי ושאלות מעניינות אודות תהליך הצמיחה שלנו. מה קורה לגוף שלנו בלילה כשהולכים לישון? אנחנו מתעוררים כל יום גדולים טיפה יותר.
שיר השבוע שלנו
“" אדמה ושמיים, חום האש
צליל המים
אני מרגיש זאת בגופי, ברוחי בנשמתי
אה-אה,אה-אה,אה-אה, אה-אה או! "
השיר הנהדר "אדמה ושמיים" ליווה אותנו לאורך כל השבוע, מוזמנים לבקש מהילדימות שיכירו לכם את התנועות והמילים.
ועוד שיר שבוודאי תרצו שהילדימות יכירו לכם, הוא שיר השבוע שלנו- "לא רוצים חורים בשיניים", שיר כיפי ומצחיק שמספר את כל השלבים החשובים בתהליך הצחצוח.
“"בבוקר, בערב, אחרי הארוחה
צריך לקחת מברשת שיניים, לשים עליה קצת משחה
להרטיב אותה במים, לחשוף את השיניים ו.....
לצחצח, לצחצח, לצחצח ת'שיניים! כי...
לא רוצים חורים בשיניים, לא רוצים חורים בשיניים"
העיסוק בצחצוח השיניים הגיע לכותרות השבוע, כמעט כל מפגש נפתח בשאלות ודיונים בנושא. לחברים היה הרבה מה להגיד:
" המברשת לא נעימה", "המשחה לא טעימה", "אני אוהבת לצחצח עוד דקה". הבאנו שיש כאן סוגייה. בואו נודה, לצחצח שיניים זה באמת לא תענוג גדול, אבל יש דברים שפשוט צריכים להיעשות, וגם זו למידה עבורנו. דיברנו על החניכיים הרגישות שלנו, הרגשנו הסתכלנו על החניכיים של חברים שיושבים לצידנו. דיברנו על החיידקים, החורים והסתימות, על הביקורים הלא רצויים אצל רופא השיניים, שיש לו כידוע "קול עבה".
מסתבר שאם מצחצחים שיניים כולם ביחד, זה מצחיק ואפילו כיף.
הגוף שלי הוא רק שלי
בזמן המשחק החופשי של הילדימות, אנחנו מבחינות בבדיקות רפואיות ופרוצדרות רפואיות שונות, חברה אחת מכסה את החולה, השנייה מודדת חום, ואם יש מזל מגיע רופא נוסף שבודק גם את הגרון. (כמו שאתם מבינים מרפאת גן ילדי הטבע עדיין פועלת ועמוסה מאוד בפציינטים), גם משחקי תפקידים במשפחה קיימים בשפע: הורימות, תינוקות, ילדים וכו'.
משחקים מהסוג הזה מביאים איתם המון עיסוק בגוף שלנו. חשוב להבין שמדובר בעניין טבעי ואף חשוב להתפתחות שלנו, אך חשוב לא פחות הוא להציג עבור הילדימות את הפן הביקורתי במשחק.
המשחק בגן הוא אמנם מאוד בסיסי וראשוני, אך עדיין חשוב לעצור, לשקף ולשאול את הילדימות, האם זה נעים לנו?
בנוסף, יש כאן הזדמנות מצוינת ללמידה אודות גבולות הגוף שלנו והעלאת שאלות אודות האיברים הפרטיים בהם אנחנו לא נוגעים גם כשמדובר במשחק. מי כן יכול לגעת בהם ולאיזה צרכים? אמא, אבא, רופא, גננת - וגם זה רק לצרכי בריאות או ניקיון. זהו גבול שחשוב שנחשוף את הילדימות אליו.
איך הנגשנו את הנושא לילדימות? דרך קריאה ממושכת של ספר מצוין: "הגוף שלי הוא רק שלי" מאת יעל פדר. בסיפור, גיא ותמר חוזרים מהגן ומספרים לאמא שלמדו על איברים פרטיים בגופם: "איברים שהם רק שלנו, ולאף אחד אחר אסור לגעת בהם." דרך שאלות, האם והילדים משוחחים ומבינים מה הם איברים פרטיים, מהו מגע מותר ומהו מגע אסור, מהו סוד טוב ומהו סוד רע, ולמי לפנות כדי לקבל עזרה. ספר זה מלמד את הילדימות כיצד לשמור על גופם ופרטיותם, מבהיר את זכותם על גופם ומסביר איך להימנע מפגיעה אפשרית. נושא חשוב, מורכב ורגיש זה מובא בדרך ידידותית, בהירה, עניינית ומותאמת. הספר כאמור ימשיך ללוות אותנו, מזמינה אתכם לרכוש אותו ולהתייעץ אתנו לפני השיח עליו בבית.
על החולד הקטן
את החולד פגשנו השבוע מתחת לאדמה, דיברנו על המחילות שהוא אוהב לחפור, והצורך שלו בהישארות במקומות חשוכים. הכרנו את המושג כבד ראייה, וניסינו להבין כיצד זה משפיע על התפקוד שלו.
כשהילדימות התעוררו משנת הצהריים, הם הכריזו שהם חולד שהוציא את הראש מתחת לאדמה, (או השמיכה) , והגיע לשירותים לעשות פיפי או קקי.
דרך הספר המצחיק והכיפי על "החולד הקטן שרצה לדעת מי עשה לו על הראש" מאת וולף ארלברוך (גם הוא ברשימת המומלצים שלנו), הרחבנו את השיח על הצרכים שלנו, ועל המעניין שבהם – הקקי - דרך היכרות עם סוגי הקקי שעושות חיות שונות בטבע. העיסוק בצרכים שלנו הוא רלוונטי מאוד כרגע, אנחנו יכולים פעמים רבות לשמוע את החברים דנים עם עצמם בנושא ומדי פעם צוחקים על "פיפי וקקי". חשוב שתדעו, האג'נדה שלנו בגן היא לא למגר שיח בנושא, וגם לא לומר לילדימות, לא להשתמש במילים פיפי וקקי בשיח מהסיבה ש"זה לא נעים", כי כך בעצם אנחנו מייצרות עבור החברים תבניות שגויות אודות מילים לא נעימות. פיפי וקקי הינם צרכים טבעיים המלווים את חיי היום-יום שלנו.
“" כשהחולד הקטן הוציא את ראשו
מעל האדמה כדי לראות אם השמש כבר הופיעה
זה קרה:
(זה היה עגלגל וחום וזה נראה קצת
כמו נקניקיה- ומה שהכי גרוע:
זה נפל לו ישר על הראש) "
ספרים הם חברים
תולעת מיוחדת לא פחות שהכרנו לאחרונה היא תולעת הספרים. היא מספרת לנו שיש סוגים שונים של ספרים, עבים, דקים, מצחיקים, עצובים. תולעת מבולבלת, אנחנו כבר יודעים את כל זה! כשאנחנו רואים ספר עם דפים קשיחים אנחנו מיד מזכירים "זה בשביל הצעירים!" עכשיו יש לנו משימה חשובה, והיא זו שמובילה אותנו אל הפרויקט הבא, פתיחת ספרייה בגן.
אחת הדרכים הכיפיות ביותר לחיבור בין הגן לבית בשנת הבוגרים היא דרך השאלת ספרים מהגן, ובטח תשמחו לדעת שאנחנו כבר בדרך הנכונה. מה המשימה שלנו כרגע? להעמיק את רמת הקשר שלנו עם הספרים. עם כל הכיף שבספרייה בכיתה שלנו, וברצון לעיין בהם כל יום מחדש, מגיעה גם האחריות בשמירה על הספרים. אם אנחנו רואים ספר קרוע אנחנו מיד מיידעים וקוראים לרופא הספרים. השבוע הכנו ארגז ייעודי לספרים שזקוקים לטיפול רפואי, אנחנו מדביקים פלסטר מיוחד במידת הצורך ונותנים להם ימי מחלה להתאושש.
ועד שיגיעו הספרים קחו לכם שיר נחמד של פרפר נחמד לא פחות:"ספרים הם חברים".
שבוע מלא במרקים חמימים וטעימים,
חולוד, תמר, אלינור ושירז