עדכון שבועי- ילדי הטבע הדמוקרטי
מסיבות הסיום שלנו
תאריכים נשלחו אליכם, וגם מופיעים ביומן הגן :)
מסיבות הסיום שלנו הן כאמור הגארנד פינלה של פרוייקטים כיתתיים. כל קבוצה עוסקת בחודש האחרון לשנה בנושא שבחרה,נושא שהעסיק אותם או שמשך אותם במיוחד, ואנחנו יוצאים למסע בעקבותיו. המסיבה היא אירוע סיום ובו אתם זוכים להשתתף ולקחת חלק פעיל במשולש הזה ילד/ה-גן-בית.
מומלץ מאוד להגיע שני הורים, כמובן בלי אחים הפעם... משך כל מסיבה כשעה וחצי של פעילויות בסגנון תחנות. בתקופה הקרובה הצוות יפנה אליכם בבקשות עזרה והרתמות, הענו להם, הצלחת האירועים תלויה גם בכם
רוצים לדעת מה נושאי המסיבות שלנו?
שמוליק-מסיבת (מטריפת) חושים
שולה- טיול לתיאלנד
תקווה- טיול במדבר
הלו יעקב- ניסוים בעקבות הספרים של ד"ר סוס
עקבו אחרי העדכונים הקרובים, כך תהיו בעניינים. ואגב, ריגשתם עם התגובות שלכם לעדכונים האחרונים.
שבת של אהבה
אחי וכל צוות ילד הטבע הדמוקרטי
צעירים א'- שמוליק
מי היה מאמין שאוטוטו נגמרת השנה שלנו… כמה עברנו וחווינו מאז שהיא התחילה…
כעת אנחנו מתחילים את הפרוייקט הלימודי האחרון שלנו לשנה זו - ממלכת החושים!
מפגשים
בשבועות האחרונים פתחנו את השבוע עם מפגש רגוע ונעים, לצלילי מוזיקת יוגה שקטה מתיישבים עם גב זקוף, רגליים שלובות, ידיים מונחות על הברכיים שלנו ומשחררים קצת את הגוף, מסובבים את הכתפיים, את הראש, מותחים את הצוואר ואת הגוף מצד אל צד. עכשיו כאשר הגוף קצת משוחרר אפשר להתחיל לתרגל נשימות…
הנשימות עוזרות לנו בעצם לקחת פסק זמן ופשוט להירגע, לווסת את כל התחושות שלנו, להתחבר לעצמנו ולהרגיש שלווה.
יש מספר תירגולי נשימה, הפעם התמקדנו בנשימות לב ובטן.
מניחים יד אחת על הלב ואת השנייה על הבטן, לוקחים שאיפה עמוקה מהאף ומרגישים כיצד החזה שלנו מתנפח ועולה מעלה ואז נושפים את כל האוויר החוצה ומרגישים כיצד החזה נכנס פנימה והבטן יוצאת מתנפחת, כך מספר פעמים. תחושת התנועה של הבטן והחזה עוזרים לנו מאוד להירגע ולהתחיל את השבוע באנרגיות טובות.
אז אחרי שהרגשנו את הבטן והחזה מתמלאים ומתרוקנים מהאוויר הגיע הזמן להתחיל את הפרוייקט שלנו… פרוייקט החושים.
השבוע נתמקד בחוש המישוש
לכיתה שלנו הגיעה קופסא כחולה וקצת מוזרה - זו קופסא עם חור.
אולי משהו מסתתר בתוכה? שיקשקנו את הקופסא ושמענו משהו זז בתוכה.ניסינו לפתוח אותה אך היא נעולה.
כיצד נגלה מה יש בתוכה? אולי נתקרב לחור וננסה לראות עם העיניים מה יש בפנים… התקרבנו לאט לאט אך בפנים הכל חשוך, לא רואים שום דבר.
אז אולי נכניס את האף שלנו וננסה להריח את מה שיש בפנים? אין לזה ריח.
ואם נקרב את האוזן שלנו לחור אולי נשמע צליל מיוחד? ששש… שקט בפנים…
מה בנוגע לטעם? ננסה להכניס את הלשון פנימה, אולי יש לה טעם מיוחד.. הוצאנו את הלשון קצת ועוד קצת ועוד קצת…אבל אוי הלשון קצרה מדי היא לא מגיעה!
אז מה נעשה? כיצד נגלה מה יש בתוך הקופסא? חשבנו וחשבנו ולפתע עלה רעיון - נכניס את היד לתוך החור ונרגיש את מה שיש בפנים… רעיון נהדר.
בזה אחר זה ניגשו הילדימות והשחילו את ידם לתוך הקופסא… דבר לא מובן מאליו בכלל. כמה אומץ וסקרנות נדרשים כדי להכניס את היד שלנו לתוך קופסא שאין לנו שום מושג מה מסתתר בתוכה!
חלק מהחברימות הכניסו רק את האצבע וחלק את כל היד ויחד ניסינו לנחש מה יש בתוכה - כל אחד ואחת אמרו את מה שהם מרגישים- ״זה עוקץ!״, ״זה מדגדג!״, ״זה נדבק!״
״אולי זה אריה?״ אמרה לולו, ״אולי זו נבת?״ אמר גור, ״אולי זו עוד קופסא״ אמרה אווה…
לבסוף נפתחה הקופסא ומתוכה הוצאנו את ההפתעה. בכל יום הסתתרו שם שני דברים שונים -
פעם ליפה וספוג, מחוספס ועוצקני לעומת רך ונעים. למחרת כדור חלק וכדור דביק - דביק ולא דביק. היו גם אבנים - אבן כבדה וגדולה ולעומתה קטנה וקלה.
כדי להרגיש את ההבדלים בין שני המרקמים טוב יותר מתחו הילדימות את הידיים קדימה ופרסו את האצבעות, עברתי ביניהם ושיפשפתי את אביזרים השונים בשתי הידיים בו זמנית, מה שגרם להרבה התפעלות וציחקוקים…
פעילות בקבוצות קטנות
** **
בכיתת ההמחשה ושעת הסיפור שירזי המחישה לנו את הסיפור ״יעל מציצה לרחוב״ מאת יונה טפר.
יעל הקטנה עומדת במרפסת וצופה על המתרחש ברחוב. כל מי שהיא רואה, עובר, משמיע צליל מסויים והופ לפתע נעלם… יעל ממשיכה להציץ לרחוב ולדברים המסקרנים והמעניינים המתרחשים שם עד שאבא מגיע ולוקח אותה לטיול.
בכיתת היצירה הכרנו את קצף הגילוח! יצירה שמתאימה בדיוק לשבוע התחושות שלנו - הקצף רך, דביק, נמרח בקלות, מתנקה במהירות… אין לתאר את גודל ההתרגשות והשמחה שחוו הילדים מהתנסות והמגע בקצף. לחלק מהחברימות זה היה נעים ולחלק לא. זו הזדמנות נהדרת עבורנו ללמידה - מה בעצם אנחנו עושים כשלא נעים לנו? אפשר לשטוף את הידיים וכך התחושה הלא נעימה מפסיקה. אבל אם בכל זאת רוצים? אז אולי אפשר להשתמש באביזרים מסויימים, כמו מקלות עם ספוג בקצה, מגבונים, ספוגים קטנים שאוחזים אותם עם האצבעות…
בכיתה הגדולה משחק חופשי שבו בעיקר התעמקדנו במרקמים השונים של המשחקים שאנחנו משחקים בהם בדרך כלל, בובות רכות, נעימות, קלות, בובות פסטיק חלקות, כבדות יותר… קוביות עץ כבדות לעומת קוביות עץ קלות וכו׳…
חצר
** **
במשחקי החצר שלנו אפשר לראות את הילדים באופן אוטומטי הולכים לפינות המשחק האהובות עליהם ומשחקים במשחקים שגורמים להם לתחושת ביטחון . כמעט לכל הילדים יש סדר פעולות קבוע שהם יצרו לעצמם - יש כאלה שיש הולכים לשולחנות המים, יש כאלה הרצים מיד לארגז החול, יש כאלה שמקיימים מפגשים בתוך בית ההוביט או מוכרים ארטיקים בבית העץ השני. יש כאלה שמעדיפים קודם לשחק לבד ואז ביחד, ויש כאלה שהפוך… בעיניי זה פשוט מדהים לראות איך כל אחד ואחת מהם כבר יודעים מה עושה להם טוב ובאיזו דרך הם רוצים לפתוח את זמן החצר שלהם.
מדי יום בשעה 11:00 אנחנו יושבים להפסקת מים מרוכזת, שם אנחנו מוודאים שיש לנו מספיק מים בבקבוק, אם לא ממלאים, מחזיקים את הבקבוק מתחת למתקן ומבקשים מהגננת שעומדת ליד המתקן למלא מים.
אחרי התרעננות קצרה ומשחקי ״מיקי מיקי סטופ!״ המעודדים את החברימות לשתות אנחנו עוברים למחשקים יותר מובנים. והשבוע פעילות מים רק שהפעם ניקינו את הבובות בתוך אמבטיה מלאה במים, שיפשפנו אותן טוב טוב עם הסמרטוטים, אחר כך ניקינו את שאר המשחקים עם הסמרטוטים, טבלנו את הסמרטוט במים, סחטנו ושיפשפנו… בסיום ניקינו את הסמרטוטים מהליכלוכים, שוב סחטנו היטב ותלינו אותם על המתלה לייבוש עם אטבים.
\
סוף יום
מורגש כמה הילדימות עצמאיים כמעט לחלוטין בחלק הזה של היום. מהחזרת השמיכה והמוצץ למקומם ועד נעילת נעליים.
אנחנו כמעט ולא מתערבות להן בהתארגנות אלא יותר מכוונות לסדר פעולות והם מבצעים לבד, אפילו מתעקשים על כך.
בסיום ההתארגנות אנחנו לומדים לעיין במגזינים, לשמור על הדפים הדקים והעדינים או משחקים עם משחק בסלסלה. לכל אחד סלסלה אישית וכל אחד אחראי לשמור על הסלסלה שלו ולאסוף את המשחק בסיום למקום.
לאחר האיסוף שותים מים ואוכלים כריך או פרי. את הכריך והפרי הילדימות בוחרים לבד לפי החוק ״נגעת לקחת!״ אנחנו לא נוגעים בכל הכריכים או הפירות, אלא מתבוננים היטב, בוחרים על העיניים את הפרי או הכריך שאנחנו רוצים ורק בו אנחנו נוגעים, לוקחים וחוזרים למקום כדי לאכול ממנו. ניגשים שוב למגש הפירות והכריכים רק לאחר שסיימנו הכל בפה ויש לנו מקום פנוי ליד המגש.
זה עובד נהדר ונותן לידלימות כלים להתנהל באופן עצמאי בעולם!
הודעות:
* עדיין חסרים לנו קופסאות תמל, פקקים וקופסאות נעליים. נשמח אם תביאו השבוע כדי שנוכל להתארגן למסיבת הסיום שלנו טוב יותר.
* הקפידו בבקשה להביא את הסדינים עליהם עשינו את הסימונים שהילדימות בחרו, זה עוזר להם למצוא את מקום השינה שלהם.
* שימו לב שעדיין ישנם הורים שלא הביאו מגבונים, אנחנו כבר בסוף החודש.
כל הכבוד להורים שהביאו במהרה!
* נוהל ימי ראשון - סדינים רכים ורעננים ובקבוקי מים מלאים!
שבוע נפלא
ויקה וחולוד.
צעירים ב'- שולה
שבוע של גלים גבוהים ומים סוערים
יום ראשון מגיע והחברים לא יכולים להתאפק כבר ורוצים תמונות מיום שבת
מסתבר שהשולות מאוד אוהבים לבלות בים, או לפחות לספר על חוויה שהייתה להם בים.
אנחנו יכולים להתבונן בים שעות, הוא לא נגמר.. כמעט כמו השאלות שלנו עליו :)
"למה הוא לא נגמר?" שאלו החברים
אולי יש חיים בצד השני של הים, איך נדע?
הצעתי לחברים שנטוס במטוס מעל הים ונבדוק מתי הוא נגמר
"כבר היינו במטוס" סליחה, קבוצה עם דרישות גבוהות...
חשבנו על עוד דרכים שבהן אפשר לנוע בים
אפשר לשחות, לצוף, לצלול. אבל כנראה שלא נגיע רחוק מדי
מזל שפרויקט כלי התחבורה שלנו מזכיר לנו שיש אפשרויות רבות...
חשבנו יחד,
במטוס כבר טסנו, באופניים דיוושנו, באוטובוס וברכבת נסענו לירושלים
ומה נשאר?
נצא לשייט בסירה!
בכיתה פרשנו את הבד הכחול הענק, הים הפרטי שלנו.
שיחקנו את המשחק ים יבשה עד שלפתע הגיעו אורחים לבקר אותנו,
הבנו שבים אנחנו האורחים והם התושבים הקבועים.. הדגים באו להגיד לנו שלום ואנחנו שרנו להם את שיר הדגים
התחלנו מלצעוד בים, זה קשה הרבה יותר מהליכה רגילה. ניסינו לשחות אבל הצלחנו, זה עדיין אתגר. לאט ובזהירות הלכנו לנו והרגשנו שהמים מתחילים לטפס כמעט עד הצוואר
עצרו עצרו! המים כבר לא רדודים...
הבנו שזה כבר יותר מדי בשבילנו, אז עלינו על סירה קטנה. יש מקום לכולם? לא... הסירה הקטנה תשקע. נעלה בתורות
היה כיף לשוט בסירה, המים היו שקטים ורגועים. אולי הם ישנים?
פתאום רוח חזקה הגיעה, המים התעוררו..
גלים גבוהים, המים סוערים והסירה שלנו מתנדנדת מצד לצד.
“"סירה קטנה ע" המים שטה
ים רגוע ושקט
גלים רכים ומלטפים אט אט
שטה הסירה מצד אל צד
ולפתע מתקרבת רוח
הים מתחיל להשתולל!
מהר מהר מהר הים סוער
מהר מהר מהר הים דוהר
גלים גלים קופצים, מים מתיזים"
השיר הפך לאטרקציה:) שני חברים על הסירה ושאר החברים הופכים לרוח חזקה שמגיעה לה בלי התראה מוקדמת.
רגע רגע, עצרו הכל! יש יתוש בחדר!
באמצע המפגש ראינו שתי חברות שלנו עצובות ומוטרדות.
מה קרה לפיתה ותותי?
העקיצות! הן כואבות ומגרדות...
חשבנו, אולי לים היתושים לא מגיעים?
שרנו את שיר היתוש וזה הצחיק אותנו כל כך שכבר שכחנו מהעקיצות
"יש יתוש בחדר... הוא יושב לי על הרגל
קיפלתי את היד, וטראח! היתוש ברח,
אוי אוי אוי, אוי אוי אוי..."
לא צריך לנסוע רחוק מדי כדי ליהנות מבופה 5 כוכבים
זוכרים שסיפרנו לכם על הבופה המיוחל שלנו בארוחת הבוקר..?
אז הנה הוא הגיע. ובכנות, זה מרגש.
בופה הבוקר בגן שלנו הוא נקודת ציון משמעותית בחיי הקבוצה, שמעיד על הדרך הארוכה שעברנו בשנה האחרונה, יכולת לקבל החלטות באופו עצמאי. "מה אשים לי בצלחת, אולי היום אנסה ירק שאתמול לא ניסיתי?" מיומנויות מוטוריות לדוגמה, אחיזת הירקות באצבעות בלבד ולא עם כל היד כדי לשמור על היגיינה עבור החברים הבאים אחריי והתמודדויות אחרות כמו להמתין בסבלנות שיגיע תורי, לחפש לעצמי מקום פנוי ועד אתגרים הלקוחים מחיי היום יום שלנו.
הבופה בנוי במבנה של תחנות קבועות, בו החברים עוברים כמו מסלול.
אנחנו ניגשים לאחת מהעמדות הפנויות, בוחרים צלחת, לוקחים ירקות מהמגש, בעזרת כף מוזגים טחינה מהקערה ובעזרת מזלג נועצים בפשטידה/ חביתה או התוספת היומית. לא שוכחים כמובן לקחת לנו לחם כדי להכין כריך או לנגב את הטחינה..
אחרי שלקחנו את כל מה שרצינו, אנחנו מחפשים לעצמנו מקום פנוי, מניחים את הצלחת ומתיישבים. אומרים בתיאבון ובאמת מתכוונים לזה כי כשהגשנו לעצמנו וזכות הבחירה בידינו, הכל הרבה יותר טעים.
כמובן שאלמנט הבחירה נמצא בתוך מסגרת אפשרויות הגיונית, גם אם אני מאוד רוצה אני לא יכולה לקחת לעצמי את כל העגבניות במגש אחרת לא יישאר לשאר החברים שלי, מדהים כמה הילדימות מכבדים ודואגים לכללים לפעמים יותר מאתנו.
כשאנחנו מסיימים לאכול אנחנו ניגשים לפנות את הצלחת שלנו ולשטוף ידיים ופנים.
שולות האלופים בצעדי ענק אל עבר שנת הבוגרים:)
ספרים רבותיי ספרים
מה יותר נחמד מלחגוג את חודש הספר בשיתוף של הילדימות בספרים אהובים עליהם מהבית.
ואלו הספרים שפגשנו השבוע:
גולי הביאה את "אנחנו עושים בייבי יוגה ביחד" מאת פרן קוטון שליווה אותנו בפרויקט היוגה הישן נושן שלנו...גילינו שיש המון דברים שפעם לא ידענו לעשות והיום כבר הרבה יותר קל לנו.
תמרי הביאה "את חנן הגנן" מאת רינת הופר, ספר שאנחנו מאוד אוהבים ותמיד שמחים לקרוא שוב ושוב.
גלי הכירה לנו את גברת חיבוק מאת רוג'ר הרגריבס, ובו נחשפנו וכמובן תרגלנו את המושג החדש, "חצי חיבוק"! לכל אלה שחיבוק מלא זה לפעמים פחות מתאים להם.
תודה לחברות שלנו ולכם על ההירתמות:)
שמולה בקבוצות קטנות
עוד שבוע של פעילויות עם חברינו לשכבה, השמוליקים .
והפעם בקבוצת החומרים בהנחייתה של אלי, פגשנו שולחנות מלאים בקצף!
אה זה קצף שהגיע מהגלים הסוערים כמובן
המגע של הקצף עבור חלקינו היה נעים ומדגדג, והיו כאלה שבחרו להשתמש במקלות או מברשות
הקצף מתפשט במהירות ונראה כמו משטח לבן גדול שאפשר לצייר וליצור בו
בהמשך השבוע הוספנו נצנצים ששינו גם את המרקם וגם את הנראות
בקבוצת ההמחשה, או כמו שהילדימות אומרים "הממחשה" הכרנו את הספר "יעל מציצה לרחוב" מאת יונה טפר.
התחלנו מלהכיר את דמויות הסיפור והעלילה, ובהמשך השבוע יכולנו כבר לעשות הצגה!
כשאנחנו הופכים את הסיפור להצגה, אנחנו מכניסים רבדים נוספים לסיפור והוא הופך להיות מוחשי עבורנו הרבה יותר. ומי לדעתכם היו השחקנים? שולות ושמוליקים האלופים.
כל חבר בחר את הדמות אותו היה רוצה להציג במהלך הסיפור, היה מקסים ומשעשע:)
הודעות ועדכונים:
• המגירות שלכם עולות על גדותיהן, בבקשה עשו סיבוב ריקון מכל התכולה יצירות בובות ועוד:)
• אני מבינה שחלקכם מתקשים להתמודד עם אתגר הפרידה מהמוצץ או לפחות פרידה חלקית (לדוגמה רק לזמן שינה, כמו בגן) המוצצים הם שלב בחיי הילדימות, אבל בניגוד לדברים אחרים, כאן אין עניין של מוכנות או בשלות רגשית/פיזית, אלא החלטה בלבד. מי שמרגיש שהשיח בנושא רלוונטי עבורו מוזמן לשלוח לי בהודעה, אם יהיו מספיק מתעניינים נפתח את הסוגיה לדיון רחב ומעמיק יותר בפורום קבוצתי בסוף יום.
• נוהל יום א'- בקבוקים וסדינים רעננים.
• תמונה מהסופ"ש שלכם עם הסבר קצר
• תודה להורים שהתנדבו לסייע במסיבת סיום!!
אנחנו זקוקים למספר כיסאות ים קטנים מתאימים לילדימות.
אם יש לכם ויכולים להביא למסיבה, כתבו לי.
שבוע נפלא
שירז ואלינור
בוגרים א'- תקווה
שבת שלום לכם/ן!
מזל טוב ללני שלנו שחגגה השבוע יום הולדת איתנו!!
לא לשכוח לשריין את מסיבת הסיום שלנו ב22.7 בשעה 17:30
בקרוב נעדכן אתכם לגבי עזרה באותו היום או בהבאת כמה חפצים שעוד חסרים לנו. נשמח מאוד לשיתוף פעולה מצידכם. זה יהפוך את המסיבה לקהילתית ומשמעותית הרבה יותר!
תקווה על ההר!
במשך מספר שבועות כבר קבוצת תקווה לומדת ומתנסה עם נושאים שקשורים להרים, בלג בעומר דיברנו על בניית ערמות וצורות משולשים כפי שהר לפעמים הוא ערמה של אבנים, בחג השבועות דיברנו על עלייה על הר וחיזוק הגוף לטיפוס, ביום ירושלים עסקנו במבוכים ומסלולים מלאים במכשולים ורכסי הרים.. כל זאת הייתה הכנה של הילדימות לפרויקט שלנו שעוסק סביב הרים ואבנים, הדיברו בנושא הזה הוא עמוק ומלא רבדים, אנחנו עסקנו בנושא של הפיזי של הטיפוס, והחשיבתי של בניית ערמות... ולאחרונה עסקנו בנושא החקר.
השבוע הצגנו לילדים לראשונה חומר שממנו עשוי הר- אבנים!
חשבנו איך נוכל להגיש את החומר בצורה הכי מעניינת שיש, ובחרנו לדבר על ארכיאולוגים, מה זה ארכיאולוג? ארכיאולוג הוא חוקר! הוא יוצא לטבע עם אביזרים כמו זכוכית מגדלת ומברשת וחוקר את הטבע סביבו,
רצינו לתת לילדים תחושה שהם בעצמם ארכיאולוגים, אז פרסנו ניילונים בכיתה ועליהם פיזרנו את האבנים שמכוסות בחול... לכל ילד נתנו מברשת והדגמנו שכל אבן שאנחנו מוצאים אנחנו מברישים ממנה את החול ולאחר מכן את האבנים הנקיות אפשר לשים בקערה נפרדת. הילדים נורא התלהבו... זו הייתה הזדמנות להתנסות במכחולים, הרי כדי להבריש מהאבנים את החול לא צריך כוח, דיברנו עם הילדימות תוך כדי על ההברשה וראינו איך הם מתלהבים מלשים כל אבן נקייה בקערה.
לאחר שכל הילדימות סיימו אספנו את כל האבנים לכלי אחד והראינו להם כמה אבנים הם הצליחו לנקות ביחד.
ישבנו ודיברנו על הפעילות שעשינו, למה הארכיאולוג מנקה את האבנים? כדי להסתכל על הצבע שלהם יערה אמרה, ופלג הוסיף שצריך לנקות את האבנים בשביל לראות ממה היא עשויה!
לאחר מכן דיברנו על ההתנהגות שלנו עם אבנים... אם הארכיאולוג רוצה לחקור את האבנים הוא גם צריך לדעת ממה להיזהר .
למדנו שאת האבנים לא זורקים, אנחנו יכולים להעביר מיד ליד, למשל כשהילדימות ישבו חקרו את האבנים ורצו להתחלף זה עם זו, הם התקרבו והעבירו אחד ליד של השניה בזהירות. בנוסף שיחקנו משחק של דחיפת אבנים, הילדימות ישבו במרחק קצר לכיוון הקיר, ודחפו את האבן במטרה להגיע לקיר, למדנו ככה על עוצמת זריקה... אם אני זורק חזק מידי האבן שלי עפה וזה מסוכן, אם אני זורק חלש מידי, האבן לא מגיעה. יצרנו סביב ההתנסות הזאת הרבה שיח לגבי שליטה בגוף שלנו.
לאחר מכן מיינו את האבנים ראינו שלאבנים צורות וצבעים שונים, בהתחלה מיינו את האבנים לפי צבעים... ארבל היה צריך למיין את האבן החומה, ושם אותה עם האבן השחורה, כששאלנו אותו למה ארבל אמר שהוא שם את האבן החלקה עם האבנים החלקות! אז דיברנו גם על מרקמים וגדלים, הילדימות נהנו לשחק עם האבנים, וכבר שמענו אותם בחצר מתלהבים מלמצוא כמה אבנים בארגז חול.
בחצר – מנקים את החיות... עם מכחולים
השבוע התנסנו ביכולת שלנו להבריש באמצעות מכחולים, במפגשים הברשנו חול, ובחצר הברשנו מים! קראנו לילדי הלו יעקב ותקווה לנקות את צעצועי החיות באמצעות מכחולים, פרשנו גן חיות גדול ועודדנו את הילדים לנקות אותם עם מברשות ומים,
ארגנו תחנות מסודרות שבהן הילדימות לוקחים לעצמם מכחול וקוביית לגו גדולה, שאותה הם ממלאים במים ויכולים לטבול את המכחול בתוכה,
הילדימות לקחו לבד את החומרים שלהם ובחרו חיה שאותה רצו לנקות, סביב הפעילות יצרנו שיח על החיות, לאייל ננקה גם את הקרניים ולציפור את הכנפיים, מה הכי מתלכלך אצל החיות? הן לובשות נעליים? מצחצחות שיניים? ננקה להן טוב את הרגליים והחוטם... בגלל הגודל של הצעצועים הילדימות היו צריכים להשתמש בעדינות במכחולים, הזדמנות מעולה לתרגל שליטת כוח בידיים!
לאחר שניקינו את החיות... הן רטובות או יבשות? רטובות! אז איך נייבש? ארז הציע לשים את החיות בשמש, כי השמש חמה ומייבשת, בהתחלה הילדימות התלהבו ושמו את החיות בערמה אחת, אז שאלנו אותם, איך החיות יתייבשו מהר יותר, אם הן יהיו בערמה או פרוסות ומפוזרות? הילדימות פרסו את החיות ולאחר כמה זמן כבר התחילו להרגיש את החיות ולשים לב אם הן יבשות, והחזירו אותן לקופסת המשחק.
ספרים רבותיי, ספרים! – "לבד על המרבד", מאת: בריאן וילדסמית
בעקבות השיח המשמעותי שהיה בשבוע שעבר על הספר "לבד על המרבד", בחרנו להמשיך השבוע את העבודה עם הספר. ילדים אוהבים חזרתיות כי הם עדיין מגלים את העולם וכל דבר הוא חדש. גם אנחנו יכולים לקרוא ספר או לראות סרט כמה פעמים וכל פעם לגלות פרט חדש שלא שמנו לב אליו.
אז השבוע עשינו סימולציה של הספר.
תחילה, עשינו את הסימולציה אחד לאחד בהתאמה לספר. הילדיםות היו החיות שמצטרפות למרבד, וכל ילד היה חיה אחרת. בהתאמה לספר, כל חיה שהצטרפה לא ביקשה להצטרף אלא פשוט התישבה על המרבד. לבסוף, כמו בספר, החתול גירש את כולם ונשאר לבד על המרבד.
אחרי שעשינו סימולציה בדיוק כמו בספר, עשינו סימולציה בסגנון של תקווה. למעשה, עשינו "תיקון" למה שהתרחש בספר.
שאלנו- האם כל חברי וחברות תקווה יכולים להכנס למרבד הקטן הזה? כמובן שלא..אז החברימות הצעיו רעיונות- פלג הציע לקחת את הסדין הכחול שמשמש ים בקבלת שבת, אולי נשב כולנו עליו? יערה הציעה לקחת מלא מלא שטיחונים קטנים ולחבר אותם. ג'ונם הציע להביא 2 שטיחים עגולים גדולים וארבל הציע לקחת מזרנים. מה אתם חושבים? בסוף הצלחנו למצוא פתרון?
הפעם, כל חבר שרצה להצטרף ביקש את הרשות של החבר שכבר היה על השטיח, אם היה צפוף ניסינו לחשוב יחד איך נצטמצם ונפנה מקום לעוד חברים, כשהיה לנו לא נוח ולא נעים דיברנו ולא צעקנו וגירשנו את החברים בצעקות... בעצם השלכנו את מה שקרה בספר לחיים האמיתיים תוך שיח נעים ומציאת פתרונות מתאימים.
ספרים הם דרך מדהימה לדמות את המציאות דרך הדמיון ובצורה עקיפה. מהספר אפשר ללמוד בצורה חוויתית ומשמעותית בלי להטיף ולתת הוראות. לסמוך על ההבנה של הילדים תוך תיווך מתאים.
בריאות השיניים
בכיתת תקווה דיברנו על בריאות השיניים. הנושא עלה בספונטניות,הילדימות רואים את הצוות עם קיסמי שיניים...הילדים התעניינו ושאלו למה צריך קיסמים, ענינו שלפעמים האוכל נתקע בשיניים והקיסמים עוזרים לנו להוציא אותו, אמרנו שאם האוכל נשאר בין השיניים ואנחנו לא מצחצחים אותן, יכולים להיווצר לנו חורים בשיניים, לני נזכרה שזה כמו קריוס ובקטוס! למה כמו קריוס ובקטוס? לני אמרה שאם נאכל המון ממתקים וגם לא נצחצח שיניים קריוס ובקטוס יבואו לביקור וייבנו לנו בתים בשיניים,
איך נמנע מהם לבוא לביקור? אלונה אמרה שאם נצחצח שיניים הם לא יבואו, ואז שאלנו את החברים מי מהם מצחצח שיניים, והדגמנו צחצוח שיניים בפנטומימה עם החברים, הפנטומימה והמשחק הלהיבו את הילדימות לדאוג לעצמם ולהשתמש בהגיינה אישית!
מוזיקה ללב היא חודרת
השבוע שמענו את האלבום של תומר ישעיהו "מונמנט". שירים שגם מבוגרים וגם ילדים יכולים להתחבר אליהם כאחד.
הודעות חשובות
# לא לשכוח סדינים ובקבוקים מלאים
# תמונה מהסופ"ש לאדריאן עד יום ראשון ב8:00
סופ"ש נעים,
רעות,אדריאן, תמר
** **
בוגרים ב'- הלו יעקב
אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים
כך אמר הדוקטור החביב בעולם כשכתב את ספר הפרידה שלו, השייח על המעבר לגן עירייה הפך להיות חלק מהיומיום שלנו ובייחוד במפגשים.
רוב הילדימות שיתפו את החששות שלהם, הפחד מלאבד חברימות ורצון להישאר בבועה הקטנה שלנו.
בכל בוקר פתחנו בשייח על שינויים.
איזה שינויים אנו מכירים בגן? כששוכחים לשים פיילה לכלים המלוכלכים, אנחנו לא יודעים מה לעשות.
זה מבלבל לרגע, קצת מערער וברגע ששאלנו איפה הפיילה? הפיילה חזרה והבילבול נעלם.
שינוי של מיקום משחקי חצר, שינוי בסדר היום, שינוי במי שיאסוף אותי מהגן ועוד…. שינויים זה דבר שלא מגיע בקלות כשלא מתכוננים אליהם.
איך מתכוננים לשינויים?
“״עם רגליים בנעליים,
עם שכל בראש-
תמצא את הדרך שלך,
אל תחשוש.
אתה יכול ויודע מוכן ומזומן,
ואתה הוא זה שיחליט לאן.״
עם נעליים ברגליים…
נעליים מגנות לנו על כפות הרגלים מחום, קור, קוצים, זכוכיות וכל דבר אחר שלא נעים לדרוך עליו… הן נותנות לנו יותר זמן לצעוד ולרוץ ואפילו יש נעליים שמתאימות לטיפוס על הרים ונעליים שמתאימות לפידול באופניים.
כדי להתחיל ולחשוב על לצאת לדרך אנו צריכים לוודא שהאיבר שמניע אותנו כפות הרגליים שמור ומוגן כי עם רגליים יחפות הדרך תהיה פחות קלה.
עם שכל בראש….
שכל, מה זה?
המקום שבו המחשבות שלנו שמורות יחד עם הידע והתחושות שרכשנו במהלך הזמן, הכל מרוכז שם.
השכל הוא ארגז הכלים הפרטי שלנו!
איזה עוד ארגזי כלים אנו מכירים?
בארגז כלי העבודה יש מברגה, ברגים, מסמרים,פטיש ומקדחה.
בארגז הכלים במטבח יש סכין, תרווד,מחבת, ותנור.
מה יש בארגז הכלים שלנו?
דרכים להתמודד עם חבר שלא מעוניין לשחק,
איך משחקים יחד, איך לדאוג לחבר שבוכה, מה עושים כשנגמר הסבון בשרותים.. ומה קורה עם ספר קרוע?
למדנו ליצור מסלולים מאתגרים ובמקביל להפןך אותם לבטיחותיים.
למדנו לסרוק את הסביבה שלנו להתאים פעילויות לעומס בחצר.
למדנו לספור כוסות אורז, לסדר מבואה לארוחת בוקר ועוד המון דברים מופלאים.
כל הכלים שאספנו במהלך הזמן נמצאים אצלנו בראש.
תמצא את הדרך שלך,
אל תחשוש.
אנו כבר יודעים מה אנחנו אוהבים ומה פחות איך אנו מתקשרים ועם איזה חברימות אנו מסתדרים, כשאנו יודעים מה עושה לנו טוב אנו פחות חוששים.
אתה יכול ויודע מוכן ומזומן,
ואתה הוא זה שיחליט לאן.
דיברנו על מצבים בהם אנו מחוייבים לעשות משהו שאנחנו לא רוצים.
לדוגמא מעבר לגן עירייה אין ברירה כולם עוברים… איך נהפוך את הלימון ללימונדה.
מה החשש הכי גדול? אני לא מכיר/ה את הגן או את הילדימות, נאמר בקבוצה.
כשאנו מתבוננים עמוק בתוך ארגז הכלים שלנו איזה מן פתרונות אפשר למצוא כדי להתגבר על החשש הראשוני?
אולי אביא איתי בובה שעוזרת לי להיפתח, מכונית מעודדת או תמונה.
אולי אבקש מההורים ללכת להתבונן בגן, בחצר? או להפגש עם ילדים חדשים ….
אנו יודעים בדיוק מה יעשה לנו טוב מה יקל עלינו וזו הזדמנות מצויינת להשתמש בכלים שקיבלנו.
בספר יש המון שבילים ומבוכים המגיעים למקומות נפלאים או למקומות קצת אפלים… אף אחד לא יודע לאן תוביל הדרך שלנו לכן אנו אוספים מספיק ידע כדי להתמודד עם כל מה שיבוא.
סיפרתי לילדימות על חוויות ילדות של שדות תירס גבוהים שהפכו למבוך….
במה לבחור ימינה או ישר? הגעתי לדרך ללא מוצא מה עושים? חוזרים אחורה, מנסים שוב?
התחלנו בחברותא לתרגל מסלולי מבוכים התחלנו במסלול נעים והמשכנו במסלול מאתגר מלא בפניות ללא מוצא… למדנו לתכנן את הצעדים שלנו ולא לוותר כשאנו מגלים שהדרך חסומה או מאתגרת מידי.
בכיתה מצאנו את דרכנו עם מבוך מצוייר שמנו לב לנקודת ההתחלה האדומה בחרנו דמות שאיתה ננוע והתחלנו למצוא את הדרך שלנו החוצה.
מודה שלא חשבתי שזה ילך כל כך טוב הילדימות צלחו את המבוכים והחליפו בניהם כשסיימו.
במהלך החודש הקרוב אנו נצא למסע מרתק יחד עם ד״ר סוס ונגיע יחד למסיבת הסיום שלנו.ֿ
כלים וניסויים
בימי רביעי אני מכינה בורגול בגן והפעם אבינועם הצטרף אלי להכנה.
פתחנו את האריזות ושפכנו לתוך סיר את כל התכולה .... הוספנו קצת מלח ושמן... בזמן שאבינועם מערבב הוא שואל למה צריך שמן?
הוא שומר על גרגירי הבורגול מהמים החמים, הבורגול סופג את המים ממש מהר ובלי שמן הם ידבקו ויהפכו לעיסה אחת גדולה ....
במפגש ביקשתי מאבינועם לספר לחברימות על פעילות הבורגול בזמן שאני מכינה הפתעה, ניסוי! קראו כולם אין כבר מה להסתיר מהם, קבוצה חדה.
לכיתה הכנסתי שתי כוסות אחת עם מים והשניה עם שמן.
המשימה הראשונה היא למצוא מה משותף ומה שונה.
והמסקנות של הלו יעקב הן-
שתיהן נוזליות.
למים אין ריח ולשמן יש
המים שקופים והשמן צהבהב.
כשטבלנו את האצבע שמנו לב שהמים מחליקים קצת בין האצבעות אך מהר מתייבשים ונעלמים השמן מחליק ממש בין האצבעות ולא מתייבש בכלל.
וכשניגשנו לברז לשטוף את השמן שמנו לב שלא משנה כמה זרם המים חזק השמן לא יורד מהיד יותר מזה רואים טיפות מים שנחות על השמן .
רק בעזרת סבון הצלחנו לחמוק מהחלקלקות.
למה זה קורה?
שמן ומים פשוט לא מתערבבים.
בעזרת טפטפת טיפטפנו טיפות שמן היישר לכוס המים ראינו את הטיפות נכנסו פנימה ועולות חזרה למעלה לאחר כמות יפה של שמן ראינו שמעל המים נוצר מכסה של שמן.
הילדימות הציעו לערבב עד שיתאחדו הנוזלים, עם המון רצון עירבבו ועירבבו ובועות השמן סירבו להיות במים והעדיפו לצוף מעל. הם פשוט לא מסתדרים.
לכן אנו משתמשים בתכונות שלהם לטובתנו ממש כמו שהגנו על גרגירי הבורגול מהמים החמים.
הארגז הכחול
ילדימות המגיעים עם משחקים מהבית כשהם תיקניים (בלי חלקים קטנים שמתפרקים,בלונים ושלל אסונות) הם משחקים איתם עד החברותא התנאי היחדי הוא לחלוק עם ילדי הגן.
אלה הלא מעוניינים לחלוק מוזמנים לשים בארגז הכחול.
כך אנו מונעים טיולים למגירות כשהגן באמצע מעברים או הכנסה לתיק מה שדורש מחנכת לצידם.
כך נולד הארגז הכחול,האחריותשלכם ושל ילדכם היא לאסוף את הציוד בסוף היום.
הכנות למסיבת סיום-
בימים האחרונים אנו מבקשים לצלם אתכם/ן בפרידה לטובת סירטון סוף שנה, תודה על הזרימה (:
המון ריקודים ומקרנה!
בתקופה האחרונה קבוצת הלו יעקב מראה ביצועים מרשימים בריקודים קבוצתיים כמו הוקי פוקי, ריקוד הציפורים, שיר התנועות ועכשיו גם מקרנה התאהבות מהצעדים הראשונים.
למדנו את התנועות לאט.. יד מושטת קדימה עם כף היד לתקרה ואחריה מגיעה השנייה
הופכים את הידיים אחת אחרי השניה, עכשיו כף היד לכיוון הריצפה.
יד אחד לכתף והשניה לכתף שנותרה- בהצלבה… מילה שלמדנו תוך כדי התנועה.
המשכנו למותניים סיבוב אגן קפיצה ומהתחלה … כמה זה משחרר מצחיק ובמקביל קשובים לגוף ולאיברים שלנו.
הודעות ועידכונים
נוהל יום א׳ סדינים רעננים ובקבוקי מים מלאים.
מזכירה מריחת הילדימות בבקרים במקדם הגנה.
שקית בד (ניילון) לבגדים מלוכלים ורטובים אנחנו בימים מלאים במים ובוץ.
תמונות סוף שבוע יש ילדימות קבועים ששולחים לצערי הרוב הגדול לא שולח וזה חבל.
שבוע מרענן
אורטל ודור