היי הורימות,

סגרנו כבר כמעט חודש מאז שחזרנו מהסגר, ואנחנו מרגישות שכולנו כבר התרגלנו לשגרת הגן שלנו - שזו תחושה מאוד טובה ונינוחה. כמו הרבה דברים טובים בגן, זו תוצאה של שיתוף הפעולה במשולש הקסם שלנו - שלכם ההורים, של הצוות ושל הילדימות!

לקראת השבוע הבא, כמה הודעות:- נהלי בריאות: מבקשים לחדד שוב הקפדה יתרה וזהירות רבה מתמיד. נושא המחלות ומניעת הדבקות בגן (לא רק בקורונה), מאוד תלוי באחריות האישית של כל משפחה. אנחנו מבינים ויודעים שלא פשוט להשאיר ילד/ה בבית ובכל זאת היו עירניים. אם אתם מזהים סממן כלשהו למחלה, (כולל פצעים, דלקות בעיניים, שיעול וכדומה) אנא פנו לרופא ובקשו להבין מה זה.- מדידת חום בבוקר: הכניסה לגן לא תותר יותר בלי אישורי בריאות! אנא מדדו חום בבית, מלאו את טפסי האישור לפני הכניסה לגן והגיעו מוכנים. אנחנו מרגישים שאחרי חצי שנה אפשר להפסיק להזכיר את העניין:) - רישום פנימי לילדים ממשיכים: בשל הביקוש הרב החלטנו להקדים את הרישום הפנימי, והוא יפתח ביום שלישי 17.11. סיום ההרשמה הפנימית ב1.12.20. חשוב להדגיש שהרשמה פנימית משמעה רישום לשנה נוספת של ילד/ה שכבר נמצאים בגן. הצטרפות של אח חדש נחשב לתהליך רישום רגיל. ביום שלישי 17.11 נשלח לכם מייל מפורט עם כל המידע. אתם מוזמנים להתייעץ איתי או עם הקפטניות בכל שאלה.- ימי חופש: לקפטניות שלנו ימים חופשיים, קבועים. בימים אלו תוכלו לדווח לקפטנית המקבילה.בשכבה שלכם. למען הסדר הטוב, הנה ימי החופש הקבועים, רשמו לעצמכם:\ מיכל – יום שני\ חולוד – יום שלישי אחת לשבועיים, בשבוע בו אין יום שישי\ אורטל – יום רביעי\ גבי – יום חמישי אחת לשבועיים, בשבועות בהם אין יום שישי - גן אחרי הגן: שבועיים אחרי השקת הפרוייקט רצינו להביע כמה התרגשנו מההיענות המדהימה! כל כך יפה לראות אתכם מטיילים בגן בקשיבות מלאה, שואלים שאלות וחוקרים יחד עם הילדימות את הגן. מרגש לא פחות לראות את הילדימות לוקחים פיקוד ומסבירים לכם על מה שקורה פה. אנחנו מרגישים שאתם מאוד מכבדים את המרחב וזה משמח אותנו לאין ערוך!\

• צוות חדש: השבוע הצטרפה אלינו באופן רשמי הצלע החמישית של שכבת הצעירים- ענת! היא בהתלמדות כבר 3 שבועות אך השבוע החלטנו לגייס אותה סופית. היא עובדת עם שתי קבוצות הצעירים, השתלבה כאן בקלילות, מתאימה מאוד לוייב של הצוות, מכירה את כל הילדימות וכבר נראית כמו חלק מהצוות. תוכלו להגיד שלה שלום בבקרים ואחה"צ. הנה מה שהיא כתבה על עצמה בשבילכם:שמי ענת, אני בת 31, גדלתי בעמק יזרעאל ביישוב ששמו טבעון, אני סטודנטית שנה רביעית להוראה ואמנות במכללת אורנים. החיבור שלי לילדים נובע מהאהבה שלי לצחוק וקלילות. צחוק של ילדים זה צחוק אמיתי, תמים ומרגש. חוצמזה, כיף לי להיות חלק מתחושות הבטחון והאמון שלהם במקום בו הם נמצאים, ועל הדרך ללמד וללמוד ביחד דברים חדשים, מרגשים ומעניינים.עד כה פגשתי חבורת ילדים מעניינים ומתעניינים ואני בטוחה שצפויה לנו שנה מלאה בחוויות :) נתראה!

שיהיה לכולנו שבוע נעים וחווייתי,

אחינועם וכל צוות גן ילדי הטבע הדמוקרטי

שכבת הצעירים

איזה שבוע עמוס ומהנה עבר עלינו! פתחנו את השבוע עם יום הולדת לטיטי האהובה שלנו, כהכנה לימי ההולדת הקרובים. המשכנו את השיח על הסתיו, לא רק עם חברנו השבלול, כי גם עם ציפור קטנה וזריזה, הלא היא הנחליאלי.

את השבלול פגשנו בבוקר בדקלום:

“

"בוקר בא,

מר שבלול

מתכונן לקראת טיול,

מוציא מחוש ועוד מחוש,

מנערר קצת את הראש,

את ביתו יקח איתו,

ויזחל כך לאיטו

לביתה של אחותו!"

גם אנחנו הוצאנו מחוש ועוד מחוש, ניערנו את הראש וניסינו לזחול כמו שבלולים! ובחצר רצנו כמו נחליאלי ממקום למקום לצלילי השיר "נחליאלי קטן". כשעייפנו, התיישבנו על הדשא והתמסרנו בכדור שמתגלגל והזכיר לחברימות את השבלול שמשתבלל.

יום הולדת חגיגה נחמדת!

בגן ילדי הטבע אנחנו מאמינים בחגיגה צנועה שמתמקדת בערך החברות. הכי חשובה לנו ההנאה של ילד\ת יום ההולדת עם החברים מהקבוצה. עבור ילדימות רבים ההתרגשות מיום ההולדת יכולה להיות מעמיסה, ולכן אנו מעגנות את הטקס במוכר והאהוב. גם הטקס עצמו קבוע, כך שהילדימות יודעים בדיוק למה לצפות. במהלך החגיגה אנחנו קשובות לצרכי הילד/ה - לא כולם אוהבים להיות במרכז תשומת הלב, לכן אנחנו תמיד נתאים את עצמנו לאופי ולצרכים של כל ילד וילד, כך שיוכלו להינות מהמעמד.

זו גם הסיבה שהתחלנו בחגיגות דווקא לטיטי הבובה - לעדן ולרכך את גודל המעמד וההתרגשות המגיעה ביחד איתו ולהקנות לילדים הבנה כללית של מה עומד להתרחש בחגיגה, תוך שימוש בבובה המוכרת מהמפגשים היומיומיים. הילדימות התרגשו מאוד כשסיפרנו להם בבוקר על החגיגה המתוכננת לטיטי!

אז איך נראית חגיגה טיפוסית בשכבת הצעירים בגן?

החברימות נכנסים לכיתה מקושטת בשלט צבעוני גדול, עם שולחן קטן וכיסא. המפגש נפתח בשירי הבוקר הקבועים, אך אחריהם אנו מזמינות את ילד\ת יום ההולדת לקשט את הכיסא בבד צבעוני, ומביאות לכיתה קופסא מיוחדת במינה: איך נפתח את הקופסא?

“

"טוק טוק על הקופסא,

מה ישן שם בתוכה?"

בתוך הקופסא אנחנו מוצאים כתר חגיגי, גלימה ושרביט! אנחנו שואלות את החברימות אם הם רוצים זר על הראש, אם הם רוצים לעטות את הגלימה ולאחוז בשרביט. חלק מהילדימות רוצים את כל האבזרים, חלק בוחרים בחלקם, וחלק בוחרים שלא לקחת אותם – וזה בסדר גמור!

אחרי שהתארגנו, כולם יחדיו שרים "היום יום הולדת" ומשם ממשיכים לברכות מהחברים - כל אחד בתורו מוזמן לברך את החבר באיזו דרך שרוצים, חיבוק, נשיקה, או כיף או לחישה כמובן למי שרוצה בכך! שרביט הקסמים שלנו משמש את ילד/ת יום ההולדת "להפוך" את החברימות לכל מיני חיות - פעם לתרנגולות, פעם לשור – ואנחנו רוקדים לצלילי "תנועחיה". הילדימות מגישים לילד/ת יום ההולדת את המתנה מהגן, ואז כמובן מגיע החלק האהוב במסיבה: "איפה איפה איפה איפה איפה העוגה!" מנשנשים מהעוגה, ומסיימים את יום ההולדת בשיר האהוב "הרם סם סם".

ארגז החול

בעקבות יום ההולדת של טיטי החברימות ממש רצו להכין לה עוגה! אז יצאנו לחצר, הפשלנו שרוולים, הבאנו מים ושפכנו לארגז החול, לקחנו כף וסיר, הוספנו קמח, סוכר, ביצים ואפילו אבקת אפיה ותמצית וניל! ובאיזה טעם הייתה העוגה? מלא טעמים! פעם שוקולד, פעם וניל, פעם תות ואפילו לימון! לעוגה היו המון צורות - פעם היא הייתה מרובעת, פעם עגולה, פעם גדולה ופעם קטנה, חלק מהחברימות אפו אותה בתנור הבנוי מלגו, חלק הסיעו אותה בטרקטור לחלוק עם המשפחה.

גבולות בתוך משחק

המשחק בארגז החול מאוד פתוח וחופשי, וכל אחד ואחת יכולים לקחת אותו למחוזות אחרים. ובכל זאת, גם במשחק חופשי מתגלה הצורך להציב גבולות. למשל, האם אני יכול לזרוק את החול על החברים שמסביבי? האם אני יכולה להוציא את החול מארגז החול? ועוד המון שאלות.

כמחנכות אנחנו צריכות פעמים רבות ביום להחליט מתי ואיך להציב גבולות. בגן כשאנחנו מחליטות האם יש צורך בהתערבות, הצבת גבול ואכיפתו, אנחנו תמיד חושבות על שלושה מעגלים: אני, הסובבים אותי, והסביבה שלי.

המעגל הפנימי ביותר הוא אני (הילד/ה עצמו/ה): אם אכניס את החול לעיניים יהיה לי נעים?. המעגל האמצעי הוא הסובבים אותי: אם אזרוק חול, זה יהיה נעים לחברימות האחרים בארגז החול? המעגל החיצוני הוא הסביבה: אם אזרוק חול אל מחוץ לארגז החול, האם זה יפגע בחצר שלנו?

כמובן שבשכבת הצעירים, אלו עדיין שאלות גבוהות, ורוב הילדימות טרם חושבים במונחים אלה, אך באמצעות הכנסת השיח הזה אנו מרגילים אותם לחשוב על שאלות אלה, ומבססות את הגבולות בצורה ברורה, עקבית והגיונית. אחרי כמה פעמים, הילדימות מפנימים את הגבול, ובמהרה המשחק בארגז החול הופך נעים בהרבה!

לקראת סיום – כמה הודעות קצרות:

- סתיו: השבוע צפוי לנו מזג אוויר סתוי קלאסי, כלומר, הפכפך ולעתים גשום. נשמח אם תלבישו את הילדימות בשיטת ה"בצל" שתאפשר לנו ולהם להתאים את עצמנו לשעות השונות של היום. מוטב לא להגיע בימים גשומים ורטובים עם נעלי בד שנרטבות בקלות – כבר קריר והילדימות נשארים עם נעליים בחצר.

- מחר יום ראשון – לא לשכוח סדינים נקיים, וכמובן – בקבוקים מלאים!

שיהיה לנו שבוע כיפי,

צוות שכבת הצעירים – חולוד, גבי, חוה, אלינור וענת

שכבת הבוגרים

אחרי כמעט חודש רצוף של פעילות, אנחנו – הצוות והילדימות – כבר די מכירים את השגרה החדשה שלנו. הילדימות מגיעים בבוקר, נפרדים מכם ההורים, שולפים בקבוק ומניחים בסלסלה, מכניסים את התיק, ונכנסים לשטוף ידיים. כיוון שאנחנו פחות צריכות להקדיש משאבים לביסוס סדר היום שלנו, השבוע שלנו מתמלא בהרבה יותר פעילויות, תוכן לימודי והעמקה בכל מיני מישורים. כבר בתחילת היום זה מורגש:

למשל, מאז הגשם שהגדיר סופית כי אנחנו בסתיו, הילדימות יכולים לבחור האם לחלוץ נעליים בבוקר או להישאר איתן. האם קר לי ואני עוד רוצה חציצה מהרצפה הקרה? או שאני עוד רוצה קצת לשחק במים ובחול ומעדיף לשמור על הנעליים נקיות?

העמקה נוספת התחלנו גם בקבוצתיות שלנו ובערך החברות. כבכל שנת בוגרים, יש שלב שבו אנו צריכות לדייק ולחזק את העשייה הקבוצתית החברית.

אני והקבוצה שלי

מהי בעצם קבוצה? למה הקבוצה חשובה לנו? לאילו קבוצות אנו משתייכים? (לצהובים/כחולים, לשכבת הבוגרים, למשפחה שלי). מי עוד חברים בקבוצה שלי?

הקבוצה שלי יכולה להיות מקור כוח, ביטחון ותמיכה, ועל אלו אנחנו עובדות, תוך דגש על שיח מעודד ותומך, על היכולת שלנו לשים לב לחברימות מסביב. זה מתחיל בלשים לב לחברים הרוקדים סביבי ולא להיתקל בהם, וממשיך גם כשאני רואה חבר בוכה, נופל, קצת לבד ועצוב. מה אנו יכולים לעשות כדי לרומם את רוחו?

אנו נחזק את אלה המעצימים את האחרים, את אלה שטעו וידעו להקל, לחבק ולתמוך. לעומת זאת, יש אפס סובלנות לאלימות פיזית ומילולית. לכן אנו:

- מעמיקות בשיח עם הילדימות סביב אמפטיה והתבוננות באחר. כשאני נפלתי, חבר עזר לי לקום ונתן לי חיבוק, וכשאראה חברה שנפלה, גם אני אנסה לעזור לה בצורה דומה.

- משחקות הרבה משחקים קבוצתיים כדי להמחיש לילדימות כמה חשובה עבודת הצוות - ולא רק עם חברי הקרובים.

- מייצרות אוירה קבוצתית/שכבתית ("מורל") שעוזר לנו ליצור תנאי טובים ללמידה איכותית בשכבה – כשאנחנו פחות מתעסקות במשמעת, אנו מתפנות לכל כך הרבה דברים אחרים!

חי וצומח בגן

תחום הגינון תפס אצלנו תאוצה בשבועיים האחרונים – בכל בוקר אנחנו ניגשים להנבטות שלנו ומתבוננים בשינויים: לעדשים כבר צמחו גבעולים ירוקים וארוכים – הילדימות נגעו וגילו כמה הם עדינים. מהו השלב הבא? ניתן לגבעול להתחזק קצת, ואז נעביר יחד לאדמה בעציצים קטנים. תפוחי האדמה שטמנו באדמה כבר הוציאו ניצנים אל מעל האדמה – כיסינו אותם בשכבה נוספת של אדמה, כדי לחזק את הבסיס האיתן שלהם. וייחורי הבטטות? מדי יום אנחנו רואים כיצד השורשים הלבנים מתרבים ומתארכים! כשיסיימו, נשתול גם אותם!

השלבים כל כך מרתקים אותם, והם מאוד סבלניים לשינויים המינוריים שהם פוגשים בכל יום.

מה עוד אפשר להשריש? בכל בוקר מישהו מילדי השכבה מביא ענף של משהו קסום מהדרך. החלטנו לנסות להשריש גם אותם! הכנסנו לכלים עם מים, ואנו ממתינים לראות מי מהם יצליח להצמיח שורשים. יחד נחשוב מהם התנאים הטובים ביותר להשריש ענף.

השבוע העמקנו בשיח על הנחליאלי: הוא קטן, בצבעים לבן, שחור ואפור, יש לו "סינר", וגם זנב ארוך יחסית, אותו הוא לעתים מנענע בזריזות מצד לצד! שרנו לנחליאלי "נחליאלי קטן" וגם "נחליאלי". ניתרנו גם אנחנו בזריזות, וניסינו להזיז את "הזנב" שלנו מצד לצד. מאיפה הנחליאלי הגיע אלינו פתאום? מארצות קרות יותר, שם כבר אנשים לובשים ממש סוודרים ומעילים, והנחליאלי חיפש מקום חמים יותר לעוף אליו. בשבוע הבא, הנחליאלי גם ייקח אותנו דרומה עוד יותר,לאפריקה החמה, ובדרך נעצור באתיופיה ונציין את חג הסיגד.

שחור ולבן ומה שביניהם

השיח על הנחליאלי נתן לנו גם הזדמנות להתבונן בגוונים אפורים. איך בכלל יוצרים צבע אפור? לוקחים צבע שחור וצבע לבן, ומערבבים! ככל שיש יותר לבן, האפור יותר בהיר, וככל שיש יותר שחור האפור הוא כהה.

הילדימות התנסו בעירבוב צבעי גואש על דף לבן ודף אפור בעזרת מכחול. אנו לומדים לעבוד באופן עצמאי - מתרגלים אחיזה נכונה במכחול, ואת תנועת משיחת המכחול העדינה. מה קורה כשיש לי הרבה צבע? מה קורה לדף אם אני צובעת בנקודה אחת כל הזמן? הוא עשוי להיקרע.

ומה עוד אפשר ללמוד? כשצבענו בגואש על דף לבן, גילינו שאת הגואש הלבן בכלל לא רואים על הדף הלבן! רק כשהוא מתערבב עם השחור אנחנו רואים אותו. לעומת זאת על הדף האפור הוא בולט למדי! כשעבדנו בצבעי פנדה על דפים אפורים, גילינו דבר דומה – כשצבענו באפור על דף אפור, לא ראו כלום! לעומת זאת את הלבן ראו בבהירות. כשעברנו לדפים לבנים, המצב התהפך, ואת הלבן לא ראינו, כאשר לעומת זאת האפור היה בולט!

ועוד קצת למידה: כשאנחנו מגישות לילדימות חומרים אנחנו מקפידות על תהליך מלא של יצירה וסגירת הפעילות. מה זה אומר?

את החומרים נגיש אל מול עיניהם של הילדימות. בסוף התהליך, הילדימות עצמם יעזרו בפינוי ובסגירת העמדה:

ציור רטוב כמו גואש נניח במתקן הייבוש. ציור יבש אפשר להניח ישר במגירה או בתיק!

את הציוד המלוכלך- מכחולים וכלים לצבעים - ניקח לכיורים לשטיפה. שם גילינו איך כיור לבן הופך במהירות לכיור אפור!.בדרך הזו הלמידה לא נשארת רק על הדף - אנו מגלים את הצבע בכמה מקומות: על הגוף, בכיור, מתחת לזרם המים... במקביל אנו לומדים לסיים פעולות שהתחלנו, כולל אירגון החלל, לפני שעוברים הלאה לפעילות הבאה.

שבלולים שבלולים

האקווריום הקטן והורוד שלנו מתמלא בחלזונות מאושרים - גדולים וקטנים .

בכל יום אנו מתיישבים כדי לרענן להם את האדמה, לנקות שאריות מזון ישן וכמובן להאכיל אותם. הילדימות מביאים אדמה , מביאים מלפפון טרי מהמטבח של הגן או משאריות ארוחת הבוקר ומגישים להם בעדינות.

אבל הכי אנחנו אוהבים פשוט להתבונן בהם: אנחנו בוחנים כיצד הם יוצאים מהשבלול, כיצד הם נעים, כיצד הם אוכלים. גילינו שחלק מהם מאוד אוהבים להתחפר באדמה, אבל רובם מאוד אוהבים להיתלות על האקווריום, ויורדים למטה בעיקר כדי לאכול! אנחנו סופרים אותם, מסדרים אותם מהקטן לגדול. פעם אחת גם סידרנו את כולם עם הפתח באותו כיוון, וגילינו משהו ממש מעניין: כל השבלולים משתבללים בדיוק באותו כיוון!

כלי נגינה ומכונת צלילים

בתיפוף על הגוף גילינו שאפשר ליצור צלילים מעניינים מאיברים שונים.

בחצר בעזרת רוני המתופפת השכבתית גילינו שבאמצעות כלים שונים המשמיעים צלילים שונים (סירים,קופסאות,קוביות עץ ) אפשר ליצור תזמורת בתיפוף חופשי שיצר רעש קולני מלא בצחוק ושמחה.

בכיתה תירגלנו ביטבוקס - תיבת מקצבים.

מי התיבה? אנחנו.

איך יוצרים מקצבים? בעזרת הפה/הגוף

הקשבנו לביטים שונים ונדהמנו מכמות הצלילים שהפה שלנו יכול להפיק.

האזנו גם לתזמורת, ניסינו לזהות צלילים שונים, ולהבין אילו כלים מייצרים אותם? ניסינו גם אנחנו לדמיין שאנחנו מנגנים בהם - הילדימות מאוד אוהבים לדמיין שהם מנגנים בצ'לו. יושבים על כסא, מחזיקים את הצ'לו ביד אחת, ועם השנייה, פורטים על המיתרים! אנחנו גם מאוד אוהבים לנגן בכלי הנשיפה הדמיוניים שלנו, וכמובן, בכלי ההקשה – בתופים ובמצילתיים: "בום-טרח! בום-טרח"! הלמידה עם המוסיקה מלמדת אותנו להאזין, ולנסות לעבוד בתיאום – עם המוסיקה וגם האחד עם השני. כשאנחנו רוקדים בקבוצה לצלילי המוסיקה, היא זו שעוזרת לנו בתיאום, אפילו ללא מלים כלל!

בשבוע הבא נתעמק כאמור בציפורים הנודדות החולפות בארצנו בסתיו, ונציין גם את חג הסיגד בעזרת עצירה קטנה באתיופיה. וכמובן שהמוסיקה תלווה אותנו גם במסע זה!

אבל לפני שאנחנו פותחים את השבוע החדש, כמה הודעות קצרות:

- מחר יום ראשון: סדינים נקיים ובקבוקים מלאים כרגיל :)

- שמיכות: חלק מכם כבר הביאו שמיכות לחורף – ממליצות לכולם להתחיל לעשות זאת, נחזיר לכם את שמיכות הקיץ ברגע שתביאו שמיכות חלופיות. אנא השתדלו לא לשלוח שמיכות גדולות מדי – בכיתות שלנו חמים ונעים גם בחורף.

שיהיה שבוע מהנה,

צוות שכבת הבוגרים – שיר, רוני, מיכל, ימית ואורטל