שבת שלום,
מרגישה שיצא לנו לתקשר הרבה ביומיים האחרונים, אז הפעם נצמצם ורק נדגיש:
- נשלח אליכם מייל מפורט לגבי העמדה שלנו והתנהלות הגן בתקופה זו בהקשר לנגיף הקורונה.
- פורום ההורים שאמור היה להתקיים בשלישי הקרוב לא יתקיים עד שנבין מה קורה. נעדכן לגבי תאריכים חדשים כשיתבהר מצב העניינים. בינתיים, נשתף שבעקבות ההצעות שלכם בחרנו שני נושאים לפורומים הבאים:
- נושא 1 - גיל שנתיים: מעבר מפעוטות לילדים - מה קורה שם ומה אנחנו חווים?
- נושא 2 - יחסים בין אחים: מה הסיפור ואיך נכון להתנהל
- נכון לעכשיו האירועים הגדולים המתוכננים שלנו - טיול משפחות ויריד האביב - מוקפאים עד להודעה חדשה.
- מזכירה לכם את קיומה של קבוצת הפייסבוק שלנו, קהילת העסקיםשל גן ילדי הטבע הדמוקרטי - אפשר לגמרי להשתמש בה לעוד דברים כמו עזרה שאתם צריכים, רעיונות, טיפים. תרגישו חופשי להניח בה הכל!
- שכבת הצעירים - נשלח אליכם מייל בנוגע להתנהלות הגן בחופשת הלידה של ויקה אהובת ליבנו.
מעריכים ומוקירים את הקשר הנפלא בינינו ואת מערכת היחסים המרגשת שלנו,
אוהבים,
אחי וכל צוות ילדי הטבע הדמוקרטי
שכבת הצעירים
שבועות לא קלים עוברים על כולנו. ההורים , אנשי החינוך והילדימות. כולנו נמצאים תחת עננה של חוסר וודאות לגבי העתיד לבוא, מגלים בכל ערב הנחיות חדשות מטעם משרד הבריאות המשפיעות באופן ישיר על חיינו.
התמודדות עם משבר כזה היא לא פשוטה לאף אחד מאיתנו אך זה הזמן שלנו להיות פתוחים לכל השינויים ולשמור על אופטימיות.
בעדכון זה ננסה להוציא אתכם, אפילו לכמה דק׳, מכל מה שקורה מסביב ולהתמקד במה שחשוב באמת וזה הילדימות שלנו!
אבל קודם לכן, נדגיש כמה הודעות חשובות:
- במסגרת מאמצינו להגברת ההגיינה בגן, החלטנו להעביר את אחסון המוצצים מהקופסה הקבוצתית לקופסאות האישיות שלכם בתיקים. נבקש לוודא מדי יום שלילדימות מוצץ נקי בתיק – ואנחנו נוודא להחזירם בסוף היום היום לניקוי וחיטוי שלכם. ממליצה מאוד לשים אותם בכיסים קטנים ולא יחד עם הבגדים והחיתולים כדי לחסוך מהילדימות חיפושים מפרכים.
- בכל נושא הקשור להנחיות משרד הבריאות או להתמודדות שלנו עם נגיף הקורונה אתם מוזמנים לפנות לאחי וצחי.
- חלק מהימים כבר חמים מאוד, ממליצות להלביש את הילדימות בחולצה קצרה מתחת לבגדים הארוכים. כשאנחנו יוצאים לחצר חם לנו!
- מחר יום ראשון: לא לשכוח בקבוקי מים מלאים וסדינים רעננים למי שלקחו בסוף השבוע (היה שבוע קצר, רוב הסדינים נשארו בגן).
- אין ספק שבימים רגישים כאלה, ולמרות החשיבות הרבה שאנחנו מעניקות לתחושת העצמאות של הילדימות, אנחנו מציבות את הביטחון הבריאותי שלהם מעל הכל. לכן עד להודעה חדשה, הקפאנו את ערך העצמאות כאשר הוא מתנגש בהגיינה. שטיפות ידיים, בחירות מוצצים, שתיית מים, בחירת ירקות לצלחת וכו׳ נעשית על ידינו כשאנחנו שם בפיקוח מלא.
קיבלתם מייל ובו מפורטות ההנחיות לפיהן אנחנו פועלות בגן שלנו. אנחנו נזדקק להירתמות ושיתוף הפעולה המלא שלכם לשמירה על סטרליות ככל הניתן. הכל מפורט לכם במייל - נבקש שתעברו עליו עד יום ראשון.
בשבוע הקרוב נעסוק גם אנחנו בגן בנושא ההגיינה והבריאות. נדבר על הדרך שלנו לשמור על עצמינו בריאים, כיצד מקנחים את האף ואיך בכלל משתעלים? מהו ליכלוך לעומת ניקיון וכיצד כל אחד מהם משפיע על הגוף שלנו. גם אתם מוזמנים לקדם את השיח הזה עם הילדימות בבית.
על כובעים, קופים וצבעים
אז מה היה לנו בשבועיים האחרונים?
דיברנו הרבה על חג פורים, התחפשות, שינוי צורה, מרקמים, צבעים וצורות, כל זאת תוך כדי העשרת הדימיון שלנו.
שינוי צורה הוא דבר מאוד משמעותי ורגשי בגילאי הצעירים. שינויים כאלה יכולים ליצור עומס של גירויים אשר ישפעו ישירות על תחושת הרוגע והביטחון של הילדימות, על עולמם עלול להתערער, מה שהם הכירו בצורה אחת לפתע משתנה. לכן, השינויים בגן שלנו וההכנה לחג פורים נעשתה בשלבים הדרגתיים. התמקדנו ברכיב אחד של התחפושת – הכובע!
לכיתה הכנסנו כובעים שונים - כובעי צמר ומצחייה, כובעים גדולים וקטנים וגם סתם כובעים משונים, עם אזניים, מחושים או צמות. מיינו אותם לעונות - מתי חובשים כובע צמר מחמם? כשבחוץ חם או קר? למה לכובע הזה יש מצחייה? ממה הכובע הזה אמור להגן עלי?
הכרנו את השיר המקסים של דתיה בן דור ״יש לי יופי של כובע״.
חבשנו את הכובעים השונים וראינו כיצד החברים שלנו נראים איתם. הכובעים המובחרים ביותר היו כובעי טמבל וכובעי צמר שאותם אנחנו מכירים מהשימוש היומיומי שלנו בימים הקרים. ביום אחר הכרנו כובע מיוחד במינו ולו שתי עיניים, שני מחושים שפעם היו האוזניים ופעם הידיים של הכובע, הכל להחלטת הילדימות. ויקה ומיכל נראו ממש מצחיק בכובע הזה, שגם הוא משנה את צורתו והופך מקטן לגדול.
אחרי המשחק עם הכובעים שנמשך בכל השבוע שהוביל לפורים, הילדימות כבר היו יותר בשלים רגשית לשינויים הצפויים של שינוי צורה ואף גילו את ההומור העומד מאחורי שינוי המראה הרגעי.
כמוני - כמוך
בהמשך השבוע המחשנו את הסיפור ״מוכר הכובעים״ מאת אספיר סלובודקינה. התעמקנו יותר בתעלולים של הקופים השובבים, מה שיצר שיח שלם על יכולת החיקוי שלהם, והעלה את השאלה החשובה - האם גם אנחנו יכולים להתחקות אחר תנועה, הבעת פנים או צליל? הילדימות הפכו גם הם לקופים שובבים וכל מה שהקוף עשה גם הם עשו. חיקינו את הקולות המצחיקים שהם משמיעים, אמנם לכולנו יצא קול קצת שונה וקצת דומה אבל מה שכן זה גרם לכולנו לצחוק בקולי קולות. המשכנו עם פעולות החיקוי לתנועות גירוד הגוף, קפיצות ותנועות הטיפוס על ענפי העץ.
משם זה המשיך למשחק ה"מי יכול ומי יכולה כמוני?". כל חברה וחברה יצרו תנועה או צליל ואנחנו ניסינו לחקות אותה בצורה הכי מדוייקת שאנחנו יכולים. נזכרנו בשיר נוסף של דתיה בן דור ״מי יכול?״
ממליצות מאוד להשמיע אותו בבית ולהוסיף עם הילדימות תנועות נוספות. נראה מי יעבוד טוב יותר באתגר אתם או הם? אישית, אנחנו הפכנו לגמישות יותר בשבועיים האחרונים :)
גן מתחפש
גם הגן שלנו שינה צורה ולבש תחפושות בהדרגתיות. כיתה אחת הפכה לארמון מלא בבדי קטיפה אדומים,עם ארגזי תחפושות, פאות, כובעים וכמובן מראה. עודדנו שיח סביב הנראות שלנו - מה אני רואה כשאני מתבוננת במראה? נשאר לכלוך על הפנים? איך הוא בכלל הגיע לשם? אולי ממשחקי החצר או נישנושי הבוקר בדרכנו לגן? השיער מסודר או פרוע? האם זה מפריע לי או לא? האם יש לי חול על הראש?
כיתה אחרת הפכה לכיתה מקושטת במסיכות של חיות אותם תלינו יחד מתוך מחשבה משותפת וקבלת החלטות הדדיות בין כל הילדימות. בכל יום חיפשנו היכן השועל ואיפה מסתתר לו האריה?…
אפילו חומרי היצירה התחפשו - הבצק שאנחנו כה אוהבים הפך לבצק צבוע בצבעי פסטל נעימים ורגועים בתוספת נצנצים מנצנצים! הילדים נהנו לראות אותנו מכינות את הבצק, להוסיף בעצמם את החומרים וללוש, ולבסוף לראות איך הצבעים מתערבבים פנימה. מזמינות אתכם להכין גם בבית, המתכון מאוד פשוט, עשוי מחומרים זמינים בכל מטבח ויכול לספק שעות של הנאה:
בצק צבעוני
מערבבים:
קילו קמח
חצי כוס מלח דק
¾ כוס שמן
מוסיפים בהדרגה מים (עד שתי כוסות מים חמימים, לרוב צריך אפילו פחות) תוך כדי לישה, עד שנהיה בצק רך וחלק (אבל לא דביק. אם נהיה דביק, מוסיפים עוד טיפה קמח).
אנחנו השתמשנו לבצק ורוד למשל במים שנותרו מבישול הסלק, וכך צבענו את הבצק. אפשר להוסיף גם צבעי מאכל או צבעי גואש בשביל מגוון צבעים, וכמובן, נצנצים!
זה לא ארגז
בחצר הופיעו כמה ארגזים ובכל פעם ניסינו לחפש שימוש אחר לארגז. מה הארגז הזה יכול להיות? אולי אונייה ובה נשוט בים? אולי בכלל בית כמו הבית של יעל? חשבנו יחד האם הארגז הזה יכול להיות גם שולחן שעליו אפשר להניח פירות צוננים וכריכים טעימים. חקרנו גם מה יקרה אם נחבר ארגז לארגז לעוד ארגז - אולי תיווצר כאן שורה של מכוניות או אפילו קרונות של רכבת! כאן לגמרי זרמנו עם הילדימות ועם הרעיונות המקסימים שהם הציעו. כך למעשה נתנו להם מקום ללכת בעקבות הסקרנות שלהם ולראות כמה רחוק אפשר להגיע איתה.
חג פורים, חג פורים, חג גדול לילדים!
האמנם?
חג פורים הוא חג עמוס לילדים, בעיקר מבחינה רגשית. המולה, שירים, המון צבעים, מסכות וגירויים אותם הילדימות לא פוגשים בדרך כלל בעצמה כזאת. כאן בדיוק נכנס החלק החשוב, השפעת הטמפרמנט (מזג) של הילד/ה. כמה פעמים קרה לכן שנכנסתן למסיבה והרגשתן רע ממש? שהגעתן למקום חדש שאתן לא מכירות ופשוט קפאתן? כן, זה קורה גם לילדים ולילדות שלנו. יש אנשים ובהתאמה, יש גם ילדימות, שלא מרגישים בנוח במקומות הומי אדם, מוצפי קולות וגירויים. יש ילדימות שמרגישים פשוט נורא בסיטואציה הזאת. דווקא ההתרגשות וההכנות המוקדמות יוצרות ציפייה ועומס רגשי שלא כולם מסוגלים לעמוד בו. בבוקר המסיבה, הילדים מרגישים התפוצצות רגשית וקושי רב, קצת כמו שמרגישים בערב החתונה.
לכן דאגנו שהחגיגה בגן תהיה כמה שיותר צנועה, פשוטה ותתעסק בעיקר - הנאת הילדימות, ללא קשר לתחפושות זו או אחרת.
כל ההכנות ההדרגתיות השתלמו: כשהילדימות הגיעו לגן חיכו להם מספר תחנות שאת כולם הם כבר הכירו ממקודם. כיתת הארמון, הבצק הצבעוני, כיתת הרעשנים בהם שיחקנו כל השבוע במשחק חופשי, כולם היו שם וחיכו לבואם! כך שהתחפושות למעשה הפכו לשינויים כה קטנים שבכלל לא השפיעו על הילדימות ואפילו ירדו בשלב מאוד מוקדם של היום. היום שלנו היה פשוט רגוע ושלו, מלא בהנאה וצחוק של הילדימות.
לכבוד משתנה פורים, אפילו הפנקייקים התחפשו, ונצבעו בורוד הודות לסלק שהתווסף לו לבלילה. את הפנקייקים קישטנו בסירופ תמרים, פירות ואף מעט קוקוס מתקתק.
הפינה של אטרף
בשבוע מבלבל שכזה, בין ימי הבחירות לחופשת הפורים, יום בגן - יום בבית, החלטנו להתחבר לחוויה המוסיקלית שלנו בצורה אסוציאטיבית.
מהי בעצם אסוציאציה? האסוציאציה מקשרת בין עצמים שיכולים להיות מסוגים שונים - עובדות, רעיונות, פעולות, דימויים, גירויים ותגובות, זיכרונות וכדומה. האסוציאציה מוגדרת באופן מקובל כקשר בין גירויים לתגובות. עיקר הלמידה שלנו התמקדה באסוציאציה שמיעתית. היכולת ליצור קשר בין המנגינה שאני שומעת ברגע זה לרגש שזה גורם לי להרגיש - כיצד הצליל הזה משפיע על הגוף שלי?
שמענו מנגינה שעוררה אצלנו את תחושת המתח, התהלכנו בגן בצעדים גדולים ואיטיים, הילדימות אף הציעו הליכה על קצות האצבעות, התבוננו ימינה ושמאלה ופרסנו את הידיים לצדדים שעזרו לנו לשמור על שיווי המשקל במהלך הצעידה.
המנגינה הבאה גרמה להרבה מהילדימות לקפץ ולדלג ברחבי הכיתה, ואילו בשלישית נשכבנו על הרצפה, נשמנו עמוק, עצמנו עיניים ודמיינו שאנחנו נמצאים אי שם ביער קסום, שוכבים ליד מפל מים, כששמש חמה מלטפת ומחממת אותנו.
נהנתי מאוד לצפות בילדימות כאשר הם גילו צלילים חדשים. ראיתי שלא מעט מהם באמת הצליחו לחבר בין השמיעה לרגש, הם לא פעלו מיד אלא לקחו לעצמם כמה רגעים כדי לראות מה שזה באמת גורם להם להרגיש, מה נראה להם הכי נכון לעשות עכשיו? לקפוץ? לרוץ? לשכב? ללכת מהר או לאט… חלק אחר של הילדימות בחרו ללמוד דרך צפייה בחברים שלהם ולחזק את יכולת החיקוי, ממש כמונו, המבוגרים, גם אנחנו מחקים ומדמים את הסביבה שלנו ולומדים ממנה לא מעט.
ואם כבר חיקוי ודימוי אז שיר משעשע חדש שהכרנו תוך כדי משחק שהתחבר לנו באופן טבעי לסיפורו של מוכר הכובעים - חמישה קופים קפצו על המיטה.
הפינה של כוורת
בשבועיים הרגישים של פורים והבחירות השתדלנו לעגן את הפעילויות שלנו במוכר ובנוח, ולהוסיף מדי יום רק משהו חדש קטן, כדי לחזק את הביטחון של הילדימות לקראת פורים. מיכל חבשה מדי יום את הכובע המצחיק עם המחושים והעיניים, והגיעה עם שק כובעים גדול – "כובעים למכירה! כובעים למכירה!" הילדימות נהנו למדוד כובעים שונים, ויחדיו למדנו למדוד, לעשות סיבוב קטן עם הכובע, ולהעביר גם לחברימות שלנו שגם הם רצו למדוד את הכובעים השונים. הכי פופולרית הייתה המגבעת, שהייתה קצת גדולה ואפשר היה לשחק איתה "קו-קו!", כי היא כיסתה לילדימות את רוב הפרצוף...
לקחנו את המגבעת, וניסינו לחשוב מה עוד אפשר לעשות איתה. אולי אפשר לשים בה דברים? אולי אפשר להשיט אותה כמו סירה? סיפרנו את "כובע קסמים" של לאה גולדברג, ואף הכרנו אותו בשיר. דמיינו שגם אנחנו שטים לנו בים. פרשנו בד ירקרק גדול ודמיינו שאנחנו שוחים לנו בים בין הדגים, לצלילי סן-סאנס. התאמנו על תנועות השחייה שלנו: ידיים קדימה בחץ, נפתחות לצדדים בעיגול, נסגרות, ושוב נמתחות קדימה! כך, הפעלנו במקביל גם את שרירי הדמיון, וגם את שרירי הגב העליון והידיים.
שיהיה לנו שבוע בריא וכמה שיותר יחד,
ויקה, מיכל, ימית, זיו ואלינור
שכבת הבוגרים
אפתח בנימה אישית - אחרי שבוע רחוק מהגן, מהילדימות ומכם, אני חייבת להודות שהתגעגעתי מאוד. דווקא בימים מורכבים, שלא נאמר הזויים כמו אלה, הכוח של הגן שלנו והעוצמה שהקהילה הזו מביאה איתה מורגשים מתמיד, גם מרחוק. מיותר לציין שאנחנו כאן בשבילכם, גם בזמן שגרה וגם בחירום. הילדימות ואתם חשובים לנו ונעשה הכל כדי לשמור על השגרה שלהם.
נתחיל בהודעות:
• עזרו לנו לשמור על ההיגיינה בגן: הקפידו לשטוף את בקבוקי המים של הילדימות מדי יום, לקנח אפים מנוזלים. חלקכם התרגלתם להשאיר תיקים עם בגדים מלוכלכים בגן ולאסוף בסוף השבוע, אנא הימנעו כרגע מהרגל זה והקפידו לאסוף את התיקים מדי יום.
• הקפידו לדווח לנו בכל שעה על ילדימות שחשים ברע, או כל הודעה שנראית לכם רלוונטית לנוכח המצב.
שמירה על היגיינה בגן
כמו שראיתם, נשלח אליכם מייל המפרט את ההתנהלות שלנו בגן בצל הקורונה.
השבוע כבר הייתה לנו אפשרות לתרגל את נהלי הניקיון המעודכנים. הילדימות רגילים מאוד לעצמאות בכל הנוגע למזיגת אוכל מהבופה לבדם, מזיגת תוספות ושטיפת ידיים בנוכחות מחנכת בשירותים, אך באופן עצמאי לחלוטין. כל אלו השתנו השבוע כשהמחנכות היו אלה שהגישו לנו את האוכל כדי לשמור על רמה גבוהה יותר של סטריליות ועזרו פיזית לקרצף ולשטוף ידיים. את הלימון הפכנו ללימונדה והשתדלנו להוציא מכל פעולה כזו עוד סיבה למסיבה, משחק ותחושה נעימה עבור הילדימות. המצאנו משחק שטיפת ידיים שבו אנחנו סופרים עד 20. כך אנחנו שוטפים טוב ויסודי יותר.
עוד חדשה מרעישה, את ארוחת הבוקר התחלנו לאכול עם מזלגות! המזלגות היו מגיעים אלינו בשלב כזה או אחר של השנה, מעצם היותנו בוגרים אלופים. אך החלטנו לאור המצב להקדים את המאוחר ומיותר לציין שהילדימות (שחיכו וציפו ליום המיוחל) התרגשו והיו גאים מאוד. המזלגות הם סמל עבורנו למעבר לשלב נוסף של בגרות ואחריות, והם גם עוזרים בשמירה על הגיינה ונקיון ברמה גבוהה יותר.
חדשה מרעישה נוספת! פיקניק ארוחת בוקר. בזכות מזג האוויר הנעים שפקד אותנו בשבועיים האחרונים, יכולנו להתחיל לאכול ארוחת בוקר על הדק בחצר, בקבוצות קטנות של 8 ילדים.
איך זה קורה? בין השעות 8:30-10:30 הדק הופך לאזור ניטרלי המשמש לארוחת בוקר של הבוגרים בלבד, בו מוצבים שולחנות הפיקניק, מפה משובצת שתואמת את האווירה ומגשי ירקות, לחם, טחינה וכל המטעמים שאנחנו אוהבים. אנחנו נכנסים ברביעיות לשירותים לשטוף ידיים ומתיישבים בשולחן.
ארוחת הבוקר המשפחתית הזו מצריכה מאיתנו שיח והתנהלות מאוד בוגרת ואחראית כלפי החברים שיושבים לצדנו בשולחן, אנחנו דואגים להעביר את הקערות אחד לשנייה ולשים לב לבקשות ולצרכים של החברים שלי. מעבר לכך, כשכולם שמחים ומרוצים יש לנו את האפשרות לקיים בינינו דיונים מעניינים ושיחות חולין כיפיות ביותר. זה הופך את ארוחת הבוקר שלנו לנעימה ואינטימית יותר - ובאופן אירוני ולא מתוכנן: גם הגיינית.
אנקדוטה מעניינת: שימו לב שלאורך השנה החברים עברו תהליך משמעותי בכל הנוגע לארוחת הבוקר וההתנהלות בה. התחלנו את השנה מאכילה משותפת סביב שולחן, בו בעזרת תיווך של מחנכת למדנו להעביר את מגש הירקות בין החברים לפי סדר הישיבה, עברנו לשיטת הבופה, בה העצמאות שלנו קפצה פלאים וכעת אנחנו במתכונת ארוחת פיקניק בה שתי המיומנויות שרכשנו לאורך השנה באות לידי ביטוי: 1. ערנות לסביבה שלי. 2. התנהלות עצמאית סביב האוכל שלי.
*** נציין שהנהלים וצורת האכילה השתנו כמובן ככל שהימים עברו ובהתאם להוראות בנוגע להוראות משרד הבריאות***
מי ראה את החיידקים?
השבוע נלמד מי הם החיידקים וכיצד הם משפיעים על חיינו. המטרה היא להעביר לילדימות את חשיבות ההגיינה בימים אלה, מבלי להיכנס לשיח ממוקד על נגיף הקורונה והשפעתו על חיינו כרגע. אנו לא רוצות לייצר בהלה בקרב הילדימות, אך במקביל כן להעלות את השיח והתכנים הרלוונטיים בנושא. בשבוע הקרוב נעסוק בשמירה על הגיינה ועל בריאות גופנו - לשמחתנו מדובר בנושאים שאינם זרים לילדימות בגן.
כיצד נעשה זאת?
נזכיר לילדימות באמצעות משחקים שונים מהם אביזרי הניקיון בהם אנחנו משתמשים כדי לשמור על בריאות גופנו: על איזה חלק בגוף הם אחראיים? מברשת השיניים אחראית על ניקיון הפה, אך מה עם שמפו, מברשת שיער, סבון ידיים וגוף?
נעסוק בשאלות כמו מתי חשוב לשטוף ידיים עם סבון? אולי אחרי ששהינו בשירותים, חיבקנו או ליטפנו חית מחמד, אחרי ולפני שאכלנו, כשנכנסנו הביתה אחרי משחק בגינת השעשועים ועוד מחשבות ותהיות שיגיעו מהילדימות.
ומה עם החיידקים? הילדימות כבר מסוגלים להכיל שיח על חיידקים, למרות ודווקא שהם בלתי נראים (והופכים את הנושא למסקרן הרבה יותר) אנחנו יכולים לדבר על הקיום שלהם, הם הרי נמצאים בכל מקום. כיצד הם יכולים להגיע לגופנו הקטנטן ובמה הם יכולים להזיק לנו? גם כאן חשוב לזכור ולהדגיש שהמטרה היא לא להכניס את הילדים לפאניקה ו"חרדת חיידקים", להיפך. אנחנו רוצים להוביל אותם לרמה גבוהה יותר של מודעות והיכרות. יש כאן הרבה מקום למשחקיות, יצירתיות והומור. בהעברת התוכן נשלב גם שירים, שאת שחלקם החברים כבר מכירים, מוזמנים להוסיף לפלייליסט שלכם:
לא רוצים חורים בשיניים (הילדימות מתים עליו, תבקשו שיראו לכם את התנועות)
למה? כובע!
את הדרך שלנו אל חג הפורים עשינו לאט ובזהירות, דרך כובעים. לכובעים יש תפקיד מעניין. הם יכולים מצד אחד להוות סמל לשטות וצחוק, קצת כמו חג פורים, ומצד שני יש להם חשיבות אמיתית ותפקידים חיוניים. התחלנו להכיר את הכובעים דווקא מנקודת המבט ההכרחית מאוד, דרך בעלי תפקידים.
הכרנו את השיר המצוין והנוסטלגי של בלי סודות, שיר הכובעים.
דיברנו על בעלי תפקידים כמו כבאי, שוטרת, רופאה ועוד. למה שף צריך כובע? ולמה חשוב שהכבאי יחבוש קסדה? איזה כובע מיוחד יש למלך ומלכה? דיברנו גם על חשיבות הכובעים בהתאם לעונת השנה, יש כובע מצחייה לקיץ וכובע צמר לחורף. יש חברים שאוהבים לחבוש כובעים כל השנה ויש כאלה שרק לפעמים.
עשינו מסיבות כובעים שהכינו אותנו בין היתר לחגיגות הפורים. איך שלא נסתכל על זה, לראות את כל החברים שלנו חובשים כובעים שונים ומשונים, מציאותיים ופחות, עוזר לנו להתחבר לאווירת השונה והמיוחדת שחג הפורים מביא איתה. לא לכולנו האווירה הזו קלה מאוד לעיכול והכובעים עזרו לנו מאוד לרכך את הנחיתה. כשחבשנו כובעים ניסינו לדמיין את הלבוש התואם לכובע. את הכיתה מילאנו בתחפושות, אביזרים וכמובן המון כובעים. הוספנו מראה גדולה והיינו כל מה שאנחנו רוצים להיות.
במקביל הכרנו את את הספר הנפלא "כובעים למכירה" מאת אספיר סלובודקינה על מעשה ברוכל, קופים ותעלוליהם... החברים היו שחקנים פעילים בהצגה על מוכר הכובעים, והדגימו כיצד הקופים חוזרים על פעולותיו של הרוכל. דיברנו על מהי שטות, מתי היא נעימה לנו ומתי לא, מה מצחיק אותי ומה פחות. הכרנו גם את השיר הקסום מוכר הכובעים.
פורים בגן
ביום ראשון הגענו מחופשים ומרוגשים לגן. ימי תחפושות בגן יכולים להוות טריגר משמעותי ביותר להצפה רגשית, עומס וקשיים אך הכל היה נפלא זורם ורגוע וזאת בזכות השילוב בין הכנה טובה של הילדימות למאורע בגן ושיתוף הפעולה שלכם.
נהנינו ממגוון תחנות: בצק צבעוני, כיתת תחפושות וכובעים, הכנת רעשנים מחומרים ממוחזרים ומסלול תחפושות בחצר. אכלנו ארוחת בוקר צבעונית וקלילה בחצר עם פנקייקים טעימים שאחי הכינה לנו, ומה שבעיקר כבש אותנו היה צבעם הורוד (נפלאות מיץ הסלק).
אפטר פורים
אחרי החופשה החלטנו להמשיך את חגיגות פורים עם מסיבות תחפושות ומפגשים בנושא. הילדימות כל כך נהנו וביקשו עוד כובעים, עוד שירים ומשחקים, אז למה לא בעצם?
במפגש הכרנו את השיר והספר "כובע קסמים" של לאה גולדברג, שנתן לנו נקודת מבט קצת שונה על מה שכובע יכול להיות עבורנו. מסתבר שכובע יכול להיות כל מה שנרצה ונחלום עליו. בעקבות הספר דיברנו על מה היא משאלה? ביקשנו משאלות וניסינו להגשים אותן. אחת המשאלות של החברים הייתה מסלול בחצר! כל החברים התגייסו למשימה ובחצר בנינו מסלול ארוך ומאתגר שבסופו פעמון. כל מי שמסיים את המסלול מצלצל בפעמון כאות לסיום...
הכרנו את הספר "כך ולא כך" מאת לאה גולדברג. ספר בו מוצגות שתי תמונות המספרות סיפור, תמונה אחת "רגילה" ותמונה אחת "מבולבלת". למשל אבא שיושב בתוך מלונה וכלב קורא עיתון. הראנו לחברים תחילה את התמונה המבולבלת ולא את התמונה המקורית. אנחנו נמנעות מלומר שכך ורק כך הדברים צריכים להיראות, וזאת כדי לאפשר למחשבות לצוף ולדמיון לפרוח. החברים צחקו כשראו את האיש במלונה ובית באמצע הים וכשחשבו על זה לעומק הציעו הצעות ייעול מקסימות למיניהן כמו להרחיב את המלונה ולהציע לעוד חברים להצטרף או לבנות מסלול שיגיע לבית שנמצא בלב ים.
חצר באווירה קייצית
מזג האוויר החמים כמו בימים רבים במהלך השבוע אפשר לנו לחלוץ נעליים וגרביים ולהתרוצץ בחצר בכיף גדול. הילדימות התרגשו כל כך מהמאורע והתרגשו אף יותר כשהכרזנו על ציורי מים על הדק, הלהיט של הימים החמים בגן. בעזרת מכחול שטבלנו במים אנחנו מסמנים את קווי המתאר של כפות ידיים, רגליים והגוף וגם מציירים ציור בסגנון חופשי...
באחת הפעמים בהן ציירנו על הדק, חבר משכבת הצעירים שפך בטעות את כלי המים. מה נעשה? אנחנו יכולים לבחור להתאכזב כי אין יותר מים בכלי ואנחנו יכולים לבחור להינות מהמצב שנוצר- שלולית מים ענקית, מה נעשה איתה? אנחנו יכולים לקפוץ ולעשות מסיבת פרידה לשלוליות, אנחנו יכולים לטבול את כף הרגל שלנו ולגלות במקום יבש את העקבות ועוד מלא אפשרויות שיהפכו את המקרה שלנו ללמידה ומשחק שונה משתכננו. מהר מהר, לפני שהשלולית תיעלם...
להיט נוסף שהתגלה בפנינו השבוע בחצר הוא משחק ה"תפסוני". משחק חברה מצחיק וכיפי בו אנחנו מתחלקים לשתי קבוצות ועומדים בשורה אחת מול השנייה. מזמינים חבר מקבוצה אחת לעמוד מול הקבוצה השנייה ולחלק שלושה כיפים" "תיפ", "סו", "ני". החבר שקיבל את הכיף בשם "ני" צריך לרוץ מהר ולתפוס את החבר השני, לפני שהוא מגיע חזרה לשורה שלו.
בנימה אופטימית, נאחל לכולנו שבוע בריא, נקי, רגוע וטוב
באהבה,
צוות הבוגרים המורחב:
חולוד, תמר, טניה, אורטל, אחי ושירז